אני חושב שהסיפור של עידן הוא בערך אותו סיפור לכל אחד שעבר את שלב החברה הראשונה (בגירסה עם יותר עמידות על ארבע או פחות ).
גם אני קיבלתי את ההארה שלי אחרי שהחברה הראשונה נפרדה ממני אחרי 4 שנים(מגיל 16), בדיעבד זה היה הדבר הטוב שקרה לי בחיי הבוגרים, זאת הייתה נקודת המפנה ששינתה לי את האישיות ועיצבה אותי למי שאני היום.
אחרי התקופה הראשונה של הדיכאון , עברתי לשלב ההתנסות וגם אני בדומה לעידן, גיליתי שהילד הטוב שאני,לא עובד על המין השני בד"כ ודיי מהר עברתי לגירסה היותר ישירה , בפעם הראשונה זה היה מוזר, בפעם השניה זה מביך אבל מניסיון לניסיון התגלתה השיטה וגיליתי שככל שאני ישיר יותר ופותח את הקלפים מהר יותר לכוונות האמיתיות שלי, זה חסך לי הרבה כאב ראש ,או התחמקות מאזור הידיד או סטוץ / יזיזות קבועה, התקופה הזאת הייתה נהדרת ולימדה אותי המון וגרמה לי להיות אדם עם ביטחון עצמי גבוה מאוד עד היום.
בסוף התקופה הנהדרת הזאת יצאתי עם חברים למועדון, באחד השלבים שהתעייפתי וישבתי בצד ,ניגשה אלי מישהי ושאלה מדוע אני לא רוקד? עניתי לה שאני עייף, היא הציעה שארקוד איתה, אני התנתי את הריקוד בחזרה אלי הביתה לאחר מכן, היא לא באה אמנם באותו הערב ואני לא רקדתי איתה כי היא לא הסכימה לתנאי שלי, אבל משהו בהתנהגות הישירה שלי הדליק אצלה את הניצוץ והיום אנחנו כבר 10 שנים יחד עם 2 בנות ועוד בולבולון אחד בדרך.
בהצלחה חבר.