טפי עליך, זאת מחשבה שרצה לי בראש כבר כמה שבועות, שמה שאנחנו קוראים לו הייטק זה קופי פייסט , לא שונה בהרבה מאותו המפעל שבו כולם עומדים ולוחצים על כפתור כדי להטביע מספר בתוך לוחית רישוי. הכול אותו הדבר, כולם חושבים שהם יחודיים אבל בעצם הם אותו הדבר. בימים האחרונים יותר ויותר עולה לי הצירוף לראש שמרגיש לי כאילו הוא מתאר טוב את החיים בהייטק, "בינוניים וסבירים" אולי אולי "בינוניים וסבירים פלוס".
ואז אמא חופרת על לימודים , לך תלמד, לך תלמד. למה? כדי שיהיה לך יותר קל למצוא עבודות. כדי שיהיה לי יותר קל להיות "בינוני וסביר", ואני אחשוב "וואלה, מה קרה לכם אני מרוויח מלא כסף, 20 אלף שקל , 23 אלף שקל. ויש לי אוטו ליסינג , אבל לא סתם , קיבלתי אחד מיוחד - לא כול הקורולה והאיי30". אבל מה קורה בסוף , בתנאי שאני נשאר רווק (וכרגע טוב לי ככה, יש חברים הטוענים שיש לי איזו הפרעה חברתית), זה שאני מתעורר בבוקר -> נוסע לעבודה -> מעביר את כול היום -> חוזר הביתה -> שורף כמה שעות והולך לישון.
שנה שעברה כשהתאמנתי באופן רציני הייתי חיי בלופ של בוקר->עבודה->בית לכמה דקות-> מכון כושר->בית -> מתקלח ואוכל משהו -> מעביר שעה מול המחשב ונרדם.
אז כן, הייתי שמח יותר, אבל היה לי חסר משהו, זמן פנוי.
עובד הייטק רגיל == בינוני וסביר
עובד הייטק שמתאמן בצורה רצינית == בינוני וסביר אבל בקטע טיפה שונה ומשלה את עצמו שהוא לא בינוני וסביר.
בכיתי מצחוק.
זאת הדרך להתנהג לנשים כאלה, שטלתניות ומגעילות.
722 מזכיר לי את הגרסא המיוחדת לבנץ SLR.