כשהוצאתי רשיון והייתי עדיין בתקופת המלווה קניתי את הרכב הראשון שלי.
סובארו לאונה DL 1989. רכב מיושן, ידני, גדול וללא הגה כוח.
בתור נער בן 17 וקצת בתקופת המלווה לא "הרגשתי" את הרכב שלי, מה גם המעבר בין דיזל (של המורה נהיגה) לבנזין, מרכב מודרני יותר (סיטרואן קסרה) לרכב מיושן (סובארו DL 89) לא היה קל בכלל.
מעט לאחר שקניתי את הרכב, יצאתי עם דוד שלי בשעות הצהריים להסתובב עם האוטו, נסענו לת"א וליפו (הייתי רגיל לנהוג רק בפ"ת, האזור טסטים שלי), הוא לקח אותי לכל סמטה שהוא מכיר ולכל פניה קשה שיש בת"א בין רחובות ומכוניות חונות ב2 הצדדים של הכביש ומה לא.
אחרי פעם אחת כבר ידעתי להרגיש את הרכב שלי. ואחרי עוד פעמים ספורות במקומות כאלה אתה לומד להכיר את הרכב שלך פיקס!
פניות צרות\רחבות ותמרון בין מכוניות במרחב צר, שלא נדבר על רוורסים כשכולם מצפצפים לך מאחור בסופו של דבר עושים לך רק טוב!
היום, אני לא רוצה להתגאות, אבל אני חושב שהראיה המרחבית שלי היא מצויינת, לא פחות טובה מנהגים וותיקים עם וותק של 20 שנה ויותר על הכביש.
כשמתחילים עם רכב גדול ידני ומסורבל לנהיגה ונוהגים בו תקופה מסוימת, כל רכב אחר הוא פשוט משחק ילדים. משהו כמו להוציא רשיון נהיגה על משאית ולנהוג עם מכונית פרטית לאחר מכן.
סתם דוגמא מהיממה האחרונה, נסענו בלילה שעבר אני וחברים, מוזיקה בשמיים בכביש רחב וראשי בפ"ת (באזור סוכנות פורשה), נהגתי על השמאלי (צריך לפנות שמאלה) ומלפניי אופנוע (לא יותר מ150 סמ"ק, אולי פחות), האופנוע עבר לימני (כנראה רצה לתת לי לעקוף) ושמתי לב במראה הימנית ג'יפון עירוני מאיץ, ישר לחצתי על הברקס. החברים היו בהלם באותו הרגע ושאלו אותי, למה אני מאט בצורה כזאת דרסטית? עניתי להם שקלטתי ג'יפ מאיץ במהירות בנתיב הימני והאופנוען מלפניי, ככה אם האופנוען יצטרך להמלט, יהיה לו לאן והוא לא יהיה צריך להכנס למצב מסוכן (לכו תדעו מה נהג הג'יפ שתה לפני זה? הוא האיץ מהר מאוד), לא רציתי שהרכב שלי יהיה כמו קיר בשבילו ולכן האטתי.
כמו שאמרו לפניי, נסיון ורק נסיון, ותתאמן על מצבים קשים, לנסוע כל יום באותו מסלול נוח בתוך העיר שלך זה לא נקרא נסיון, צא להכיר מקומות חדשים וסע בכוונה (אם יש לך זמן) בדרכים עירוניות, כך תלמד להרגיש עם הזמן את הרכב שלך.
קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים
בהצלחה,
יוסי.