ישי

זה מגדל מים. חאפר.

הרכב המוחלט (צולם לפני חצי שעה. מוקדש לאקסוגמנט - ביקשת? קיבלת! )

אריאל, הגם אתה סוחר, ברוטוס?

ניגר, לא כולם גרים בטיזאנאמו... אין לנו מושג על מה אתה מדבר.

כמה סיפורי זוועה על סוחרים ועל סתם נבלות שהחליטו למכור רכב ויהי מה גם על חשבון המצפון האישי שלהם בשביל בצע כסף יש לי, אני יכול לכתוב ספר. בזמנו הלכתי לראות איזה ראלי שנת 95 בחולון (כל הסוחרים הרמאים מחולון?!). בטלפון - יד שנייה. ברשיונות - בעלים קודמים: 02. בטלפון - קבע איתי ב"בית שלו" בחולון. בפועל - מסתבר שזה משרד של סוכנות רכב. לא טרחתי לומר שום דבר. שיחקתי אותה טמבל. לכאורה השקרים האלה לא הפריעו לי. בתכלס, חשבתי לעצמי - It's payback time! המשכתי לשוחח איתו על הרכב בנונשלנטיות, נתתי לו להבין שהנה הוא מצא את הקונה שלו. השבחים ששפכתי על האוטו ההוא בפניי הסוחר - אפשר לחשוב שדיברתי על רכב שיצא הרגע מהסוכנות. זכור לי שאמרתי: "ראלי זה רכב נדיר מאוד, המכוניות האלה נמכרות באלפי ש"ח מעל המחירון, הא?". איך שהוא התמוגג... ביקשתי "לבדוק את הרכב". הוא ביקש רשיונות, אין בעיה. עברתי לכיסא הנהג, הוא התיישב לידי. האוטו מונע. סובבתי את המפתח בסוויץ' בבת אחת קקקחחחצצצצצצצ'!!! הוא נהיה אדום משהו, אבל זה לא מה שישבור לו את העיסקה. "סליחה, בטעות" אמרתי. מתחיל ליסוע בחולון, הילוך שני, 3000 סל"ד, "יושבת טוב על הכביש, הא?" אני אומר לו "בטח, זה אוטו ספורט! לא סתם!" הוא משיב. אני מהנהן ומועך את דוושת הגז לריצפה דא! דא! דא! דא! דא! הגעתי למנתק. עוד לפני שהוא הספיק לפלוט משהו שאלתי אותו מתי הוא מוכן לבוא איתי לבדיקה. "מחר בבוקר" הוא ענה, חייכתי בחזרה. שאלתי אותו אם יש ABS, הוא לא ידע. אמרתי לו שאני בודק תוך כדי נעילת כל ארבעת הגלגלים מ60 קמ"ש עד לעצירה מוחלטת. מתוך ענן העשן של הצמיגים החרוכים הוא שמע אותי אומר "וואלה, אין". כבר נהיה ממש מאוחר. פגשתי אותו ב9 והיה כבר 10 וחצי - "השקיע". יצאנו מהרכב. הוא היה בצבע ירוק. אני התאמצתי לשמור על פרצוף רציני. הוא התיישב בכיסא של הנהג, סגר את הדלת והרים את הראש אלי בציפייה לשמוע מתי ואיך אנחנו ממשים את העיסקה. "8 מתחת למחירון, הולך?" שאלתי. אם מקודם הוא החליף צבעים, עכשיו הוא כבר נראה כמו קשת בענן... הוא לא אמר כלום (אפילו לא להתראות ) ויצא מהחנייה תוך כדי פירפור צמיגים. ואם זאת לא נקמה.....

ווקס אולי יעלים את הכתמים אבל אני לא אוהב להשתמש בו כי הוא לפעמים רק מכסה את הכתם ולא באמת מוריד אותו. חאפר. פוליש לעומתו יוריד כמעט הכל, גם כתם שחדר לתוך שכבת הצבע. חשוב לציין שעדיף למעט בשימוש בפוליש. ולגבי הCARB CLEANER, אם אתה כזה רגיש, תשתמש בכפפות.

זה ירד עם WD40, אם לא אז עם מוצרי הCARB CLEANERS למיניהם. לא לשכוח לשטוף את האיזור עם מים לאחר השימוש, לאורך זמן החומרים הנ"ל עלולים לאכול גם את הצבע של הרכב.

תשמע, אנחנו יכולים להמשיך ככה עוד שבוע אבל אני חושב שמיצינו. אני מבין מהיכן דעותייך מגיעות גם אם אני לא מסכים איתן. הייתי שמח אם הדיון הזה היה נגמר בהסכמה ולחיצת יד משולשת סטייל קמפ דייויד (לא, לא זה עם הראלי ) אבל זה די ברור שזה לא מה שיקרה. אנחנו מקובעים בדיעה שלנו ואתה בשלך, לגיטימי. אז לסיכום, תרשה לי לאחל לך נהיגה מהירה זהירה ובטוחה. אה כן, כמעט שכחתי, רק דבר אחד אחרון - יש לי בקשה קטנה, כשתחליט לטוס ב140 קמ"ש אי שם בכבישי הארץ, תשים לב אם יש לך אפשרות לעשות את זה בנתיב הימני או לפחות באמצעי. פשוט... אני מגיע מאחור...

מזל טוב, ניג'ר. עד 120.

אני לא מצליח להבין את הקטע הזה, אבא של אחד החברים שלי קיבל דוח כי הוא לא עצר בכל ארבעת הגלגלים , לא עזרו כל מאמצי השכנוע, והשוטר התעקש שלא כל הגלגלים עצרו (what the fuck?? רכב אלסטי??) ונתן את הדוח. מה לעשות זה החוק בתמרור עצור חייבים שכל הגלגלים יעצרו...יש היגיון כמובן כי אז אתה חייב להכניס לראשון ואין מצב שתפרוץ לתוך הצומת... LOL ההתעקשות של השוטרים לרשום "לא עצר עם כל ארבעת הגלגלים" זאת מסורת עתיקת יומין... אני בכלל הייתי בטוח שהיא עברה מן העולם. זה מין קטע כזה שעבר משוטר לשוטר, חינוך קלוקל אם תרצו... זכור לי סיפור על נהג שיצא זכאי במשפט תעבורה בבית דין צבאי על אי עצירה בתמרור עצור אחרי שגרם לשוטר שרשם בדו"ח "לא עצר בכל ארבעת הגלגלים" להודות בפני השופט שלמרות שהוא לא עצר בכל הגלגלים הגלגל הקדמי ימני שלו כן היה בעצירה מוחלטת... חאפר.

ג'וני הזה שפיץ... כמעט בכל אירועי הראלי שמאורגנים בארץ הוא מסיים במקום הראשון. גם מדהים לראות אותו נוהג, הוא בערך הנהג היחידי שבאמת מבצע החלקות והעברות משקל מטורפות בכל פנייה חדה במסלול. ג'וני... סאלאמתאק!

בדיוק! אני חושב שאתה מתחיל להבין את מה שאני מנסה להגיד פה. בשביל לנהוג במהירות שמעל המהירות המותרת צריך שיקול נכון, היגיון בריא, יכולת הסקת מסקנות סבירה ומידת אחריות ואיכפתיות ולא רק כלפי עצמך. כל עוד יש לך את הנ"ל ואתה מיישם את הכללים האלה, סביר שהנהיגה שלך תסכן כמה שפחות את הציבור הרחב. אגב, את כל הכללים הנ"ל צריכים ליישם בכביש לדעתי גם במהירויות חוקיות ובכלל בכל נהיגה. לא ממש נכון? יכול מאוד להיות. ישנה ברירה אחרת כרגע לחובב הנהיגה הממוצע פה בארץ? חד וחלק - לא. אין ברירה. הלוואי וכולנו היינו חיים באוטופיה מוטורית, כל בוקר היינו קמים (השיניים כבר מצוחצחות... אוטופיה), נכנסים להאנגר הפרטי שלנו, בוחרים את האנזו את המקלארן את הוייפר ( ) את הויירון או את הזונדה ויוצאים לסדרת הכבישים המפותלים שסגורים לחובבי המוטוריקה למרגלות האלפים הישראליים. זה לא המצב וצריך להסתפק במה שיש... אם זאת ראלי עם שילדה מטורפת או אפילו, אבוי, VTR חלושה ( ). באותה מידה צריך להסתפק בכבישים הישראליים, על שפע הדרדסים השורצים בכל פינה בהם (בקטעים הכי ישרים והכי פחות מסוכנים, כמובן), על מהירות חוקית מותרת שנקבעה עוד בימי המנדט ועל הכרה של הממשלה בספורט המוטורי כדבר הבא שישחית את דור העתיד ויביא לחורבן הבית השלישי. אנשים מקצועיים? בארץ? באמת??? מעניין... אולי הם לא כ"כ "מקצועיים" אחרי הכל... זה ה"יציאה" האחרונה של חברת BMW, עד עכשיו כל עולל יכל להסיר את הגבלת המהירות שברכבים שלהם, נדיר לראות רכב ספורטיבי כגון הM3 באירופה שלא הוסרה בו אותה ההגבלה. אגב, אני סמוך ובטוח שחברת BMW עדיין תשאיר את הסרת המגבלה כעניין טכני פשוט מאוד ועדיין יסירו את אותה המגבלה שלא עם "רשיון מירוצים". פשוט זה יהיה "בניגוד לעמדת חברת BMW" ולכן יסיר אפשרות לתביעות למיניהן כנגד החברה, כאמור - כסת"ח. אפשר לנסות... עד שתגיע המשטרה ותפזר את כולם כמובן, לא לפני שתוריד כמה מכוניות מהכביש אם כבר צצה ההזדמנות. ולא, אי אפשר לתאם את זה עם המשטרה לפני הביצוע, זה אירוע לא חוקי נכון להיום והמשטרה לא רק שלא תאשר אותו, היא תעשה הכל כדי למנוע את קיומו. אתה יכול להמשיך לקוות. מצד שני אתה גם יכול לפוצץ את הבועה הקיומית-מוטורית שניפחת לעצמך, לשפשף את העיניים טוב טוב ולהבין איפה אתה חי ונוהג. אולי אז ורק אז תבין יותר למה אני אומר את מה שאני אומר, גם אם לא תסכים עם הדברים.

זה מה שנקרא - צדיק אחד בסדום.

20VT, אתה דורש "שיטה" שתבטיח את בטחונך על הכביש. צר לי לאכזב אותך - לעולם לא תקבל שיטה כזאת. גם אם התנאים והגורמים המשתנים שבכביש כולם יאוחדו וייטו לטובת בטחונך האישי עדיין תמיד יהיה קיים הגורם האנושי ואבוי אבוי - דינו לטעות לעד. תרשה לי לקרוא לדוגמאות האי עצירה בעצור, מעבר באדום וג'ימיקאנה סביב ילדים זבי חוטם בשכונה שלי - דמגוגיה זולה. מעשים שכאלה אינם תואמים כלל וכלל את שניסיתי להעביר בשתי ההודעות האחרונות שלי וגם אתה יודע זאת. ישנם דרכים לנהוג בארץ במהירויות שמעל ל200 קמ"ש בביטחה - זאת עובדה ולא חסרות דוגמאות שבהן הכביש ישר כסרגל והראות לפנים היא כאורך הגלות. במקום שכזה נהיגה גם במהירות של 300 קמ"ש היא נהיגה אחראית "מעבר לגבולות הסביר" לדעתי ואם היה ברשותי רכב שמגיע למהירויות כאלה (מה, לא?) בשמחה הייתי מבקר שם ככל שהייתי יכול. אגב, אני מחשיב את עצמי כאדם אחראי למדי אם תהית. אינני יודע כיצד החלטת בינך לבין עצמך על נתון הקסם של 150 קמ"ש. באותה מידה יכולת לכתוב גם 350 קמ"ש או 50 קמ"ש - המהירות המותרת האמיתית היא בעיני המתבונן, כל שנותר לנו לקוות הוא שאותו "מתבונן" הינו גם בעל בינה. אם איננו בעל בינה, מהירות מופרזת לא תהיה מה שיהרוג אותו על הכביש בהכרח. בקשר לדוגמא שנתת שבה יצרנים מגבילים את המהירות ל250 קמ"ש. זהו שוב מספר קסם, היו יכולים להגביל את הרכב גם ל200 קמ"ש או ל300 קמ"ש. למה אתה חושב שהלאון שלך מסוגלת להגיע למהירות שהיא מגיעה? אגב, אותם היצרנים שמגבילים את הרכבים שלהם גם מוכרים את הצ'יפ שיסיר את אותה המגבלה שהם בעצמם התקינו ברכב. תמיד ההגבלה נעשית בצורה שבה יהיה הכי קל להסיר אותה לאחר הקנייה אם בעל הרכב ירצה בכך, בקיצור - סוג של כסת"ח בעידן המודרני עתיר תביעות הנזיקין. אני אשמח להשיג לעצמי "מקום סגור". אתה מכיר אחד כזה? לא? כמה מפתיע. גם לטוס לחו"ל כל סופ"ש זה נשמע רעיון נהדר, יש סיכוי שתעזור לי לממן את המסע? נו, בבקשה? ההצעות שלך לא ריאליות ואתה יודע את זה. שוב, דמגוגיה. אכן אין בארץ ספורט מוטורי ממוסד, אם בחירתך היא להתעצבן ולקלל - אשריך. אני בינתיים אנצל את מה שאני יכול לנצל ולצערי זה לא ממש הרבה. אני אעשה את זה בביטחון הכי גדול שאני מסוגל להעניק ל"ציבור הרחב" ובשאיפה, גם לעצמי. אתה מוזמן להמשיך ולהגיב, אין שום סיבה שתיתן לנושא "להתקרר". תכה בברזל כשהוא עוד חם...

אני לא יודע מה באמת הלך שם אבל ממה שסיפרת לדעתי יש לך קייס והסבירות שתצא זכאי גבוהה. בכל מקרה, קטונתי ואני מייעץ לך לפנות לעו"ד, אם תרצה אתן לך מס' טלפון. זהו אכן מתנדב ואחד שעלה לו השתן לראש. לא הייתי מוותר גם על הגשת תלונה בעקבות הדברים הבוטים שנאמרו לך והדרך שבה קיבלת את הדו"ח, ניתן לבצע זאת בצורה קלה ונגישה דרך הלינק הבא: http://www.police.gov.il/App/complaintcivil/complaint.asp מצד שני, כמו שאתה כבר יודע, יש לי לא מעט ניסיון עם המתנדבים ה"חכמים" של משטרת התנועה בראשל"צ... לפחות עד עתה אותו ה"דו"ח" שניתן לי בזמנו, לא הגיע אלי ולדעתי גם לעולם לא יגיע. בהצלחה.

כתבה מצוינת, אני מסכים עם כל מילה ומילה. את הקטע האחרון לא הייתי מייחס לצערי רק לנהגים החדשים, אלא ל99% מהנוהגים בכבישי ארצנו. בושה.

ארבעה פורטרטים תחבורתיים צילום: פבל וולברג סך הנפגעים בתאונות דרכים בשנת 2002 מגיע ל-38,656 - ירידה קלה לעומת 38,915 שנה שלפני כן. (מן העיתונות) 1 . מיסטר ביג לפי הסטטיסטיקות - הוא מעורב בתאונות פי שבעה מכל נהג של רכב אחר, ובשיעור גבוה אפילו .יותר כשמדובר בתאונות קטלניות שהרי אצלו - נהג המשאית - תאונה זו תאונה: לא שפשוף של כנף, ולא חבטה .קלה - אלא מעיכה, חיסול ממוקד, רות סוף. אז מה בכך? ידידנו אינו יוצא אל הכביש כמי שיוצא לעבודת יומו - לשנע סחורות מנקודה לנקודה, ולחזור הביתה בשלום: להעביר טונות של בקבוקי מים מינרליים, או כלובים עמוסי תרנגולות, או מכוניות מהנמל, או גז במיכלית, או מכולה ענקית. לא ולא: גיבורנו הספציפי יוצא אל הכביש כמו - אנדרואיד בשליחות קטלנית: ענק השוקל 40 טון, ועושה מה שמתחשק לו בוחר באיזה נתיב שירצה, באיזו מהירות שירצה, מטיל אימה דורסנית על כל הנמצאים מלפניו, מאחוריו ומצדדיו. הם הבקבוקים - הוא כדור הבאולינג .המתגלגל. הם ג'נין - הוא הבולדוזר. לשווא ננסח לעצמנו פסיכולוגיזמים בנאליים: ודאי היה ילד צנום שחטף מכות בשכונה, ועכשיו הגיעה שעת נקמתו הגדולה: המשאית הפכה לאח הגדול והמאיים שמעולם לא היה לו - מפלץ מתכתי, שוורצנגרי, שבא להחזיר מכות לכולם; לנקום בנוסעי המכוניות המצועצעות - להקפיץ להם את הפיוז להפריח להם את הנשמה, להדיח אותם מהמסלול. אבל מה כל זה יעזור, כאשר אנו מבחינים בו כבר ממרחק במראה האחורית: שועט שם בטירוף בנתיב השמאלי, בניסיון לעקוף רכב מסחרי, המנסה כשלעצמו לעקוף רנו הנוסעת במהירות של 120 קמ"ש. פנסיו, הדולקים בצהרי היום, מתחילים לאותת בחוסר סבלנות, בלוויית צפירה אדירה - כמפלצת או דרקון היורק רשפי רוע מאיים: זוזו הצידה, עופו לי מהעינים, או שאני טוחן את כולכם. לאן הוא ממהר? מה האמביציה היוקדת בו? אז התרנגולות שבכלובים בתא המטען - שנוצותיהן מתמרטות ברוח של 150 קמ"ש ומתפזרות לכל אורך שפלת החוף - יגיעו קצת יותר מאוחר למשחטה או לשוק; אז הסחורה שהוא מוביל שם, מתחת לברזנט המתנפנף כמפרש בגבהים אדירים - תגיע באיחור של חמש דקות. אלא שלא זה העניין, מבחינתו: השאלה אינה מתי להגיע - אלא איך. וכאן גיבורנו מצוי בדיסוננס: מצד אחד הוא לכאורה מלך הכביש, כריס כריסטופרסון הכפר-סבאי או האום-אל-פחמי; ומצד שני - כבעלי-מקצוע כה רבים בישראל - בתוך תוכו הוא נושא איזו צלקת, איזה עלבון קיומי עמום משפיל אותו להיחבא אי שם באנונימיות של תאו. הוא רוצה להיות מפורסם וחשוב על הכביש. לפיכך, גם במשקל של 45 טונות הוא מעוניין להפגין את כישוריו דווקא כאופנוען. כאיזי ריידר. הוא נעשה נטול מודעות עצמית בדבר משקלו או נפחו גם כאשר מתפתחת על הכביש אותה התכתשות אגו ישראלית טיפוסית, סביב הסוגיה מי יעקוף את מי לאורך כמה מטרים. אם עקפת את 50 הטונות ו-30 המטר של המכולה האדירה שלו - תגלה, לפלצותך, שדרכת על יבלת. הוא נעלב, חש מושפל בשל העקיפה ועכשיו כל תשוקתו לעקוף אותך בחזרה. ולא רק אותך: גם את 30 המטרים - של משאית כבדה נוספת, השועטת ומזגזגת לפניו. עצם ישותה המסורבלת כמו לועגת לכבדות רכבו-שלו. הוא מתמלא איפוא אמביציית עקיפה שאין לה מעצור: איתות קצר - ופתאום הוא חותך שמאלה, עוקף, מעשה ב-מ-וו. והנעקף החדש - מה, הוא לא מתעצבן ונעלב בעצמו? הוא לא בן אדם? אי לכך גם הוא לוחץ על דוושת הגז, מפריח עננת דיזל משלו מבעד לארובה. עד מהרה שועטות על הכביש - בשני נתיבים - שתי מפלצות אדירים המטלטלות מכולות ענק, במרוץ מהגיהנום. ועוד לא תיארנו את תחביבו הצדדי: להידבק מאחור למכונית נוסעים קטנה, הנוסעת במהירות ממוצעת בנתיב האמצעי. בתקיעת צופר, בהבהוב פנסים, בהיצמדות מאחור עד כדי חיכוך ומעיכה, הוא מנסה להעמידה בפני שתי ברירות: להיירות קדימה במהירות של 160 קמ"ש - או לעוף הצידה ולהימעך אל הנתיב הימני התפוס. לעתים - מרוב אמביציה דידקטית - יגיח בעצמו אל הנתיב הימני, לעקוף ולחתוך, ולהעניש ולקלל את מי שהוא חשב לנהגת ואינה אלא קשיש מבועת, המנסה לעקוף רוכב אופניים. הסטטיסטיקה מדברת על הרס, מוות, פציעה, על תאונות זדוניות, תוך זילות החיים עצמם. ואולי האשמה היא בנו - הנהגים הליליפוטיים. אולי אנו פשוט מתקשים לתפוס שבעצם לא מדובר במשאית - אלא ברכבת. כן: הרכבת הטראנס-סיבירית; רכבת לילה לקהיר; אקספרס של חצות; הוא נהג הקטר ואנו פרות קהויות ומסכנות, שנתקעו על המסילה. 2 . אוצ-לי-גוצ-לי האם זה מטוס? האם זו ציפור? לא - זו ב-מ-וו שחורה, המנסה לשבור את מהירות הקול. או נכון יותר - זו מערכת סטריאו ממונעת, המנסה להמריא בין פגוש לפגוש. "אוץ-אוץ-אוץ" - בוטשים הבסים ברמקולים, המהווים את עילתה האמיתית של הנסיעה. נסיעה? מדויק יותר לומר: שרפנל של קליע, הניתז בין הנתיב הימני לשמאלי וחוזר חלילה; ירייה באפלה; פעלול של המטריקס או משחק מחשב, שבו אי אפשר לעשות "רי-בוט" אחרי הקריסה: זה או להגיע ראשון לפקק של גהה, או למות בניסיון. 3 . איש הקורקינט גם בשבתו בהונדה שלו, עתירת הפח והנפח - לופת את ההגה בכל כוחו בתוך-תוכו הוא עדיין ילד הנוהג בקורקינט שהתקין לו אביו משני קרשים ושני קוגלאגרים. למרות גילו הקשיש, הוא טרם הפנים את העובדה שלרכבו יש ארבעה גלגלים: שניים מכל צד. אפילו שניים מלפנים ושניים מאחור. בכל מקרה - מספר סביר של גלגלים, שיאפשר לרכב לפנות בסיבוב מבלי ליפול על הצד. לפיכך, בהתקרבו לפנייה ימינה - הוא מאט. כמעט עד עצירה מוחלטת. אילו יכול, היה פותח את הדלת ומושיט רגל החוצה, כדי לשמור על שיווי המשקל של הרכב. אולי מסיבה זו הוא מאותת דוקא שמאלה, לשם האיזון. איש (או אשת) הקורקינט הם הקוטב ההפוך למיסטר ביג, אם כי מסוכנים לא פחות ממנו. קשה אפילו לומר שהם "נוסעים" או "נוהגים". מדויק יותר לומר שהם שוהים על הכביש; שהייה משתהה, שיש בה השתאות תמהה: לאן? איפה? מי? לשם מה כל זה? מה זה, הצפירות האלה? 4 . ההתנהלות הנסית השלט הצהוב הזעיר "נהג/ת חדש/ה" אמנם מסגיר אמת מסוימת, אבל לא את כל האמת. למעשה, צריך היה להיות כתוב "טרום-מוטורי/ת", שכן לפנינו שלב מקדמי מאוד של האבולוציה התעבורתית, אם לא של הציוויליזציה: השלב שבו טרם הופנמו התמרורים, הסימונים, הרמזורים ושאר סמלי המציאות. חידה היא איך עברו בכלל את מבחן התיאוריה. אך האם היינו צריכים לחכות לממצאים הקשים אודות מערכת החינוך הישראלית בתחום הבנת הנקרא או המתמטיקה? די להביט בצורת הנהיגה של מגזר עצום באוכלוסייה, כדי להבין שמשהו בסיסי מאוד לקוי בעצם כישורי החשיבה האמפירית בישראל; זו המסוגלת לקשר, למשל, בין סיבה לתוצאה. במדינה שבה גם ממשלותיה מסוגלות לפעול במשך עשורים שלמים תחת המוטו "אין קשר" - "אין קשר" בין ויתורים כואבים ובין הגברת תנופת ההתנחלות; "אין קשר" בין מטוסינו ובין הנ"מ הנורה אליהם; "אין קשר" בין כיבוש לטרור; "אין קשר" בין סיבה ותוצאה בתחום הכלכלי, המדיני והצבאי - אל נתפלא אם צורת החשיבה המאגית מתבטאת גם בכביש: "אין קשר" בין השלט "עצור" ובין התנועה החוצה את הצומת; "אין קשר" נסיבתי בין פס-ההפרדה הלבן ובין הרכב שממול, או הכביש המתעקל; "אין קשר" בין האור האדום ברמזור ובין האור הירוק שבצדו השני. בעיקר כאשר באוטו משתרבב קמע של הרב המקובל "המיקרוגל", ומאחור מודבק סטיקר "אלוהים אנחנו אוהבים אותך". וכך מתנהל לו הנהג הישראלי בכביש - בערך כפי שמדינתו מתנהלת בעולם אפוף בעננה מיסטית; מסתדר איכשהו בדרך נס, או בשל אחריותם ועירנותם של האחרים: נחלץ מצרה רק בזכות בלימות הפתע שלהם, שורד בעיקר הודות לעצירותיהם המבועתות.

אם עדיין לא הבנת אני אשתדל להבהיר שוב. אני בהחלט עומד על זכותו של כל נהג לנהוג בכל מהירות שחפצה בה נפשו. עם סייג אחד ויחיד: כל עוד הוא לא מסכן אף אדם אחר מלבד עצמו ובגבולות הסביר. מה ז"א גבולות הסביר אתה שואל? הרי אני לא מצפה מכל אדם שמעוניין לנהוג במהירות "מסוכנת" (מהירות שמתאימה להגדרה הנ"ל לצער כולנו מתחילה ברוב הפעמים הרבה מתחת למהירות המותרת) שייגדר את היקף הכביש מכל הכיוונים, יציב מארשלים עם מכשירי קשר ויזמין צוות חילוץ והצלה ביהיה בהיכון... לכן, ככל שאותו אדם יכול (ואני מצפה ממנו לשיקול דעת ויכולת ביקורתית עצמית גבוהה מאחר והתוצאות אכן יכולות להיות גרועות וזה בלשון המעטה), הוא מחויב להימנע ככל שניתן מסיכון של משתמשים אחרים על הכביש. לא חסרות סיטואציות שבהם לטעמי ניתן לנהוג בארץ במהירויות שאתה ציינת ואף יותר מכך וכל זאת תוך סיכון מינימלי של המשתמשים האחרים בכביש. לא צריך אפילו להיות נהג על בשביל זה, רק צריך קצת אינטלקט (ממש קצת) עם מידה מינימלית של אחריות וטיפה'לה הבנה והפנמה של ההשלכות של המעשה שאותו אתה עומד לבצע. עכשיו, מבין?

דווקא אני אהבתי. אומנם זה לא עיצוב קליל אבל הוא בהחלט זורם גם אם הוא משדר מסיביות... אחרי הכל, זה רכב מסיבי. בכלל לא מזכיר את האוניות האמריקאיות שבד"כ מאופיינות בעיצוב טיטאניקי...

כל בשר. והרבה. כמובן שבהתאמה לאירוע... איפה רוני? למה הוא לא מגיב לשירשור הזה?

20VT, נתחיל בזה שעל הכביש - אני לא סומך על אף אחד. לא על אנשים שנוסעים ב250 קמ"ש ולא על אנשים שנוסעים ב50 קמ"ש. לא על זרים ולא על חברים. בג'ונגל שנקרא גם כביש אני סומך על מישהו אחד בלבד ובניגוד לחלק גדול מהאוכלוסייה שלנו המישהו הזה לא יושב איפשהו למעלה בשמיים... בכביש - אני סומך על עצמי ורק על עצמי. סגנון הנהיגה שלי הוא דפנסיבי, הגנתי. אני מנסה לנהוג בצורה הכי טובה שתגן עלי ועל מי שנמצא איתי באותו הזמן ברכב, בשיטה הכי טובה שתביא אותנו למחוז חפצינו מבלי להיהרג בדרך. עדיין, זה לא מספיק. עדיין כשאני עולה להגה, שנייה לפני שאני מסובב את המפתח בסוויץ' אני מודע לעובדה שיש סיכוי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאני אסובב את אותו המפתח, הפעם האחרונה שאני אוכל אוכל מוצק דרך הפה, הפעם האחרונה שאני אצליח להזיז את אחד מהגפיים שלי או אפילו יותר גרוע מזה הפעם האחרונה שאני אהיה חי. מי שלא מודע לעובדה הזאת - נוהג ברכבו מתוך בורות מוחלטת, אם מתוך הדחקה אם מתוך טיפשות גמורה. האם עצם הידיעה וההכרה הזאת משמעותם שיש לי משאלת מוות? לא ולא. להיפך. משמעותם שיש לי רצון עז לחיות אך אני מכיר בכך שכשאני נוהג ברכבי ישנם אי אילו גורמים שאינם תלויים בי אך ללא צל של ספק עלולים להביא לגרוע מכל. דרך הנהיגה שלי, כאמור "נהיגה הגנתית" מנסה על פי רוב לצמצם את הסיכוי שבו אחד מהגורמים הנ"ל אכן יקרו למינימום. ללא ספק לעיתים תחביב הנהיגה שרכשתי לעצמי עם השנים בא בסתירה ובהתנגשות עם אותה דרך הנהיגה. הסוד נח באיזון הנכון, באיקוויליבריום הדק מאוד שנמצא בין ההנאה מנהיגה, לעיתים נהיגה שלא ע"פ החוק אך תמיד ע"פ תנאי הדרך המוכתבים ובין הרצון להמשיך לחיות וליהנות בשנית, בשלישית וכן הלאה מחדוות הנהיגה. "מקווה שיהיה שקט ועכשיו לפרסומות", יום טוב וסופ"ש נעים שיהיה לכולנו.

יש עוד רנו 5 טורבו 2 בארץ. אחת כחולה מ-ד-ה-י-מ-ה שיום אחד הופיעה בחנייה התת קרקעית בבניין שלי (יש פה כמה שכנים שהם אספני רכב), ללא ספק הטורבו 2 הכי יפה שראיתי מעודי, רכב תצוגה ברמה בינלאומית, נראה כאילו הרגע יצא מהמפעל. כמו שיום אחד היא הגיעה ככה היא גם נעלמה, מאז לא ראיתי אותה יותר.

בהנחה שתנאי הדרך התאימו באותו אירוע, אני לא מוצא שם שום טעם לפגם. לטובתך אני מקווה שאתה מבין ומפנים שב145 קמ"ש גם יכולות לצוץ הפתעות. כמו גם ב90 קמ"ש וכן כן... גם ב40 קמ"ש בלבד.

לדעתי עדיף להחליף מכונית. תפתח הודעה חדשה בפורום ייעוץ ברכישת רכב ותציין שם את הדרישות שלך. בהצלחה.

נראה לי שאתה זה שמתחסד. :squarewink: