אבא שלי מבקר פעם בחודשיים בארץ. הוא רגיל לנהוג באפריקה, ובגלל זה הוא סיגל לעצמו הרגלי נהיגה אפריקאיים. למשל, הוא לא תמיד עוצר לגמרי בעצור, הוא נוהג לאט במסלול השמאלי ואז כשצופרים לו הוא אומר "שהוא ייתעצבן, אני נשאר רגוע. הפסד שלו".
אבל הכי גרוע זה כשמאחרים לאנשהו.
מדי פעם לוקחים את אמא שלי לעבודה ואז מנצלים את הנסיעה מחוץ למושב בשביל עוד סידורים. לצערי היציאה תמיד דחופה ויש סכנה שמאחרים אז הוא מנסה לנהוג מהר אבל הוא ממש לא חלק.
אני יכול לנהוג די מהר והנוסעים שלי לא ירגישו את זה כי אני לא עושה העברות משקל מהירות מדי, אבל הוא ממשיך להאיץ לתוך פניה, לוקח קוים לא נכונים וכל הזמן נותן את התחושה שהוא לא באמת שולט באוטו.
החלק הכי מפחיד זה שהוא בולם ממש מאוחר ובפתאומיות במקום בצורה הדרגתית, אז. כל הזמן אני )וכל מי שנוסע איתו( מרגיש שהולכים להכנס ברכבים שברמזור, כיכר, צומת או סתם עומדים שם.
זה הגיע למצב שבו אני פשוט מבלה חצי נסיעה בהידרכות , השרירים שלי כואבים מכמה שהם מתמתחים ואני מותש.
כשאני מעיר לו על זה הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו ואומר שהוא יודע יותר טוב כי הוא נוהג כבר 42 שנה.
הכי גרוע זה שאני לא מההיסטריים כנוסע ואין לי בעיה להיות באוטו אפילו עם מישהו שעושה דריפט, אם אני. סומך עחיו שהוא יודע לנהוג.
כשניסיתי להסביר לו שצריך לבלום לפני פניה כדי להעביר משקל קדימה קיבלתי את התשובה "אני לא מתייחס לשטויות של הפורומים שלך, אני יודע לנהוג".
מחר אני עובר מהבית ובשבועות הקרובים יהיה לי רכב אחר, ובתקווה שהוא חוזר לאפריקה, זו לא תהיה בעיה בקרוב אבל זה הורג אותי כל פעם שהוא חוזר לארץ.
אני בן שלושים עוד חודש וחצי ולא צריך את ההיסטריה הזו על הראש.
מישהו פה כבר הצליח לדבר עם ההורים ולהסביר להם שצריך לנהוג כמו בני אדם?