יוסי פרנקוס

"אדום להבה" המולטימדיה לפי מה שהבנתי באה מהמפעל ולא רכשתי מרים שמשות (אלא אם זו אופציה שלא אמרו לי). האפשרות לבחירת שני צבעים היא בגרסאות בכירות יותר, לא אצלי. אצלי זה שילוב של אדום ושחור. אני אקבל את ה"תתחדש" כשאקבל את הרכב עצמו או כשיגידו לי שהוא כבר בהכנה ועל שמי. מחר אני חותם על ההפרש של ההלוואה. ספריאל: לא אמרתי שלא כדאי לקחת ליסינג למי שיכול. תחת התנאים הנכונים (וזה רוב האוכלוסיה) זו האופציה הכי טובה כי זה נותן שקט שאתה לא צריך להתעסק עם הרכב יותר מדי. אני דווקא בדקתי את האופציה הזו ואחרי ששמעתי כמה ירצו על זה לחודש, חישבתי שיותר משתלם לקנות את הרכב ולמכור אותו אחרי כמה שנים, גם אם יש ירידת ערך רצינית.

חאלס עם השטויות האלו! מי שלא קורא הכל ולא מבין את המצב, שלא יגיב! כעקרון חלק מכם צודקים אבל המצב שלי ממש לא כמו שחלק מהאנשים פה מציגים אותו. לא עמדתי להגיב שוב אבל נאמרו פה כל כך הרבה שטויות שלא קשורות אלי אלא לאנשים אחרים (עצות טובות אבל לא רלוונטיות), שאני לא יכול להתעלם כבר. אני לא במצב של לא לגמור את החודש ולא קרוב אליו. אני עצמאי עם עסק שעובד טוב, עם הכנסות קבועות וחוזים של כמה לקוחות שמספקים לי עבודה שוטפת לטווח ארוך. חוץ מזה יש לי מערך שיווק לא רע שרק מביא לי עוד לקוחות כל הזמן, חלקם גדולים של כמה אלפים לחודש וחלקם לקוחות של כמה מאות. בגלל שהתחלתי "באמת" להיות עצמאי לפני כמה חודשים, ובמדינה הזו יש קטע לשלם לספקים עם "שוטף + 30\60", ובגלל שהיו לי הוצאות חד פעמיות גדולות (חלקן קשורות לתיקונים של האלפא), נוצר לי מצב שבו החודש תכננתי לחסוך 4000 ש"ח בשביל לשים בצד או לכסות חלק מהחוב שלי, אבל בגלל שזה עלה לי עוד 1300 אקסטרא, רק יכולתי לחסוך 2700. סך הכל? לא כל כך נורא. זה לא הרג אותי, רק ביאס אותי שהם לא אמרו לי קודם. סך הכל יש לי זרימת מזומנים לא רעה ואני מתחיל לחסוך. כל פעם שיהיה לי נגיד 10000 בצד, אני אכסה 8000 מהחובות הקיימים שלי, ככה שאני מתכנן לסיים את כל החובות (כולל הרכב) תוך שנתיים. בדיוק בגלל זה אני מתכנן להשאר לחיות בינתיים אצל ההורים כדי לחסוך את זה. שכר דירה לבד יעלה לי לחודש יותר ממה שאני משלם על הרכב הזה כל חודש. הרכב החדש, עם כל ההוצאות של ביטוחים, דלק, תחזוקה ומחיר הקניה שלו, לפי החישובים של נסועה חודשית שלי, יעלה לי פחות מאשר מה שעולה לי כיום הרכב שיש לי, שאלו הוצאות שאי אפשר להוריד כי אני גר במושב וכל גיחה קטנה לכל מקום מצריכה נסיעה ברכב. אני לא מעמיס על עצמי עוד הוצאות אלא מחליף את ההוצאות במוצר (רכב) יותר אמין ויותר נעים. אין שום דבר אידיוטי בצורת הרכישה של הרכב, במיוחד כשיש לי רמה מספיקה של יציבות. אולי זה לא אומר שיש לי נכסים כיום ואני יכול לקנות דירה ולהשכיר אותה לאחרים כדי לעשות עוד כסף אבל אני כן מספיק יציב כדי לקבל החלטות כמו קניית רכב. עוד משהו: כיום בעידן הליסינג, עובדים בחברות גדולות משלמים כמות חודשית מסוימת על רכב שלעולם לא יהיה שלהם. כעקרון הם משלמים על שירות ועל רכב זמין ולא על קנייה של רכב. בעצם, אחרי 5 שנים של עבודה באיזו חברת היי-טק, העובד יוציא על הרכב יותר ממה שהרכב שלי יעלה לי. ההבדל הוא שעוד 5 שנים לי יש רכב ששווה משהו (לא משנה כמה) ואני יכול למכור אותו. לעובד ההיי-טק אין את הלוקסוס הזה.

במילים אחרות, תודה על העצות אבל אני עושה את החישובים שלי כבר כמה חודשים וחשבתי על זה טוב מאוד. אני יודע מה טווחי הביטחון שלי ואני יודע כמה כסף (לפחות) ייכנס בחודשים הקרובים וגם אחר כך כי יש לי עסק יציב.

מה לא מובן שכיום יש לי כבר יציבות כלכלית? הכל מחושב ואני יודע שאני יכול לשלם את כל ההוצאות וגם מעבר לזה. אם היו אומרים לי שאני צריך לשלם את ההפרש של 6000, יש לי את הכסף הזה ביד אבל אני לא רוצה להוציא אותו כי זה (ועוד קצת) זה טווח הביטחון שלי בשביל מקרה שלא יהיה לי איזה חודש (וזה לא יקרה כי אני מלא עבודה עד ינואר בכל מקרה). עד היום זה לא היה ככה בגלל סיבות שלא ממש קשורות אלי וההכנסות שלי לא היו מספיקות. כיום יש לי את הכסף לשלם על קצת יותר מחודשיים של כל ההוצאות שלי, ואני מצליח לחסוך כל חודש. אני לא אחיה מהיד לפה וזה לא יגרור לבעיות כלכליות.

אתה יכול לקנות כיסא בטיחות של תינוק לרכב ולשים בתוכו בובה שנראית אמיתית. פתאום המון אנשים ירצו לדבר איתך כשאתה באיילון על 120

וברצינות, אני לא אתבייש לנהוג על איזה 106 או משהו כזה. אני כן אתבייש בפני עצמי אם אני אקנה משהו כמו גטס שגם לא חדשה, גם לא נחמדה לנהיגה וגם לא אמינה כמו רכב חדש. זה לא עניין כל כך של תדמית בפני אחרים אלא בפני עצמי.

אני לגמרי הייתי עולה במדד האושר האישי אם היה פה יותר קר. בגלל בעיה רפואית אני מרגיש תמיד 5-10 מעלות יותר מכל מי שמסביבי אז עם כל טמפרטורה מעל 23 מעלות אני סובל.

מי דיבר על בושה? אני לא מתבייש ברכבים שלי ואין לי אגו בקטע הזה. כן, חישבתי כמה אני צריך בשביל לחיות. זה מספיק לי גם בשביל לחסוך טיפה כל חודש "למקרה ש..." או בשביל השקעה עתידית. כרגע, חוץ מהאוטו, יש לי הלוואה קטנה על הלימודים שעשיתי, עם ריבית פסיכית, שאותה אני רוצה לסגור לפני שאני חוסך כי היא יוצאת לי 1100 לחודש, שמזה 650 זה ריבית ברגע שאני מסיים איתה (חצי שנה נראה לי), אני מתחיל לקחת שליש מההכנסות ולשים אותן בפיקדון (כרגע אני שם עשירית בפיקדון כל חודש).

צ'יליאנים משעשעים

לא אמרתי שכל רכב ישן יעשה בעיות. מה שאני אומר זה שלי אין את הכלים לבדוק את המצב האמיתי של הרכב ואני לא יכול לסמוך על אף אחד שכן יעריך אותו כמו שצריך. גם אם הייתי קונה רכב בן מעט מאוד שנים, לך תדע אילו בעיות יש לו, שלא בודקים. זה יכול להיות כל סוג של בעיה, החל מתאונה שלא תוקנה כמו שצריך ועד שהרכב פשוט שורף נורות כל יומיים. אי אפשר לדעת באמת את המצב של הרכב כי המכונים שבודקים רכבים לא מספיק אכפתיים ויש להם תקלות שהם תמיד רושמים (נקישות מהגיר?) רק בשביל כסת"ח. חוץ מזה תצרוכת הדלק של אימפרזה לא ניתנת להשוואה לתצרוכת של רכב 1.2 ידני חדש. מה שהרכב עשוי לחסוך לי, הוא יעלה בתצרוכת דלק יותר גבוהה. בלי קשר, היו לי שתי סובארו (ג'אסטי ולגאסי 1.8 אוטומט). שתיהן הרכבים הכי אמינים שהיו לי אי פעם.

מה קשור אזור המגורים שלי? אני גר במושב עם שומר בכניסה ובקרוב אגור בראשל"צ ואני בן 30. גם אין לי תביעות בכלל.

מה קשור הניסיון שלי בארה"ב? חייתי במדינה עם מערכת כלכלית דומה מאוד, שבה מי שטוב בעבודה שלו ויש לו את הכלים להצליח, מצליח. אני לא דיברתי על אושר בכלל. אתה יכול להיות מאושר אם אין לך כלום. העניין הוא שיש לך יותר סיכויים להיות מאושר אם אתה לא צריך לדאוג כל יום שלא תירדף על ידי מס הכנסה, בנקים, חברות סלולר, חברות ביטוח, ביטוח לאומי וכו'. בעולם המערבי האדם הממוצע לא דואג כל היום האם הוא גומר את החודש. מעמד הביניים לא צריך להתעסק עם הרבה מהבולשיט שאיתו אנחנו צריכים להתמודד כל יום. וכסף זה לא הכל. אני לא אהיה מאושר כשיהיה לי כסף רק כי יש לי כסף. אני אהיה מאושר כי יש המון דברים טובים בחיים שלי אבל כסף הוא לא משהו שאני צריך לדאוג לו בהיסטריה.

אני יודע. בגלל זה הרמתי אליהם טלפון. אבל לפי מה שאני מבין כיום לכל הרכבים שלהם יש את הכרטיס. מה שהבנתי זה שב1.2 צריך להכניס את הכרטיס למקום שלו אבל ב0.9 לא צריך, פשוט צריך שהכרטיס יהיה בתוך האוטו ולא משנה איפה. הוא יכול להיות אצלך אפילו בכיס.

זה לא היה רע בכלל גם אני קניתי את שלי בארגנטינה.

2200 מקיף לשנה.

זה לא כל כך מרשים. כמעם כל יום אני רואה משהו יותר גרוע. חכו חכו שיהיה לי רכב עם מצת עובד (בשביל המצלמה) ואוכל להעלות עוד סרטונים

מסכן, הוא תקוע http://www.youtube.com/watch?v=5y2lb64xY-w דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

בזה אמרת הכל. אני צריך רכב כרגע, שלא יהיה חתיכת גרוטאה שאני אתבייש לנסוע בה עוד 3 שנים ושלא יעלה לי יותר מרבע מהתקציב החודשי שלי.

לא מסכים. ראית כמה עולה היום קליאו בת 5? יותר מ30K. חוץ מזה שגטס זה רכב שאני ארצה להרוג את עצמי אם אנהג עליו. זה רכב ממש נוראי שלא עונה על אפילו אחד מהצרכים שלי. כבר יותר זול לי להשאר עם האלפא.

כן. אפילו התקשרתי כרגע לשניה לרנו כדי לוודא

חתמתי על המון מסמכים שם עם המון מספרים. תיארתי לעצמי שהם עושים קיזוזים כלשהם ושבסוף אני מקבל את הרכב ומשלם עליו את הסכום הסופי של 76000.

הם לא עשו לי בעיות ותיקנו את הטעות שלהם, אז אין לי בעיה להודות שזה הם. דווקא יצאו בסדר (אלא אם הם יחליטו ברגע האחרון לעשות לי בעיות). אחרי החוויה הזו אני לא אומר שהסאגה נגמרה לפני שאני מחזיק כרטיס ביד, דוחף אותו לדשבורד ולוחץ על כפתור שעושה "קליק" ומתניע את המנוע.

בדיוק בגלל זה אני רוצה לחסוך קצת בצד, שיהיה למקרים של "הפתעה". אני מאוד מסודר עם הרשויות ויש לי רואה חשבון שעושה עבודה סבירה.

המנוע פחות קריטי המנוע כי גם את האלפא אני לא ממש מנצל עד הסוף, חוץ מאיזו התגרזנות קצרה של כמה דקות בלילה מדי פעם, וגם אז אין לי ביצים להגיע למצבים "ממש" קיצוניים. נהגתי על ה1.2 ועל ה0.9 ובשביל צורת השימוש שלי כיום (לרוב רגוע על 90 קמ"ש) אני לא צריך יותר. הטורבו גם מבזבז הרבה יותר בתוך העיר. בבינעירוני הוא אחלה אבל בעיר הוא מגיע לתצרוכת של 7-9:1, וזה ממש לא מה שאני צריך. ה1.2 "מרגיש" גם יותר ליניארי. מה שכן, זה די מבאס ששני המנועים האלו סובלים מניתוק כמעט טוטאלי מהנהג. בתור נהג אתה צריך שהאוטו יאותת לך עם נורה מתי להחליף הילוך כי המנוע שקט מדי. אני רגיל להרגיש את המנוע ברגל, ביד ובאוזן, ופה אתה פשוט רואה נורה שממליצה להעביר הילוך. בתור מישהו שמגיע מאלפא, השקט הזה כמעט מטריד. אבל נסיעה של רבע שעה על רכב שלא שלי תוך שאני משוחח עם נציג מכירות ועם חבר ששוקל 180 קילו במושב האחורי לא ממש מייצגת. אולי ביומיום זה פחות מוזר. אדווח אחרי שאקבל את הרכב. עכשיו התקשרו אלי מKLS ואמרו שביום ראשון ב13:00 אני אגיע לחתום על ההפרש כדי לקבל את הרכב.

אנשים מתבגרים וגם הכלכלה שלהם משתפרת אחרי שמסיימים את הלימודים. הנה הודעה (הודאה) מהלב: אהבתי את הרכבים הזולים שהיו לי כי זה מה שהיה לי ולא יכולתי להרשות לעצמי משהו אחר. אחרי כמעט שנה בחו"ל, בלי עזרה מאף אחד, פתאום ראיתי כמה אני שווה כאיש מקצוע ואיך להתנהל בלי כל האילוצים האידיוטיים של המשפחה שלי (התנהלות כלכלית נוראית ביותר). פתאום שמתי לב שאם אני עצמאי או אפילו עובד במקום שמעריך טוב כמה שאני שווה, אני יכול להתקיים טוב מאוד. לפני זה גם אם הייתי יכול הייתי מפחד לקחת הלוואה כי לא הייתה לי יציבות, שכיום יש לי כי אני עצמאי וקורע את התחת בשביל הכסף. בעבר, הטמפרה שלי הייתה אמינה יחסית. ביום שהלכה משאבת המים והייתי צריך גם לעשות טיפול, העלות הגיעה ל2000 ש"ח, שזה היה בערך המחירון שלה, למרות שהיא הייתה במצב יחסית טוב. אני רציתי להשקיע את הכסף ולנסוע רגוע עוד כמה שנים אבל ההורים שלי אמרו שאם אני משקיע באוטו גרוש הם מורידים אותו מהכביש (היה על שמם). זה אילץ אותי לקחת הלוואה של 5500 ולקנות עוד רכב ישן (טווינגו), שעלה לי 12000 בתיקונים באותה שנה (וכוויות מדרגה שניה על כל הזרוע). ככה בשנה אחת הלכו להם 17500 ש"ח, שלא היו צריכים ללכת בכלל אם רק הייתי משקיע עוד 2000 ש"ח בטמפרה וממשיך לנסוע עליה. באותה שנה גם החלפנו את המנוע של הוולוו ב14000 ש"ח. אז בוא נחשב: האם הקליאו תעלה לי 17500 ש"ח בשנה? אני בספק. את הטווינגו הם אילצו אותי למכור כי הם אמרו "אם אתה טס לכמה חודשים לחו"ל, אתה לא יכול להשאיר לנו עוד בעיות בכניסה לבית, אז תיפטר מזה". היא נמכרה לחבר במחיר שאני מתבייש לרשום בכלל. אם הייתי מוצא איפה לשים אותה לזמן הזה, עדיין היה לי אוטו שנוסע ביומיום אחרי יישור קו. אותו דבר קרה לי כמה פעמים ולא הייתה לי אפשרות לבחור, אז זה יצר חוסר יציבות נוראי אצלי כי שום דבר לא היה קבוע וידעתי שאני לא יכול להרשות לעצמי שום טעות, כי ברגע שיש תקלה האוטו הולך לפח, בלי קשר לכמה כסף הוכנס בו או מה המצב שלו. עכשיו זו הפעם הראשונה בחיים שלי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה ולקנות רכב כשאני יודע שאני הבן אדם היחיד שיחליט מה אני עושה איתו, אז אני קונה משהו שאני באמת רוצה.