תמיד קראתי עליה,אנשים היללו אותה,פתחו מועדונים להערצתה,פורומים שלמים.
ואני ,אני לא הבנתי על מה כל המהומה.
נתחיל מההתחלה.
ערב,אני נפגש עם בחור נחמד ויוצאים לאימון קצר עם הרכב שלי.
מפה לשם,חזרנו הביתה ושם... שם היא חיכתה לי.התאהבתי!
נמוכה,שחורה,ידנית,גג נפתח,הנאה אחורית.
מתיישבים ,משלבים לראשון ומתחילים בנסיעה מנהלתית .
רמזור ראשון,אני בתמימותי לא יודע מה מצפה לי .
לפתע,הזמן קפא מלכת,הציפורים עמדו באוויר,ואנחנו? היינו בדרך מוזרה כלשהי על הצד.
סיבוב על הצד? נוגד את חוקי הפיזיקה,נוגד את חוקי הכביש הלא כתובים,זה מסוג הדברים שסבתא שלך תמיד הזהירה אותך מהם.
מתיישרים,אני מנסה לעכל מה שקרה לי.וזה לא שלא יצא לי לשים את הרכב על הצד,להיפך אפילו הרבה פעמים הצלחתי.
אבל,וזה אבל גדול ,סיבוב שלם על הצד?
יש גבול לכל תעלול( ).
לא הספקתי להבין מה קרה שם ואני מזהה עוד סיבוב,כביש ריק,בשניות אנחנו על הצד,ליותר זמן,והביטחון שלי עולה ,אני מתחיל להנות.
המכונית מתנהגת כאילו היא מרגרינה במחבת חם,נוזלת בשלמות מצד לצד.
החיוך רק ממשיך לגדול,הכביש הוא במה והרכב הוא הרקדנית.
לרכב הזה יש מעיין הרמוניה מטורפת ,עם הכביש בכלל והסיבוב בפרט.כאילו מבקש'' עוד,אנחנו רוצים להיות עוד קצת ביחד''.
שאני יגיד לרכב לא? לא נעים,אני באמת רוצה אבל..הוא מבקש כל כך יפה.זוג אוהבים ממש.
חוזרים חזרה הביתה.
דיי,אנחנו חייבים להיפרד.באמת, זו לא את אני אומר למכונית.זה אני.
אני פשוט לא בשל בשביל אחת כמו עכשיו.את חייבת להבין.
אבל,אנחנו עוד נשוב להיפגש.
יום יבוא ואני את והכביש נהיה ביחד,בהרמוניה המטורפת הזו...
לירון.