זכרון הרכב המשמעותי הראשון שלי, אחד שבאמת הלהיב אותי הוא מאזור גיל 6.
יום בהיר אחד בנהריה אמא שלי שוחחה בטלפון במטבח, ושמעה את אחותי בת השנתיים קוראת לה ממיטת התינוק. ביודעה שאחותי לא יכולה לצאת מהמיטה, החליטה להמשיך בשיחה ולגשת אליה עוד כמה דקות. דקה מאוחר יותר הילדה כבר הייתה לידה, ואף הייתה מוכנה להדגים כיצד התגברה על סורגי המיטה ויצאה לחופשי.
הפור נפל, צריך מיטה רגילה. טלפון לדודה שבדיוק החליפה רהיטים בחדר הילדים ויש מיטה שאפשר לבוא לקחת. אבא מצלצל לחבר, ויש רכב להובלה. פולקסווגן טייפ 2 דאבל קבינה דור שני, בצבע כחול אבק דהוי, רועש ומטרטר, אבא נאבק בידית ההילוכים הסרבנית, אבל מבחינתי הרכב הכי מעניין שנסעתי בו אי פעם.
משהו כזה:
המיטה הגיעה בהצלחה ולוותה אותנו כעשור עד שהיה כסף לחדש לאחותי את החדר.
פאסט פורוורד, סדר גודל של 25 שנה אחרי, יום גשום, לונדון המודרנית.
לא הוצאתי אותו בזמן, עכשיו גם אני אבא, הילד תופח בקצב אדיר ועושה סימנים שהעריסה בה הוא מבלה מאז שנולד קצת צפופה לו. צריך מיטה, ואם כבר, אז גם שידה, ארון ושאר ירקות. בודק מחירים, לא מתאים לי.
הפעם לדודה אין רהיטים זמינים, והיא בכלל ביבשת אחרת. פותח סמארטפון על איביי, נותן הצעה, בום. אותם רהיטים בדיוק, במצב מעולה בשליש המחיר.
ואיך נביא אותם? עקבותיו של הטרנספורטר המקורי לא נודעו, הבעלים שלו התעשר מאוד בינתיים ואז הפסיד את הכסף אצל מיידוף, ובכלל ההגה שלו היה בצד שלא מתאים לי.
אך אל דאגה! ברוב תושיה שולף אנוכי את הסמארטפון, פותח את אפליקצית Zipcar שמאפשרת לי להשכיר רכבים שמפוזרים במקומות אסטרטגיים לפי שעה, ובוחר משהו שיתאים למשימה:
הפעם ארגז סגור (מדינה גשומה), הדיזל המודרני מטרטר אבל בשקט, וההילוכים מדוייקים וחלקים. אני ואבא (והפעם גם אמא) יוצאים לדרך. אבא בלחץ מזה שאנחנו נוסעים נגד הכיוון ההגיוני, הרהיטים נכנסו בקלות, ולילד יש חדר מרוהט כמו שצריך. אגב, על הרהיטים שילמתי בחלקם בכסף שנתנה אותה הדודה כמתנה לילד.
אגב, לאחד מתושבי השכונה יש דור שני דאבל קבינה מצוחצח, אני מגיר עליו ריר מעת לעת.
לסיכום:
דור אחד יותר במשפחה
שלושה דורות יותר בפולקסוואגן
עדיין צרכנים נבונים/קמצנים
אל תשקיעו את הונכם בהונאות פירמידה
תודה לדודה