אושריקו,
אתה יכול לבכות עד מחר, או שאתה יכול לקום ולעשות מעשה ולטפל בעצמך או במצב.
בוא אני אגלה לך משהו על עצמי.
יש לי תסמונת טוראט ובוא נגיד ככה אני לא בדיוק מלקק דבש. יש ימים שבלתי נסבל בהם לחיות שלא נדבר על לעבוד/לצאת מהבית.
עכשיו, או שאני אבכה וארחם על עצמי או שאני אעשה משהו בנידון...
בגלל ההעקשנות שלי, אחרי 9 שנים של חיפושים, בינגו - מצאתי טיפול שעובד. עכשיו הטיפול לא עובד, יום אחד הייתי ממש שבור ולא קמתי מהמיטה עדיין קשה אבל עברתי את זה והיום הזה מאחוריי. אבל זה לא משנה, כי בסוף אני מסתכל על הדרך שהגעתי עד לשם ולא על התוצאה...
ומה שאני רואה זה את האמביציות, את הכוחות שיש לי, את המאבקים היום-יומיים והמתמשכים.
אולי זו קלישאה, אבל אם אתה לא מכיר את המשפט:
NO PAIN - NO GAIN
עדיין יש הרבה מאוד עבודה לפניי, אבל החכמה היא לעשות כמה שיותר ולהתלונן פחות...
תמשיך לעשות עד שתצליח...
מה שאני בא להגיד, במקום להגיד לעצמך כמה אומלל ומסכן אתה תנסה להרים את עצמך ואת הבטחון העצמי שלך.
מותר לבכות, מותר להתלונן לפעמים אפילו זה יכול להיות מאוד משחרר אבל זה לא מוביל אותך לשום תוצאות...
ואם כבר, זה רק מוביל אותך להרס עצמי.
אני מציע לך גם לחמול לעצמך, אל תעשה מעצמך שק חבטות עצמי.