בזמנו הייתי במצב דומה לשלך: כביש 44, צהרי היום, משייט לי על 95 קמ"ש, עוקף משאית ופתאום מזהה מתחת לגשר ניידת מ"צ שבשנייה שחלפתי על פניה, דלקה אחרי. אני לא מצדיק את מה שעשיתי אבל אינסטינקטיבית, מה גם שהייתי חייל צעיר ופחדתי מאד מהבוסית שלי , פשוט לחצתי על הגז בכל הכוח וברחתי. במהלך ה"מרדף" כבר לא ראיתי את הניידת במראות ואז הגיעה הטעות שלי- נכנסתי לרחוב המלאכה בחולון ומצאתי עצמי ממתין אחרי משאית. מנגד, הניידת הגיעה אליי בצעקות בקשר מהכיוון הנגדי ותוך כדי עלייה על המדרכה והורו לי לעצור בצד הדרך בטענה שכבר "מספר הרכב שלנו בידיך ואין טעם להמשיך לברוח". ירד אליי שוטר צבאי, שהיה צעיר לפחות כמוני מבחינת הפז"מ ופשוט החל לדבר בטון שקשה היה לי לקבל ואז כמו מלאך משמיים עצר בחור ופשוט קילל את אותו בחור וחזר על המשפט: "תפסיק כבר להתנכל לחיילים בכביש הזה! כל יום שאתה עוצר פה חיילים ונהנה מיזה י'שוטר מסריח" וכו' וכו'. השוטר לא הגיב לדברי הבחור והחל לכתוב את הדו"ח וכשמסר לי אותו, הוא פשוט חייך וכאן כבר הסבלנות והפחד מהתגובה של הבוסית כבר לא היו בשליטה ופשוט אמרתי לו שכדאי שהוא יעוף מפה מהר כי זה יגמר בהרבה יותר גרוע מהדברים שאמר לו אותו בחור.
שיהיה ברור, אני לא מאחל שום דבר לאף שוטר, פקח או כל אוכף חוק שהוא! אבל ברגע שאותו שוטר צבאי מחייך לך בפרצוף זה מראה עד כמה הסיפוק מהכוח והסיפוק מחוסר האונים של החייל מולך חזק!
מה שהכי עצוב בכל הסיפור הזה שלאחר ההפחתה יצא שנסעתי על 90 קמ"ש, מה שאמר שנסעתי 20 קמ"ש מעל המותר והנובע מכל העניין הזה היא העובדה שמ20 קמ"ש ומעלה=משפט בבית דין צבאי. לאחר שסיפרתי למפקדת שלי היא כעסה נורא, אבל ידעה שאני חשוב לה ועוזר לה מאד (נסיעה של למעלה מ80 ק"מ ביום) היא עזרה לי במשפט היחידתי וקיבלתי 20 יום שלילה צבאית במקום 30. שמונה חודשים לאחר מכן קבלתי זימון לבית דין צבאי בקסטינה. המעמד מלחיץ נורא, חיילים מכל הדרגים מטוראים ועד לתתי אלופים והשופט היה קשוח במיוחד לפי מה שנאמר לי לפני שנכנסתי לחדר הדיונים. כהשופט קרא בשמי ועליתי לדוכן הנאשמים(כן כן ממש כך) והחל למסור את פרטי המקרה הבנתי שהשוטר שיקר- הוא ציין שמרגע שממל"ז אותי ועד הרגע שעצר אותי היה בינינו קשר עין תמידי, מה שהיה שקרי ביותר כי לפחות דקה וחצי שלא היה קשר עין! הוא גם לא ציין את העובדה שהתרחש מרדף אלא פשוט שעצר אותי בקלילות ונתן לי את הדו"ח. מה שהוא לא שכח לציין זה שהרמתי עליו את הקול ושהוא הרגיש "מאויים על ידי נהג הרכב" לדבריו. בקיצור השופט דן אותי לחצי שנת שלילה צבאית+אזרחית על תנאי עד תום שירותי הצבאי וגם הוסיף את משפט המחץ: "בפעם הבאה שתישפט זה לא יגמר רק בשלילה" וכך הבנתי שבעצם בפעם הבאה זה יגמר בכלא צבאי להרבה זמן.
מאז המקרה עבר השירות הצבאי ללא רבב וללא שום דו"ח תעבורתי כלשהו ולא בגלל שפחדתי להיתפס, אלא בגלל שאני נהג באמת מתון ואחראי, לעולם לא מדבר בנייד תוך כדאי נהיגה ובמאמת מחשיב עצמי לבנאדם עם תרבות נהיגה, רק שמאז אותו מקרה פשוט השתדלתי שלא לעבור, לפחות בהרבה, את המהירות המותרת בכביש 44 ודומיו.
אני מקווה שהמשפט שלך יעבור בהצלחה ושתצא מהסיפור בעונש המינימלי. את הלקח שלך למדת.
לכל יפי הנפש למיניהם שהגיבו פה בפוסט, לא נראה לי שאתם יודעים מה ההרגשה ששוטר מושתן מחייך לך בפרצוף ביודעין ששום ששוטר אזרחי לא היה עוצר אותך על מהירות כזאת והוא הצליח "לדפוק" אותך ולצבור לו עוד דו"ח למוניטין.