danidina

אנה הצביעו לשם חדש לפורום צימצמתי את האפשרויות לשלושת השמות הנבחרים מתחילים מ0

אני מכיר מישהו עם מיני יפה

הבעיה היא לדעת לשים את הגבול הרוב פה מכירים אחד את השני ויש מלא עקיצות בין חברי הפורם לכן זאת בעיה כי על כול הודעה של מישהו תמיד יבוא מישהו ויעקוץ אותו אני לא יודע מה הפיתרון אבל יש פה אנשים חכמים תחשבו

איביכסה ממש לא וגם לא קאיה אני יעדכן אותכם

זאת לא היתה כוונת המשורר לא על זה חשבו שהקימו פורום בילבולי ביצים\שכל

אני תמיד כותב הודעות עם טעם

מחר חוגגים שלומי הייתי אצל 5 חברים שונים בשביל שתנצח תן פידבק

תזכורת...... הצביעו זרזיר קבלו צלעות חזיר! עכשיו חדש - גם ברוטב חזרת! תקנו ארוחה - קבלו זרת במתנה! מבצע חדש...... הצביעו שלומי תקבלו פוני! בלי הגרלות ובלי שערות!

נאום נאום נאום דרך אגב שלחתי לכוכבי מייל שיבוא לפה הוא שונא את רועי ואת דני אותך פחות כול קול חשוב 106 למי שמצביע שלומי שלומי שואף לשלמות

סקר..... מי נראה לכם הכי מתאים מבחינה מקצועית לנהל את פורום הומור והווי של האתר מיכוון שאני המתמודדים חשוב לי לציין ש... אם אני לא יבחר אני יעשה בלאגן!

צריך להתחיל במתן שוחד , איומים , והכפשת שמו של האוייב. דרך אגב ידעתם שרועי זה קיצור של..... רולינדה (שם רוסי) שלומי הלכו שניים

עשיתי את מה שאמרת אבל זה לא עוזר לא נותנים לי להצביע יותר מפעם אחת

בלבולי שכל דהההה

זה ברור שזאת האקס שלך זאת היתה עקיצה ואתה יודע גדולי הקומיקים אומרים שאם צריך להסביר בדיחה אז היא לא שווה ולעניות דעתי היתה צריך לרשום אקס SI ולא אקס XSI וגם בלי זל שאנשים יתאמצו תגיבו לפרסום החומוס שלי אנשים חסרי לב

ערן אתה מכיר את הבעלים? אני חושב שראלי או XSI

התיישבתי אל מול מחשבי , בניסיון לראות את הדברים בצורה אובייקטיביות . לנסות לעשות את הבלתי יאומן ולנתק את המטענים הרגשיים שצברתי . שעה ישבתי מול המסך , שעה ארוכה של סבל ועינויים . ישבתי עם פה פתוח , ופשוט נפעמתי . נחרדתי מ...... מצורת ההגשה , מהאורך הכול כך כול כך כול כך כול כך כול כך ארוך מהבדיחות חסרות הטעם , מהמבנה השגרתי , ומחוסר המקוריות . זה היה נדוש ומשעמם כמו יפנית מצויה . הכוונות היו טובות , אבל התוצר שיצא , היה כמו , מה שיוצא בתאונה בין , משאית זבל - למשאית של תנובה. חרא בלבן סוף סוף הסתיימו שידורי המהפכה . (בקשת לא ברשת) התגברתי , הסתובבתי , והתחלתי לקרוא את הסיפור שכתבתי . ואז ראו עיני את מה ש-כ-ו-ל-ם ראו , ראיתי בפשטות שזה לא זה אין מנוס מלעשות טעויות , אבל זה היה מעבר לזה , זה היה מחדל לא רציתי להאמין , חיכיתי , קיוויתי , התפללתי. שיגאל שילון יקפוץ מתוך הארון , עם סיגר בפה וחיוך של מוגבל , ובנשימה אחת יגיד..... אהההההההההה...... תקוותי התפוררו , כמו דשבורד של 205. הפכתי למה שכול כך סגדתי ממנו כול השנים. הפכתי לכתב רחוב , הזוועה הזוועה . הגעתי לרמה השפלה של לכתוב חלטורות , והשתמשתי בגימיקים זולים בצורת חמשיר. לא יכולתי לראות אותי עושה לעצמי את זה . ( שמישהו יזכיר לי לקנות מראה) היתי המווווום מעצמי בגדתי במעריצים שלי , (סביר להניח שהם לעולם לא ימחלו לי) , בגדתי ב-כ-ו-ל-ם . איבדתי את חדוות הכתיבה שלי. ולא מספיק כול זה , גם נהפכתי לבור חסר אינטליגנציה . אבא שלי שאל אותי..... כמה חיות הכניס משה לתיבה ומכשלא סיפקתי לו תשובה , הוא גילה לי. אף אחד נוח הכניס אותם וישר.... "בום סטירה" (מעניין מי אשם) ומסיבות ברורות אלה , ונוכח המון רגשות מעורבים, אנוכי יוצא בהצהרה זו. כדלקמן..... אני זרזיר המכונה "מלך הקלידים" תולה את המכתבה המודרנית שלי , הנקראת על ידי חובבנים "מקלדת" . מכתבה שביחד איתה יצרתי אין ספור של חוויות מרגשות , וסיפורים דמיוניים . בהרמוניה מושלמת. מכתבה שבלעדיה לא היתי מגיע לשום מקום. כמו שאומרים...... אהבה היא כמו פשע מאורגן , איי אפשר לעשות אותה ללא שותף. קופסא מוזרה אבל עם אופי ונשמה , אני לא ישכח את כול הלילות שבילינו ביחד רק אני והיא , עד השעות הקטנות של הבוקר , באוטוסטרדת המידע . היו לנו רגעים קשים , רגעים טובים , אבל בעיקר רגעים מרגשים. אננננני (סליחה החליקה דמעה) כבר מתגעגע. זה קשה , זה כואב , אבל בד בבד , זה הדבר הנכון לעשות. בן אדם צריך לדעת מתי הוא הגיע לשיא , לטופ , עבר אותו , ומשם רק ירידה , צריך להיזהר לא להתרסק . (ראו מקרה נדב הנפלד) אני חזק גם היא חזקה , אנחנו נעבור את זה . ואתם........ אתם תמיד יהיה לכם את כול הזיכרונות , את כול המילים המונצחים בדפים חיוורים שנתמלאו חיים. אני לא טוב בפרדות , אז נעשה את זה קצר וקולע. זהו יותר לא אכתוב לכם סיפורים ארוכים , משעממים , המתיימרים להיות מצחיקים. "בום סטירה" (והכול תודות לשלומי) סוף (תרתי משמע)

בצאתי ממשרדי , חזרתי לחדרי בכוונה לכבות את מכונת הרוע . התקרבתי ל-א-ט ל-א-ט , יד מאיימת נשלחה לעבר כפתור תמים , ואז פתאום....... "בום סטירה" לא לא סתם , צחקתי. ננסה שוב..... ואז פתאום , בהברקה של רגע , חזרתי ביי מכוונתי. היה לי חזון , עלה לי רעיון. רעיון קצת מוזר , קצת לא מציאותי , חלק יגידו אפילו סוטה. אבל משהו משך אותי לארון . לאחר שהבטחתי לאמא שאני יסדר את בגדיי . השתחררתי מידה האימתנית . ונזכרתי שהיא תמיד אמרה לי..... רוכב תמיד חייב לשוב ולעלות על הסוס מיד לאחר שהוא נפל , לחזור לאותה קפיצה ולנסות שוב. אז אמרתי לעצמי ..... למה לא. ושבתי בשלישית למלבן הקוביות. לא באותו להט כמו בפעם האחרונה , ועם קצת חרדה , אחרי טראומה גדולה. אבל כתבתי , ח-ש-ש-ת-י , אבל כתבתי. שלוש וחצי שעות , אני לא מרחם על עצמי הוא משהו כזה , אבל שלוש פאקינג וחצי שעות קשות. מיגעות , ומתישות , שלאחריהן סחטתי את תחתוני מזה שלושה ימים . (כשאני צמא אז אני צמא) מעולם לא היתי כול כך חסר ביטחון. כול מילה שנכתבה נבדקה מכול הכיוונים , מכול הזוויות , ובכול הוריאציות . זהו סיימתי (לא , לצערכם לא פה) הסיפור הייחודי שלי מוכן. סיפור גדוש דימויים ושאר תופונים. עוד סיפור מופלא מבית מדרשו של זרזיר. קראתי אותו לא פחות מארבעה פעמיים (דני ארבעה אני יודע . אני קראתי) בחשש גדול , וזעקה חזקה...... אין ביצים אין תהילה . (באנגלית זה נשמע יותר טוב) שלחתי את הסיפור למנהרות הוירטואליות של קווי בזק. ( מה רציתם פס רחב 386 אומנם משודרג , אבל עדיין) לא הספקתי ללכת לישון , וכבר התגובות החלו לזרום. אני היתי חצי מופתע , חצי שמח , חצי עייף , וחצי רעב. לבסוף הכרחתי את עצמי להיכנס למיטה , למרות שידעתי שאני לא יירדם. ובבוקר אך בבוקר , איזו הרגשה , לא חלמתי בחלומות שלי על כאלה תגובות. (בחלומות שלי חלמתי על ...... גרררר שמישהו יעיף מפה את הילדים) אפילו תומר התקשר וציין בהתרגשות , שהסיפור הרעיד את עולמו , באופן שערן ובנדר לא החדירו בו מעולם. היתי מאושר עד הגג , מתהלך ברחבי הבית כמו טווס גאה . חיוך טיפשי מרוח לי על הפנים , וגם קצת פירורים מעוגה . לא היה מאושר ממני בכול רחבי הרשת. היתי פשוט המווווום מעצמי. הגעתי למקום שכול כתב , סופר , אחות של תומר , חולמים עליו , חיים למענו. הגעתי לשיא הגעתי לפיק בכול מקום אשר רגלי דרכו בו , השארתי ניחוח של הצלחה. שרתי לעצמי בזיוף אדיר , וגאווה..... "יש הרבה כוכבים בעולם. בשבילי הכוכב , זה אני" ובניגוד למהירות שבה הגיעה ההצלחה , הכול החל להידרדר , בערך כמו האוטו של רוני , כשאנחנו מדרדרים אותו בשביל להתניע. ל-א-ט ובאופן מחריד . היתי כול כך עיוור מההצלחה . (והעובדה שדקה לפני ראיתי בטעות את ערן ערום ,לא עזרה) שפשוט עלה לי השתן לראש. התחלתי לכתוב סיפורים ארוכים , לא מקוריים , ומתחכמים . כולם בניסיון לגרוף כמות תגובות שתשחזר את הכמות של הסיפור המעולל. אבל המציאות שוב טרקה לי את הדלת בפרצוף . (התבלבלה . כנראה חשבה שאני רוני) הסיפורים לא היו קרובים ללהתקרב לכמות התגובות שקיבלתי בזכות ,על יצירת המופת. למען האמת , הם לא התקרבו אפילו לכמות התגובות הרעות שקיבלתי על הסיפור. (וזה היה כמה ממממ 0) קיבלתי תגובות בחסד , מעט הגיבו , ומי שהגיב עשה זאת מתוך כבוד לכתב שהיתי פעם.

אך הפעם במתכונת שונה. לא עוד סיפורים מצחיקים , ומתחמקים . דיי לעקיצות מעכשיו סיפורים מרגשים , וסוחטי דמעות. הידד לבלדות בהתרגשות רבה , ונפיחות רבות עוצמה. אצבעותיי הסתערו כערף עין על הכפתורים הקטנים , והתמזגו איתם כאילו היו ...... (אסור ילדים) השעה התקדמה במהירות עצומה לעבר הלילה. (ללא נקיטת אמצעים , באמצע הלילה , ותוך סיכון "הדקות" , פשוט בושה) אני היתי באופוריה , הכיף היה בעיצומו , ומילותיי נטפו ממני כאילו היו מים צחים , פשוט ניגנתי את מחשבותיי. שלחתי את הסיפור בלי לקרוא פעמיים, בטוח בניצחוני , ומאושר עד הגג. והלכתי לישון. קמתי בבוקר , ולהפתעתי חשכו עיני בשנית , ובנוסף פקד אותי כאב ראש חזק . הנורה הייתה בסדר גמור. אז פתחתי חלון , לקחתי כדור , והפעלתי את המחשב. ניצלתי את זמן ההמתנה עד שמחשבי האיטי אך משודרג יועיל בטובו לעלות , לביצוע..... גלח'ץ , וארוחת בוקר מזינה , הכוללת את כול אבות המזון . ( פיצה קרה משלשום , וכדורים קטנים) גם ניסיתי לתקן את המצנם בשביל להכין צנומים , אך אין לי כול זיקה לאלקטרוניקה חשמל . (אני יודע , אני יודע , צנים לא צנום , אבל צנום יותר יפה , סיפור שלי על תפריעו) לאחר כשעה של ביצוע פעולות הנ"ל , חזרתי לחדרי , והמשכתי לחכות למחשבי העצל. ההמתנה אכן רבה , אבל שקולה להמתנה בתור אצל אחותו של תומר ברוכת ה#%. (שששש ילדים) כעבור זמן לא מובטל של חיטוט באוזן , ועוד כמה חורים. המחשב סוף סוף עלה. (שנים אני אומר לאבא שלי שהמחשב ישן , הוא תמיד עונה.... לא חשוב הגיל העיקר התרגיל. לא תרגיל ולא גיל מקסימום קופסה ומודם רגיל) בהתלהבות רבה התחברתי לאינטרנט , ונכנסתי לפורום . (טקס שלוקח לפחות עוד שעה ומלווה בקללות וזריקת חפצים) המבט העגום על פניי כשראיתי את התגובות לסיפור , היה דומה להפליא למבט של רוני כול פעם שהוא יוצא לחנייה. אומנם בהחלט היו תגובות חיוביות , אבל לא לזה ציפיתי. כמו שאומרים..... כגודל הציפיות , גודל האכזבות. עם הזנב בין הרגליים , ודמעות בעיניים . טמנתי את ראשי בכר הרך. מצבי היה בכי רע , והבכי שלי היה גרוע אף יותר , כול כך רע שאפילו לא טרחתי לכבות את המחשב. תחושת הזמן אבדה לי , ומהבוקר לא נפחתי. שכבתי מבואס , מדוכא , וחסר כול פן של שמחה. פיזית בהכרה , נפשית בתרדמה. ואז שמעתי צלצול. חשבתי שהגיע תורי אך לאחר כמה שניות התעשתי , הרמתי את הטלפון וצעקתי מה כמה רגעים של שקט , דממה, עוד שנייה , התאפסתי , זרקתי את הבננה , לקחתי את הטלפון , ושוב בעצבנות מה מהצד השני נשמע קולו המחוספס של שרוליק , הידוע בכינוי הוריו "רוני" שרוליק מציין בפני כמה הוא שונא אותי , וכמה אני נמוך. ומציב בפני את העובדה שאני מגיע היום לחומוס בשעה הנקובה. לאחר ויכוחים קוליים , שהפעילו את הטלויזיה בחדרי (אין לי מושג אז על תשאלו) ושלא היו מביישים את חברי הכנסת. שנינו הסכמנו על כך שאני לא נמוך , אני מרוכז ולאחר ששרוליק הבטיח שהוא לא בא לחומוס המדובר. פנינו איש איש לדרכו. דרכינו הצטלבו בשנית , באותו מפגש חומוס גורלי. רק לאחר מכן , מאוחר בלילה התברר לי שהכול היה קונפרציה נגדי , מתוכננת מהתחלה (את סיפור מפגש החומוס כולכם מכירים. לכן איני רואה צורך להיכנס לנושא) כשחזרתי למעוני הצנוע , הצטערתי שלא קניתי את המסעדה. ונכנסתי לשירותים. כזכור ערן בדיוק התקשר , העלנו חוויות מהמפגש , ובין השאר דנו בהשלכות סיפור "הטיול" של תומר.

חורף ינואר 2002 סין-סין , תילאנד-תילאנד , אירופה-אירופה. סופר סופר סופר לא מצחיק. מצטער לא יקרה שוב יש בדבריי הרבה הסברים לימים האחרונים , וכמו כן גם מסקנה אחת בעקבות סיבות שלא קשורות ביי , מן כוח עליון עם תרצו , אני נמצא בבית בשבוע האחרון . (וזה שלפניו וזה שלפניו וזה שלפניו בעצם אני תמיד בבית) הכול התחיל מרצון לתרום , ושעמום כרוני . (הדרך לגהנום רצופה ב306 כחולות) עקב המצב הכלכלי העגום , והאווירה החיוורת להחריד במדינה. החלטתי לזקוף אצבע , ולעשות משהו בשביל כ-ו-ל-ם . (תירוץ עלוב עצם היותי משועמם רצח) מכוון שלא כ-ו-ל-ם (ולמרות שערן התלהב) אהבו את הרעיון שאני דוחף להם אצבעות למקומות אפלים . היתי צריך למצוא משהו אחר שיעביר לי את הזמן ויעשה טוב ל-כ-ו-ל-ם. ניסיתי לכתוב שטויות , לא הלך , ג'רמי התעצבן , דני הטיף , (ג'רמי , לא גרמי) ורק החובש צחק. (טוב מה ניתן לצפות ממישהו עם מוח וריח של בואש) שכבתי וחשבתי ישבתי וחרבנתי. ובעודי מתחבט בשאלה , איך התחנפה המורה למגנט . (היא לחשה בקול סקסי באוזנו , "אתה מאוד מושך אותי" דה) זה בא לי ברגע שהכי פחות ציפיתי לזה , בשנייה שהכי פחות התאמצתי בשביל זה. (מסתבר שלחוק מרפי צורות רבות ) לאחר שנפל הגוש , המשכתי לחשוב. אך לא הגעתי לשום מסקנה יום אחרי בעודי מלקט עם הלשון שאריות ספגטי מחולצת הפולו החדשה שלי . (מה לעשות שהבחנתי בחתיכת ספגטי קטנה , שהזכירה לי משהו אצל רוני בדיוק כשהגעתי ללעיסה מספר 21) נזכרתי איך לפני ימים אחדים , שלומי הביע את צערו , על שהפסקתי להרטיט את מקלדתי . ולהניב מפירות דמיוני המפותח . ואז זה הכה ביי . "בום סטירה" (בגלל שלומי כמובן) אני יחזור לכתוב סיפורים משעשעים שמח וטוב לב , אומנם מאוכזב במקצת .(ממש אהבתי את הרעיון עם האצבע) התיישבתי לי חיש קל אל מול מחשבי 386 הישן אך משודרג . והתחלתי לכתוב שקדתי וכתבתי , פיסקתי וניקדתי , תיקנתי והוספתי. ובסוף קראתי. התחלתי לקרוא ומה אני יגיד..... פשוט חשכו עיני , חושך מצרים. אבל למרות הכול הייתי חייב להמשיך לקרוא. אומנם לקח לי כחמש דקות , אבל לבסוף הצלחתי להחליף נורה והמשכתי. הסיפור היה אמממ..... במילים עדינות (יש ילדים) פשוט התחשק לי להביא לעצמי...... (תמשיכו לקרוא ילדים קטנים) "בום סטירה" (אני מזכיר שהכול אשמת שלומי) למרות הכול , ואולי בעקבות , היתי נחוש מתמיד לתרום בכול צורה שהיא לציבור הפורום היקר , וגם לרוני. מכוון שלסרוג אני לא יודע , ולתרום כסף זה סתם שבלוני ושטחי. הצעתי בשנית את רעיון האצבע הרוטטת . ובגלל שבנדר ובמיוחד רוני הצטרפו לתגובות החיוביות , מיד משכתי את ההצעה . (בכול זאת צריך לשים איפשהו את הקו האדום) אני בן אדם מתמיד , ובעל סבלנות רבה. לכן החלטתי לחזור ולפקוד את מכונת הקישור שלי למדיה המשך בהמשך

בלה סתם סתם נראה לכם? אז בלי יותר מידי דרמות ובלי יותר מידי קישקושים. אני יגיד מי זכה ולא ימתח אותכם יותר בתיאורים מרגשים. המנצח הואאאאאא............. הצב הצב זכה הוא הקדים את החילזון בשלושה וחצי מילימטר והוא גם שבר את השיא שקבע השבלול מהחורף שעבר. כן כן. הוא הצליח לעשות 150 סנטימטר ב9 דקות ו55 שניות. כולם היו מאושרים. הענקתי לו את עלי החסה , והלכתי לישון. סוף

אני אומר לו ..... כן אנחנו יודעים , אתה אוהב לחיות, אז אם לא תביא לי את המצלמה אני יטפל בך . הוא בקול כניעה אומר כך. כול הילדים מעריצים אותי , אני ממש אליל השכונה. אני לוקח את המצלמה מריץ לאחורה ולוחץ על הכפתור האדום. ישר כולם מתנפלים עליי ואומרים לאאאאא לחצת על הקלטה. בלי להסס אני לוחץ על ריבוע , ושואל מה זה הצג . כולם עונים מחומש , אין מחומש השבתי בכעס. בעל המצלמה ממלמל משולש לא מחומש. אופס מרוב התרגשות אבדה לי השמיעה. החוצפן אומר תביא אני יעשה הילוך איטי , ולוקח מידי את המצלמה בברוטליות . נתתי לו שירגיש טוב , שירגיש שהוא תורם. ואז אמרתי יופי שמת הילוך איטי תחזיר . הוא בקול כניעה מוכר היטב , כך. כולם צופים בהתרגשות בקטן (במסך הקטן דיי כבר עם המחשבות האלה) ורואים במדיה את סוף התחרות הברברית הזאת. ה-כ-ו-ל ע-ו-ב-ר כ-ו-ל כ-ך ל-א-ט ואז הרגע המיוחל מגיע. הגענו לקטע הסיום. כולם צופים ומצפים בהתרגשות. הלב שלי מזיע יותר ממני. למרות ששני "המטורפים" (לדבריי רבים) , מנסים להיות אדישים. כולם שמים לב שהם לחוצים , וזה לא קשור לעובדה שהם לא הוציאו מילה . ואז ראינו , ראינו מי עבר ראשון , ראינו מי המנצח הנכסף , מי הזוכה המאושר . כולנו ראינו מי זכה בפרס הגדול . טוב אני צריך לזוז , אני ימשיך את הסיפור מחר . ביייי

אנחנו מתדרכים את כולם שמפסיקים כשהראשון מגיע ל150 כולם דרוכים כולם מוכנים , אני עומד באמצע. מימיני קופה , משמאלי קבריולט , הלב דופק , הרוק נוזל , החולצה נדבקת לי לגב מרוב זעה. אני עוצם עיינים מרים את הידים , מוריד את הידים , והם יוצאים הקבריולט זינק קצת לפני הזמן , אבל הוא שילם על זה . נזל לו איזה נוזל , אין לי מושג מה (אולי מים ) לא הרבה אבל מספיק בשביל שהוא יחליק ויאבד כמה עשיריות . הנוזל הגיע גם לקופה , אבל הוא הנעה כפולה , הוא לא החליק הקופה מתחיל חזק , עם כול כך הרבה מומנט זה היה דיי צפוי. הקבריולט יוצא מן ההחלקה ומושך בכול כוחו בלהט כדי לסגור את הפער . ה-כ-ו-ל ע-ו-ב-ר כ-ו-ל כ-ך ל-א-ט עוברות שתיים שלוש והם כבר בחצי הדרך , הקופה מאבד מהפור שלו , הקבריולט מנצל גוף קל ורצועת כוח עדיפה בשביל לצמצם פערים . אך הפער שנפתח בהתחלה לא היה קטן . עוברות עוד 3 4 עוברות לאט אני מרגיש את הכול כול כך חיי. אני מרגיש בתוכו. אני מזיע לפחות כמו שני פורעי החוק הקטנים , ביחד ולחוץ עוד יותר. הם כבר בסביבות ה90 100 אין ספק שהיריבות מוציעה מהם את המירב . הם אף פעם לא עשו את זה כול כך מהר. הקופה נחלשה מאוד נחלשה , הקבריולט יכולה להריח את הגזים שלה. כולם ידעו שברייס הזה אף אחד לא יתן רכבות לאף אחד , כולם ידעו שיהיה צמוד , אבל אף אחד לא חשב שבאמת יצטרכו את הילד עם המצלמה. הקבריולט עקפה את הקופה , אומנם קצת ממש קצת אבל פה זה הרבה נשאר להשיג רק עוד חמישים נראה כי הקופה איבדה מהיכולת להחזיק עם הקבריולט. המשקל הכריע , היא צריכה דיאטה ואז בלי אזהרה אני שומע גז נפלט מהקופה. למישהו יש נשק סודי ל-א-ט ל-א-ט אבל באופן ברור. היא מתחילה לעבור את הקבריולט ולהחזיר את כבודה. אבל כשהם כבר בסביבות ה140 נראה כאילו זה מאוחר מידי , הקבריולט דוהרת לעבר הפרס המכובד. הקופה היתה צריכה לשחרר את הגז מוקדם יותר. הם דולקים לעבר ה150 . צמוד ממש צמוד אפשר להריח את הזעה של שניהם עד לפה (לא רגע זאת הזעה שלי) איזה מתח איזו דרמה . ה-כ-ו-ל ע-ו-ב-ר כ-ו-ל כ-ך ל-א-ט וזהו הם הגיעו ל150 . הכול נגמר , הסתיים המירוץ , הסתיימה הדרמה מה לא? לא לא הסתיימה אנחנו לא יודעים מי ניצח. חלק אומרים ככה , השאר אומרים ככה. ואז כערף עין כולם רצים לעבר הצ'ונג עם המצלמה. הוא בקול מזלזל אומר ...... פתאום אתם צריכים אותי אהה , אתם יודעים מה אני אוהב , לטיפולכם .

"רייס"!!! החלטתי לספר לכם את הרייס , פתיחות , תחרות לא חוקית , השתוללות בכביש ציבורי , סיכון הציבור. או איך שלא תרצו לקרוא לזה. אני יודע שרובכם כאן נגד "רייסים" אבל זה היה רייס מהסרטים. לא חינוכי , לא בטיחותי , ולא משהו שצריך לעשות בכבישים ציבוריים (ועוד ברחוב של הבית שלי) אני לא ינסה להגן או להסביר בשום צורה שהיא את שני המתחרים . אני פשוט הולך לספר מה קרה , מה הרגשתי , וזהו מי שלא רוצה לא חייב לקרוא נתחיל...... חורף ינואר 2002 פעמיים סיפרתי את הבדיחה הזאת , בכול פעם זה מצחיק אותי מחדש. סליחה אז ככה..... יום ראשון , אני במיטה ישן , פתאום נשמע ורווום אדיר , אתם יודעים כזה שמפעיל את האזקות של כול המכוניות בחניון כשאתה עובר. פותח את החלון שמשקיף לרחוב , ואז ראיתי אותם עושים את זה , אני משפשף את העיינים טוב טוב אומר לאחותי ולבעל שלה לזוז , רואה אימפרזה עם מכסה מנוע פתוח , ישר קם מתלבש ויוצא החוצה. בעל האימפרזה ביינתים סגר את מכסה המנוע והתחפף , עד עכשיו אין לי מושג מה הוא עשה שם. אבל הם היו שם , הם היו שניים , התכוננו , לא ראיתי אותם מהחלון , העץ הסתיר. אני לא יגיד לכם מה התחבורה של כול אחד מהם . סתם בשביל שיהיה סיפור מעניין. אבל אני יתן רמזים בשביל שתוכלו לנחש..... בהתאמה האחד קבריולט - השני קופה. לאחד גרסה אחת עם גג ואחת בלי - לשני רק גרסה עם גג . לאחד גוף נמוך - לשני גם אבל בהחלט הרבה יותר מנופח. אחד שוקל יחסית מעט ביחס לשני - השני מן הסתם הפוך לאחד הנעה אחורית - לשני הנעה כפולה . לקבריולט שיא המומנט מגיע גבוה - לקופה שיא המומנט מגיע נמוך הקבריולט עושה 0-100 ב6.50 - הקופה עושה 0-100 ב6.70 זהו סיימנו עם הרמזים , שהדמיון יתחיל לעבוד. שניהם מתכוננים . הם ניראים לי קטנים , צעירים , טוב בכול זאת זקנים לא יעשו את זה. הם ממשיכים בהכנות..... מתמתחים , מתחממים , שותים מים. זה לא סתם רייס. זה על הרבה..... בוא נגיד שיש פרס למנצח אני לא יגיד בדיוק מה , בכול זאת אתם יודעים הימורים לא חוקיים. אבל אני יגיד שזה דק כמו נייר , עם מקמטים את זה זה נשמע כמו נייר , וזה ירוק ויש הרבה מזה הרבה מאוד (ולא ירוק קטן ירוק גדול מאוד גדול) הרחוב מתמלא בילדים , כולם בחופש , אין לי מושג איך הם ידעו על הרייס. לחלקם זה רייס ראשון , פחחח פזם של במבה. מישהו הביא מצלמה , הוא הולך לתעד את הארוע. (ממש צ'ונג) הילד הנרגש שהביא מצלמה , היה חייב משום מה לשתף אותנו בכך שהוא אוהב שעושים לו מס'ג באצבעות הרגליים. כול הילדים מתווכחים ומהמרים בינהם מי ינצח , הרוב לא על כסף סתם הימורים . "החוליגנים" נעמדים אחד ליד השני. הילדים מבקשים ממני להזניק (בגלל שיש לי רכב ספורט וחושבים שאני "מהמופרעים") אני לא מתנגד , אם מישהו ידרס על ידי מכונית לפחות שזה לא יהיה ילד קטן . ( לו עוד יש עתיד)

צא'רלי היקר שלום. הרשה לי לפתוח ולאמר שאיני שולל את דעתך כלל. אין בליבי ספק שיש צדק בדבריך. על דבריו של בני בחרתי שלא להגיב למרות הכבוד הרב שאני רוחש לו מכיוון שאופי הת'רד היה תוקפני. הרשה לי להעמיד מספר דברים על דיוקם....... 1 במסעדה המדוברת עליתי וירדתי במשקל עשרות פעמים (אחלה שירותים) , אינני גאון ולצערי דם משפחת פרנס לא זורם בעורקי , אבל בזכות קורסים שעשיתי (גם במסעדה המדוברת) יש לי תחושת ביטחון בפיתה וגם בעצמי. 2 מדוע בתי ספר לניגוב מתקדמ לוקחים את תלמידיהם למסעדה האמורה ? האם מכיוון שיש שם הזדמנויות לבצע תדלוק ביציאה ? שלילי מכיוון שמדובר במסעדה מאתגרת , וכן גם מהנה. 3 כאשר עיתון כגון "על ניגובים וחומוצים" הבריטי מפרסם כתבה על "THE BEST חומוס במולדת" הוא לא מפרסם אותה על מנת שאנשים ישמרו נפשותים ויתרחקו מאותם מסעדות איומות. חלק מההנאה טמון באותם מסעדות ובאתגרים שהם טומנים בחובם. 4 הגוף מתוחזק ללא דופי. לא לחינם אכלתי עם מי שאכלתי. מי כמוך יודע מה קורה מתחת למכסה המנוע שלי. נסה ב http://www.חומוס.dk בגלריה הבינ"ל , שם תראה שהסכומים שהושקען במע' הפליטה , והשילדה לא נופלים מאלה שהושקעו במנוע . 5 ההנאה שהנני מפיק מהמסעדה האמורה בעשר בלילה נופלת מזו שהיתי מפיק ממנה בשעות היום. אך בשעות היום יש במסעדה תנועה ולא היתי רוצה לסכן את חיי הסועדים בה , יהיו אשר יהיו. 6 במשך כל הסעודה נתקלנו ב חמש סועדים מתוכם שלושה היו מנגבים כבדים שהגיעו לכביש ע"מ.... להריח את ריח ביוב הנשגב מן הביוב מאחור , ולהתפעל מהאוויר הצח , של תחנת הדלק איננו הרשעים היחידים בהרצליה. 7 הת'רד לא נכתב על מנת להלל את שמי או שם חברי. אינני חושב שעשינו מעשה גבורה כלשהוא. כאשר ערן התקשר אלי אחת עשרה בערב ושאל אותי אם גם אני לא יכול לישון בגלל החומוס , ידעתי שעלי לחלוק את החוויה עם שאר חברי הפורום. לא מדובר כאן בדברי רהב או שחצנות אלא סיפור שגרתי. שלך בידידות זרזיר.

השעה עשר וחצי . לא רוצה להוריד את רמת הכוננות , ישר לשרותים . אימפרזה טורבו כחולה עוברת. תידרוך קצר , מה זה קפה ומה זה תה ,גל ממלא עשרה כוסות בקפה , רק שלומי שותה. הזמנת עוד קנקן מים. שרפתי שני ליטר מים בשעתיים. קשה להסביר את התחושה , את שותפות הגורל הזאת. מכל החברים עולה ריח רע . בשר , בצל , וחמוצים . שוב לשירותים צריכים פיפי. אני חוזר גרמי הגיע . בחור עם חולצה לבנה עובר ועוצר. שואל אם הכל בסדר ואם אכלנו מהבשר. אנחנו מזיעים , מכולם עולה עשן . כל יושבי המסעדה מסתכלים עלינו , עשן סמיך עולה מהתחת של ערן שלי של שלומי ושל כולם. אנחנו צוחקים וממליצים לבחור עם החולצה הלבנה על הפרגיות. גרמי , מזמין חומוס בנחישות להדביק את כולם. ישי שואל אותי עם ראיתי את הכוסית הבלונדינית שהתיישבה ממול. אני עונה לו .... אתה רציני , אני לא רואה כלום . אני רואה , פרגיות , ציפס , חומוס , מים גרמי מביא סיבובים מהירים רצח . אני לוחץ כמו מטורף על המלצר שיביא עוד מים. בלגימה אני מוצא את עצמי מתפקע מצחוק מבדיחה של שלומי . ערן ועזר גם . אני יורק את כול המים , לגמתי מהר מידי . אני שומע ציחקוקים , ערן בהיסטריה , את גיא אני לא רואה , רק שומע. מגיע המלצר ומפנה לנו את השולחן , אני מבקש ממנו עוד קנקן מים בשביל גרמי . הוא מתעצבן אבל מביא בכול זאת. הוא גם מביא אבטיח בתור הפתעה אני נזער , כבר היתי קרוב ללכלוך החולצה. גל חותך הביתה לרמת השרון. גיא רוצה ללכת איתו , אבל רוני מציע את שירותיו. (פעם נהג מונית תמיד נהג מונית) מאוד לחוץ , אני הולך לשרותים כדי לנשום קצת. שוב פעם משתין . ראות של בערך 30 מילימטר קדימה. אני מוביל ומנווט את ה%# רק לפי הרעש . סיבוב ימינה , סיבוב שמאלה , פניית אס. מסתבר שהאסלה היתה מאחוריי. לא עוצרים. אסור , הקצב מדהים האסלה בכלל לא ניראת בחושך . מגיעים לסוף שמונה עשרה כוסות מים באחת עשרה בלילה . מבקשים חשבון . כולם משלמים , עזר מתנדב לשלם על ערן , מדברים על אחווה. כולנו יוצאים נרגשים מהמסעדה , בדרך אחוצה המלצר שואל עם נרצה מים לדרך. איזה נשמה. אנחנו באוויר הפתוח. מתחבקים , איזו הרגשה . הרגליים והידיים רועדות. ערן אומר שהרבה שנים הוא לא אכל כל כך אינטנסיבי. אני שמח , צריך גם את זה פעם בכמה חודשים. עומדים ליד המכוניות , הטקס הקבוע. מחליפים חוויות , נזכרים בעבר , מדברים על העתיד . מפליצים כמו מטורפים , ומדברים מכוניות. יוצאים לכיוון הבית. כביש פתוח , 80 קמ"ש . משטרה בצד הדרך , שני שוטרים משועממים עוצרים אותי ואת ישי . ומספרים לנו בהיסטריה שמהאוטו עולה עשן . ישי ואני מגחכים , ואומרים , תודה . חוזרים ל80 , נוסעים רגוע. פותח חלונות , איזה סירחון , ישי יותר גרוע מבואש . שם מוזיקה , השרירים בידיים כואבים. מגיע הביתה ומתמוטט על האסלה , שם לב שהידיים כואבות. החגורה שלי נפתחה . צוחק. לא יכול לחרבן יותר מדי טעון. מזמין אינסטלטור ובוהה בתקרה. טלפון. זה ערן גם הוא לא מחרבן , מדברים על המפגש . על החומוס החרא , שבאופן אירוני לא גורם לחרא. אבל בכול זאת חוויה. תודה אתה וכול השאר יכולים לאכול איתי מתי שרק תרצו .