David32

באותו מסלול בדיוק הייתי לוחץ יותר עם יונדאי וולוסטר והצריכה הייתה 1:9.5~ במקרה הרע. אז נכון, הוולוסטר לא משפחתית רגילה, אבל הייתי עם רגל הרבה יותר כבדה, אם הייתי נוסע כמו עכשיו הייתי עובר את ה 1:10 בקלות.

קראתי את מה שרשמת, לדעתי אנחנו צריכים עוד כמה פגישות כאלה עד שאוכל לתת לך דעה מבוססת ולהוביל אותך לפתרון הנכון בשבילך. זמננו תם היום, זה היה 350 שקל , אבל נעשה לך הנחה, תביא שטר אדום ואנחנו פיטים.

אני לא משווה את עצמי אליו, או לאנשים אחרי, גם רשמתי את זה.. אני גם לא רוצה להתחתן עכשיו או בכלל לא רוצה איזו מערכת יחסים, בשנה האחרונה אני חושב על זה שוואלה אולי אני באמת אחיה לבד, למה לא בעצם. שוב, אני ממש לא משווה את עצמי אליו, אני לא חושב לעצמי "אהה תראה, הוא סיים עכשיו תואר שני ולך אין שום תעודה" או "הוא מתחתן ואתה לא מסוגל תחזק מערכת יחסים עם כמעט אף אחד חוץ ממי שאין לך ברירה איתו" , ממש ממש לא. אם כבר אז אני עומד במקלחת וחושב לעצמי: "וואלה תראה, מה ההבדל בין סוג האנשים שהוא לביני, הוא ממוקד מטרות הוא ככה וככה ואני ככה ככה, למה אני עושה ככה ולא אחרת למה זה ולמה שם". ההשוואה היחידה שאני עושה בינו לבין עצמי היא ברמה כול כך נמוכה, אני משווה בין סוג האנשים שהוא משתייך אליהם לביני, וגם זה לא ממש. לא אכפת לי שהוא מתחתן או שיש לו עסק עצמאי או שיש לו תואר שני, כול זה לא רלוונטי, זה מעלה בי תהיות לגבי עצמי (כמו למשל: למה אני לא רוצה תואר) אבל לא יותר מזה.

פיספסתי כמה שעות של גיבוב (ישבתי עם חבר), וואלה נכנסתם לשני נושאים שיש לי בהם מה להגיד. לגבי הבשר אני אנסה להגיב כמה שפחות. יש לי עוד גיבוב ענק על הדרך, אבל אני לא יודע אם אני אכתוב כול כך הרבה, זה ממש לשפוך קצת את הלב. משהו קטן לגבי הבשר. אם להתעלם מהתעשיה, בשר זה דבר בסיסי לאדם, בגלל בשר אתם יכולים לחשוב על זה ויש לכם מוח מפותח, כול צמחוני/טבעוני הוא דביל כי הוא מנסה לשבור מאות אלפי שנים של אבולוציה בטענה ש"לא צריך בשר"/"הכול בסדר בלי בשר", אבל זה לא נכון. אני מבטיח לכם ש90% מהצמחונים/טבעונים ירצחו פרה/גדי/עגל/כבש אם הם יהיו באמת באמת רעבים, אם זה יהיה או כבש או שורשים הם יאכלו את הכבש, זה בסיסי. אני לא ידוע אם אני נפלתי על אוזניים לא נכונות או לא. הטיפול איתי באמת עזר לי קצת להבין דברים, את רובו אבל אני יכול לסכם ב "זה אתה, תלמד לחיות עם עצמך" , זאת עצה נורא טובה אבל היא לא כול כך מועילה בחיים האלה. אני לא יודע אם זה זה שיצר את הנתק או שהוא היה תמיד אבל אני כן מרגיש כאילו יש איזה נתק בין הדוד הפנימי לדוד של המציאות, בראש שלי הכול א' ובמציאות בדרך כלל ב'. אולי זה גם אצל כולם ככה, אני לא יודע. אני חושב שבמצבי העכשיו אין לי סיבה ללכת לטיפול, דיברתי על זה עם עוד חבר במצב קצת דומה והגעתי למסקנה שטיפול יהיה ביזבוז כסף וזמן. חוץ מזה שהכול אצלי משתנה כול כך מהר וברגע אחת יכול להיות רע לי ואחרי כמה שעות מעולה לי ולא אכפת לי בכלל מה היה שם כשהייתי רע. להוסיף לזה את העובדה שאני לא זוכר המון דברים ומגיעים לעובדה שאני מאבד את עצמי בשיחות או בגיבובים. הנה איבדתי את עצמי. אני אנסה לגובב בקטנה על חבר. כשהתחלתי לעבוד בגיל 16 (או 17) עבדתי בפאב, מול הפאב היה בית קפה, התחלתי להכיר שם את העובדים והאמת שגם נכנסתי לעבוד שם. שם פגשתי את מר. פ'. אהבתי את פ' הוא היה מגניב ואחלה של בחור, היה לו חוש הומור וחיקויים טובים והיה כיף איתו היה מבוגר ממני בשש שנים, אבל כבר אז התרגלתי שהסביבה שלי מבוגרת ממני. היה לו כלב חמוד והוא היה הבן אדם הראשון הכרתי שרץ מרתון. הוא באמת אחלה בחורץ באחת המשמרות רבתי איתו, זאת גם הפכה להיות המשמרת האחרונה שלי שם (אני התפטרתי). במשך השנים לא ממש שמרנו על קשר אבל היה לי אותו בפייסבוק והוא לא מחק אותי, הוא היה עסוק בלימודים וזה לא שהיינו חברים קרובים או משהו, בתכלס היינו עמיתי-עבודה בדימוס. מדי פעם הייתי מעביר איתו איזו שיחונת קצרצרה בצאט אבל לא יותר מזה. לפני כמעט שנתיים הוא הלך להתחרות במשהו, נראה לי שזה היה במקצה האברסט במרוץ המדרגות של חיפה, התחלתי לקשקש איתו על כושר מפה לשם התחלתי להתאמן ברצינות. התייעצתי והתאמנתי איתו הרבה, הייתה תקופה שבה הייתי שנוסע כמעט כול שבת לאיזור ת"א כדי להתאמן איתו. יש משהו בלעשות אימונים שטניים עם בן אדם, זה גורם לך לאהוב אותו , קצת כמו סינדרום סטוקהולם: הוא נותן לך אימון אונס, מעיר לך ואתה אוהב אותו על זה. לאט לאט הפסקתי לדבר איתו כי כבר למדתי מספיק על עצמי ועל קרוספיט וריצה ואם הייתי צריך להתייעץ איתו זה היה לעיתים רחוקות, כשהפסקתי להתאמן גם די הפסקתי לדבר איתו. והנה רקע קצר עליו. אני ממש אוהב אותו, אבל (וזה אבל גדול) אני גם שונא אותו. למה אני שונא אותו? האמת שזה לא קשור אליו בכלל, אני פשוט נורא מעריך אותו וכול פעם שהוא עושה משהו (משהו גדול, כמו סיום לימודים או מירוץ מסויים וכו) אני מתחיל לחשוב יותר על עצמי. אני לא מנסה להשוות את עצמי אליו, ממש לא, גם לא הייתי מתחלף איתו (למרות שלקבל גוף כמו שלו זאת ברכה, באמת) אבל איך שהוא עושה משהו אני מתחיל יותר ויותר לחשוב על עצמי ולתת ביקורת לעצמי. אולי זה פחות לתת ביקורת, לא יודע איך לתאר את זה. אז לפני פחות חודשיים הוא התארס, חברה שלו הייתה נחמדה, אהבתי אותה, הם ממש התאימו. מסתבר ששבוע הבא הוא מתחתן, הוא מתחתן בגינה של ההורים, כמות האורחים? 30 איש, וזה לא שהוא בקשיים כלכליים, יש כסף, זאת החלטה שהם לקחו, החלטה חכמה מאוד לדעתי, נורא לא "כמו כולם", כולם זורקים כסף על חתונות שלהם גם אם אין להם אותו והוא עם הכסף שלו והגב הכלכלי שלו עושה חתונה בגינה של ההורים. אני ממש מעריך את זה. ואז התחלתי לחשוב לעצמי. אחת המסקנות שהגעתי אליהן היא שאני עושה המון דברים שלא מועילים לי ושהם לא מהנים ואני ממשיך לעשות אותם למרות שאני מודע לזה, קצת כמו התעללות עצמית, לא יודע למה. הייתי אומר שזה כי אני לא אוהב את עצמי, אבל אני כן אוהב את עצמי, שמן - רזה , חלש -חזק אני עדיין אוהב את עצמי, אני חושב שאני אחלה בחור, רק הראש קצת דפוק. כמו שרשמתי למעלה, אתמול בלילה המצב רוח היה אחר אז הייתי מגובב יותר אם לא הייתי חייב ללכת לישון אבל הבוקר סביר מינוס ואני פחות חושב עם עצמי ככה שיש לי פחות מה להגיד.

צריך לישון חביבי, קשה לגוף שלי לחיות על שש שעות שינה עם העבודה הזאת. חוץ מזה שזה בטח גיבוב של לפחות אלף מילים, זה זמן...

אני התחלתי לכתוב גיבוב אבל מאוחר ואתם מעדכנים מהר מדי, שמרתי חלק ממה שכתבתי מחר אני אמשיך בעבודה. אבל הכול יהיה שונה כי כבר לא דיכאון לי.

הם רק מלבינים כספים שם, הם לא באמת מכבסים לעומת זאת אתה כן תכבס.

לוקו, תתפטר מהעבודה כבר. תפתח מכבסה, תקרא לה "הכביסה של לוקו" ופשוט תתחיל לגבות כסף על הכביסות שאתה עושה, גם ככה אתה עושה את זה כול יום.

כשאתה יוצא מהשירותים במשרד, שוטף ידיים, לוחץ על הידית שמוציאה נייר ומגלה שהנייר נקרע קצת בפנים אז הוא לא מתכוון לצאת. מפה לשם אתה פותח את המכשיר הזה ומנסה להוציא נייר ידנית אבל בעל הביניין קמצן אז הוא קונה נייר ממש דק נקרע בידיים. ועכשיו אתה כמו מפגר מושך בנייר שנקרע ברגע שאתה נוגע בו ותוהה לעצמך כמה כאלה אתה עוד צריך עד שהידדיים יתייבשו.

רציתי ללכת לישון מוקדם אבל רק לפני רבע שעה סיימתי לעבוד מהבית, חייב קצת להירגע, גם ככה במצב הזה לא הייתי נרדם.

בדיוק היום דיברתי על זה עם אמא שלי. אמרתי שחבל שאני לא טיפש ובלי כבוד עצמי, הייתי אז הרבה יותר מאושר ועם יותר כסף. מה לעשות, אני לא מרגיש בנוח לבוא למישהו ולהגיד לו "מגיע לי יותר, תביא".

לא ידעתי אם אני רוצה לפתוח פה את הנושא או לא. אספר בקצרה. בשבועיים האחרונים פוטרו שני עובדים: אחד שלא עשה כלום (באמת כלום, אפס תוצאות בחצי שנה) והשני זה מישהו שנסגר הפרוייקט שלו ורצו להעביר אותו לפרוייקט אחר אבל אף אחד לא מוכן לעבוד איתו כי הוא נכה חברתית. ככה התפנו להם כמעט 40K ש"ח בחודש. הגו אצלינו רעיון לשדרג את התוכנה שאני עובד עליה למשהו שהוא כמה רמות מעל, מצאו לזה לקוחות וחשבו שהבחור שפוטר יעזור. מכשגילו שאף אחד לא מוכן לעבוד איתו קראו לי ולעוד כמה אנשים ואמרו להם ככה: "בלה בלה בלה ונצתרך להיכנס קצת ללחץ, לעבוד יותר כול יום ולהגיע כול שישי שני למשרד. בתמורה תקבל עוד קצת כסף, האם אתה מוכן?" התקופה שדובר עליה היא של לפחות שנה, לא דיברתי על כמה רוצים להוסיף אבל מניסיון אני אגיד בבטחה שזה לא מעל 3-4K. התנאי "כול שישי שני" יהפוך ל"כול שישי" ובתכלס עדיין ניהיה בלחץ גם אז. לא משתלם בעליל לסבול ככה שנה בשביל עוד גג 20K נטו בסוף השנה, אני יודע שנפשית אני לא אשרוד את זה, 20K זה לא מספיק כסף כדי שאני אחטוף איזה breakdown. חוץ מזה, צימצמתם עובד שאי אפשר לעבוד איתו ואתם רוצים שאני אקח חצי מהעבודה שלו? תנו לי חצי משכורת, שיהיה הוגן ולא יצא שאתם חוסכים עלי כסף. סירבתי להצעה, יום-יומיים אחרי כינסו אותנו כדי להגיד שוב קצת בלה בלה בלה וכמובן להוסיף שאנחנו צריכים לתת יותר מעצמינו, לתת עוד שעות אם אפשר אז עוד ימים וכנראה שנקבל על זה משהו. המנהל ציין שכול פעם שהוא עבד יותר והשקיע הוא קיבל בונוסים שמנים (אהא, מעניין מי מספר למנכל כמה הוא התאמץ, ברור שאתה כול הזמן בוכה לו שאתה עושה מלא עבודה ושמגיע לך משהו ומפה ברור שאתה מקבל כסף.) הא, שלשום הצעתם לי תשלום ועכשיו זה אולי תקבל משהו? זיבי אני עובד יותר. עוד הוא ציין ש: ידוע שמי שמתאמץ מקבל כסף והעלאות, רק מוזר שאני עם אותה משכורת יותר משנה, שנה שבה שיחררתי שתי גרסאות כמעט לגמרי בעצמי, עכשיו סיימתי את השטות לiOS , הגרסא האחרונה שכתבתי די מוצלחת ואין כמעט באגים, ועדיין אני עם אותה משכורת, איפה ההערכה פה? כבר שנתיים שאני סוגר המון המון דברים לבד, מרוויח לכם כסף בתכלס ומרוויח רק אלף יותר? יש פה משהו שלא מסתדר. אה כן, קיבלתי בונוס. טיסה ליפן. שניה... ברמת העיקרון זאת טיסה כדי לעבוד, 4 ימי עבודה ביפן ואם לא הייתי מבקש כמה ימי חופש אז היה קורה לי מה שקרה לי בארהב, טסתי - עבדתי מצאת החמה עד צאת הנשמה - טסתי חזרה. וואלה, לא בדיוק צ'ופר, עדיף בלי צ'ופרים כאלה. כי אין כמו לטוס כמעט 24 שעות לכול צד בשביל ארבע ימי עבודה, שתכלס אני די מיותר בהם. מזל שלקחתי יומיים בקיוטו. אבל מה אני אעשה, אני קצת מזוכיסט והרבה וורקוהוליק, מגיל 16 הזמן הכי ארוך שהייתי מובטל היה חודש, העבודה זה מה שמחזיק אותי מלהשתגע בבית.

ואני אשב בצד ואשיר את Peace Sells של Megadeth. כמה ציטוטים (למרות שאני ממליץ להקשיב): הא הא, חמוד. היי קארל, מה קורה? אני לא זוכר, אתה בעצמך רוסי? ההורים היו בברית המועצות? אני לא שומע את ההורים שלי או את עמיתי לעבודה מתבטאים בעד הקומוניזם, רובם לא רוצים לחזור לשם. זה לא שפה טוב... אבל האלטרנטיבה הזאת לא כול כך מתאימה להם. אוח, מה אני שוב אתחיל עם הגיבובי עבודה? אני שוב מרגיש מנוצל. אתמול היה כמעט אותו דבר אבל הייתי מבסוט משום סיבה ספציפית אז לא היה אכפת לי. היום איזון הכימיקלים במוח חזר לרגיל והתחלתי להתעצבן. זה מצחיק אותי שזורקים עלי משימות מסויימות, כאילו מכולם בחרתם בי? אני, דוד, בלי פאקינג תעודת בגרות ואתם זורקים עלי משימות כאלה חשובות ועוד כשאני מקבל כסף כזה? עכשיו זה לא שאני חושב שהמשימות גדולות עלי, אני אצליח בהן, אני בטוח בזה. פשוט מעניינת אותי הבחירה הזאת בי במקום בעובדים אחרים שנמצאים יותר ממני והם עם תואר (ואיך המנהל אמר? "היא הרבה יותר 'עדינה' ממני וממך ביחד") [ה'עדינה' זה כי הכול לוקח לה זמן, ובחצי מהזמן הזה הכרטיס אשראי שלה נאנס, but I digress]. ועדיין אני מקבל משכורת מצחיקה יחסית למה שאני עושה, לבקש עוד לא עובד בחברה הזאת, אצלינו הכול דפוק. חבל להתעצבן ולהיזכר בזה עכשיו, צריך לשבת בשקט בבית ולתקן איזה באג כדי שמחר על הבוקר לא באמת תיהיה לי עבודה דחופה (מעניין גם שאם מישהו עובד מהבית אז ישר אומרים 'אוווו הוא עובד מהבית, הוא משקיע, בלה בלה בלה' ואם אני עובד מהבית אז מעלימים עין.

פחחחחחחחחחח נראה לך באמת שהם יבדקו? סע לדואר עכשיו, לא אמור להיות לחץ עכשיו מקסימום תסע לסניף השני.

כול מי שהגיב פה לחסכוניות של האימפרזה מדבר כנראה לגבי נתוני היצרן. אני נוהג כרגע על האימפרזה החדשה, עברתי 3 אלף קילומטרים ואני לא רואה איך המנוע הזה חסכוני. אומנם הנסיעה שלי היא הררית וחלקה הגדול עירונית והרגל שלי כבדה אבל זה לא מצדיק את הצריכה שאני מקבל. 9 קילומטרים לליטר במצב הטוב זה לא בדיוק צריכה טובה. והמנוע לא סביר, הוא חלש וזה מורגש, התיבה הרציפה לא עוזרת לחוויה. דבר אחד ברור: כוח אין שם. דרושה נסיעת מבחן כדי לבדוק אם מתאים רכב בעל דינמיקה כזאת או לא.

אני זוכר איך פעם כשתיכננו הפסקת מים היו מדביקים התראות בכניסה לביניינים ועל עמודי תאורה ברחוב. היום כנראה החליטו שלא צריך, למזלי הספקתי להתקלח אבל לא היה לחץ מים בכלל, לא אידאלי אבל לא נורא.

אני לא.

ואגן... ואם אתה שומר את הארנק שלך בכיס האחורי ויושב עליו זמן ממושך זה גם יכול לגרום לזה. וגם מהרגליים. טריגר פויינטס זה דבר נורא. עוד יותר נורא זה חוסר איזור בשרירים, זה בכלל רע.

נעלמת בזמן האחרון חביבי. כבר התחתנתם? אוחח מקווה שזאת לא ציניות. בנצי זאת הרבה עבודה לסדר דברים בגוף, אני נשברתי. זה דורש מלא הקשבה לגוף, להתאמן ולעבוד הרבה על טווח תנועה וחיזוקים של שרירים ומסאג'ים ומה לא. גם לי היו קליקים בברכיים, עכשיו הכול סבבה. אני האמת העברתי את כאבי הברכיים בעזרת תנוחת שינה קצת מוזרה, לא יודע למה זה עבד. ברגע שמתחילים להתאמן מתחילים לראות מה כואב ולפי זה מטפלים. יש בחור אש בקאלי, נראה לי באיזור סאן פרנציסקו. יש לו עסק בשם mobilityWOD שמו הוא קלי סטארלט. http://www.mobilitywod.com/ הוא סחבק רציני. פעם נתפס לי הגב בצורה רוצחת, בכיתי מהכאבים, ביום בהיר אחד מצאתי סרטון שלו לגבי שיחרור איזה שריר שנמצא בין הצלעות לאגן, עשיתי את מה שהוא הדגים (בכיתי כמו ילדה קטנה) ויום אחרי זה הייתי כמו חדש. לא יודע מה יש לך בברכיים או בכתפיים, מה שבטוח זה שהאלכוהול והסמים לא עוזרים לזה. אתה עובד בעבודה פיזית שזה טוב מאוד, אבל לא מושלם. אני לא ד"ר ולא לומד רפואה, אלה הם ה2 סנט שלי מהניסיון האישי שלי. והדיסקליימר הרגיל שבו אני אומר שאני לא לוקח אחראיות על מעשיך ויאדה יאדה יאדה.

לא, כי האימפרזה אש מה קרה לך. לפחות בשברולט יש הילוכים. מסך נורמאלי (לא מסך 2 שורות) אני לא יודע איך היא מתנהגת אבל אני מתאר לעצמי ששניהם לא משהו אבל לך אמור להיות יותר כוח.

מעניין אותי איך הוא מול האימפרזה. הדגם שהיה ברשותי לכמה ימים היה ממש דפוק אז אני לא יודע אם אפשר להשוות. אם להשוות בין מה שהיה לי לאימפרזה הנוכחית את האימפרזה לוקחת בגדול. אני לא יודע אם להגיב לגבי ההנעלה. כי עברתי כבר את כול זה, את כאבי הברכיים שאיבחנו לי לא נכון ואת הפלטפוס ואז את המאמץ ועובדה שהפלטפוס השתפר לי והברכיים לא כאבו לי בכלל. עכשיו בגלל שהפסקתי להתאמן ולרוץ אז הקשת קרסה חזרה וההרגשה ברגל שונה לחלוטין. ליאור - חלק ממה שמרים את הקשת זה הtibialis posterior. אני שם איתך כסף שהשריר הזה מנוון אצלך. כסף. בדוק. גם אצלך יוליה.

מה שאתה אומר זה שנולדת דפקט שעומד הולך ורץ על שתיים. א-ב-ל הגוף שלך לא מיועד לזה? הקשת שיש לך סתם עושה לך רע נכון? אני מתעלם מהחישוב הפיזיקלי שלך כי הוא תקף אך ורק לעמידה במקום, הליכה שונה מכנית, הרגליים שלך סופגות ומוציאות אנרגיה ו"לחץ". תראה, אני אדם מודרני, אני מבין שצריך נעליים ואני מבין שלאנשים יש דעות שונות והם מקובלות. זה לא שאני מיסיונר של הליכה יחפה, פשוט יש פה עוד דעה שפחות מושמעת ואנשים הולכים אחרי מה שמוכרים להם. במשך אלפי שנים הסתדרת בלי מדרסים ועכשיו אתה חייב כאלה בשביל ללכת ולדעתך בלי מדרסים זה לא בריא/יעיל? המממ תסלח לי...

הייי שלום, קוראים לי אבבה ביקילה, כשבאתי לרוץ מרתון באולימפידה בשנת 1960 נתנו לי נעליים ולא היה לי נוח, אז רצתי יחף, זכיתי. מאז חברות הנעליים דוחפות יותר ויותר את הנעליים שלהם ובגלל זה כולם בנעליים. מדרס מנוון לך את השרירים ברגליים, מחזיק לך את הקשת, ואז כשהיא קורסת לך כי לא השתמשת בחצי מהשרירים ברגליים שלך במשך עשר שנים והפתרון לזה? מדרס אחר. אה כן, על הדרך בוא נדחוף את הרגל שלך לתוך נעל צרה שתעוות לך את כול הצורה של כף הרגל. הנה כף רגל טבעית שלא נכנסה לתוך נעל מעולם, עכשיו תסתכל על שלך. עכשיו תגיד לי שהרגל שלך יותר טובה משלהם. או גיזס. עדיף להיות יחף נקודה. אבל אני הולך לעבודה ולמקומות "מתורבתים" ולכן אני אנעל נעליים. הנעליים שלי שטוחות. zero drop. לא מעלים ולא מורידים כלום, הרגל נמצאת במצב הכי טבעי שהיא יכולה, אין לי תמיכה בכלום (עכשיו הזמן עשה את שלו ויש קצת שקעים בסולייה, אבל זה לא משנה, היא לא משנה את צורתה כי היא משוחררת, היא לא לוחצת ויש לי עוד מקום פנוי בתוך הנעל בכול כיוון (אם אין לי אז כואב לי). כן נעל ספורט גבוהה, זה טוב, בטח, כי אתה עומד על פאקינג עקב מגומי, שמקצר לך את גיד אכילס וגורם לך לשנות טכניקה בריצה שלך ובכלל זה נראה לך שאתה לא מקבל מכות. חביבי, כשאתה הולך יחף אתה לא מקבל אף מכה ברגל או בעקב, כלום, מניסיון. השיכוך של הסוליה רק הורס, אלא אם כן אתה אוהב קונדומים עבים מאוד ואז מי אני שישפוט. לך, קח לעצמך שנה-שנתיים, תחזור למצב הטבעי של הרגל שלך ותראה איך הכול משתנה ומרגיש טוב יותר. שנה שעברה הייתי עושה הליכות יחפות בחורף, בין היתר בבוץ, הייתי מאושר, הרגליים שלי הרגישו מעולה, סגרתי יום אחד באיזור ה16 קילומטר והסיבה שהפסקתי הייתה כי הגעתי לאיזור שבו הדרך עפר הייתה עשוייה מאיזה סוג של אבנים שממש כאבו לי ואחרי שעברתי אותם כבר לא היה לי כוח. אה כן, יש לי פלטפוס, עם האימונים הנכונים הוא משתפר פלאים, אבל יותר קל ללכת לשלוח אותך לקנות מדרסים פעם בכמה שנים.

חשבתי להתקשר ולעשות לך prank call אבל החלטתי שזה לא יפה.

2000-3000-5000-10000 שנה אבולוציונית שווה לכלום בערך. מעניין שהכושים באפריקה רצים יחפים והכול בסדר (הם גם תותחים בזה על הדרך) ואם הם לא יחפים אז הם משתמשים בשאריות צמיגים (מסשן הדריפטים הקרוב) כדי לעשות סנדלים. אחת הטענות לגבי הגילאים של האדם הקדמון לא כול כך נכונה כי חישבו ממוצע, אם יוצאים מנקודת הנחה שיש הרבה ילדים קטנים שמתים אז הממוצא יורד ממש מהר. גם לגבי המערכת החיסונית שלנו קראתי דברים לא טובים (אתה שוטף ידיים? אתה שוטף אוכל לפני שאתה אוכל? נו יופי, אתה מכניס פחות חיידקים).