Notepad

^ הבהוב זריז בפנסים למי שמפריע לתנועה בנתיב השמאלי לא מסכן אף אחד. מי שמסכן את הכביש אלה החבר'ה הנחמדים שבוחרים להתנחל בשמאלי בלי סיבה. תאמין לי שאני לא לוקח סיכונים על הכביש. כל עוד מרוכזים בנהיגה בלבד אפשר לנהוג בזריזות בלי להוות סיכון לאף אחד. אאודי A1 ספורטבק. לא בדיוק הכלי המושחז ביותר לנסיעות פאן, אבל כן אפשר להינות גם אם לא ברמות מטורפות.

לשרשור הזה אין שום מוסר השכל. אין כאן קונפליקט, ריב, עליות או מורדות. אין חדשות מסעירות. אם בעניינים כאלה חשקה נפשכם, אאלץ לאכזב אתכם ולומר - מוטב שתלחצו "הקודם", כי השרשור הזה סתם יבזבז את זמנכם. זהו סתם שרשור שנפתח כדי שאני אוכל לבטא את אהבתי לנהיגה, בידיעה שרובכם כנראה יסכימו איתי. וזהו. היום לפני מספר שעות שעמם לי, והייתי טיפה עצבני מסיבה כלשהי. אולי זה קשור לעובדה שהייתי צריך לנסוע לחיפה, אבל התוכניות השתנו ובסוף לא יצא לי. ניגנתי קצת בגיטרה עד שנמאס, שיחקתי במחשב, הורדתי את הכלב. כל אלה לא הרגיעו אותי. רציתי לנהוג. לא היה לי יעד. רק לשבת מאחורי ההגה ולהפעיל דוושות של "מהר" ו"לאט". מרים טלפון לאמא שלי ומתלונן: "אני רוצה לנהוג, אבל סתם ככה בלי סיבה?". אני אוהב להציק לאמא שלי בשאלות שהתשובה זהה לתשובה של חילוק באפס. "בירושלים יש כבישים מפותלים עם נוף יפה" השיבה. אם סמיילי כלשהו עבר לי בראש, זה היה הסמיילי הזה: . אני חושב לעצמי "ירושלים את אומרת, מה?". טוב. שם מכנסי בד מרושתות כמו של הכדורסלנים, נעליים סגורות, מתניע ויוצא לדרך. לא הפעלתי מוסיקה, גם לא מזגן. רק חריץ בסאנרוף. האוויר בחוץ נעים, והוא נכנס מפתחי האוורור של המזגן גם ככה. עולה על כביש 4 ומשם ממשיך לכביש 1. מחליט לנסוע מ 471, יש פיתולים די משעשעים וגם נוף נחמד. החלטתי לפתור את התעלומה של "איפה 471 נגמר". אז פשוט נסעתי ישר. לא יצאתי בשום יציאה. הגעתי לירושלים. עיר יפה. אני מניח שבשלב מסויים השם השתנה מ 471 לשדרות שקר כלשהו, אבל לי זה לא שינה. רציתי לראות לאן אגיע. הגעתי לרחובות קטנים ועירוניים יותר. המגבלה כבר ירדה ל 50 קמ"ש. בשלב מסויים, הכביש פשוט נגמר. האפשרויות היו ימינה או שמאלה, כשהפניה שמאלה מלווה ברמזור. פניתי שמאלה, והתחלתי לנסוע לכיוון תל אביב. הצבתי לעצמי יעד חדש - להגיע הביתה לפני שחשוך בחוץ. מה שלא ידעתי, זה שהדרך חזרה מהנה הרבה יותר. הגעתי לכביש דו נתיבי מפותל במיוחד. עליות, ירידות, נוף, כל החבילה. לצערי הרב רוב הדרך היפה הזאת נתקעתי מאחורי דבילים שנתקעו על השמאלי במהירות בלתי חוקית של 50-70 קמ"ש. בשלב כלשהו הרמתי את משענת היד ושילבתי ל M כדי לדמות תיבה ידנית עד כמה שניתן. כשהצלחתי לברוח מהמוגלגים שנתקעו על השמאלי, האצתי, ומהר אל תוך הפניות. בלימות, קצת תת היגוי, האצות. היה תענוג. בשלב מסויים התחלתי להרגיש שהבלמים אומרים לי "מר בחור, חלאס, פה זה לא ברמבו". השתדלתי לבלום עם המנוע כמה שניתן כדי לתת להם להתקרר קצת בירידות. נראה לי שהקפתי את כל ירושלים, בגלל שהכביש הזה היה ארוך למדי ולקח לו זמן להסתיים. לא שאני מתלונן. בשלב כלשהו עליתי על כביש 1, העפתי מוגלגים מהשמאלי והגעתי למהירויות בלתי חוקיות בעליל. אתגר זה אתגר, וצריך להגיע לפני שחשוך. כך הסתיימה לה בערך שעה של נהיגה אגרסיבית ומעייפת, ובאמת שהתחלתי להתעייף. כבר נהגתי במשך 6+ שעות והתעייפתי פחות מהשעה הזאת, כי זאת הייתה שעה של ריכוז מירבי. בכל מקרה, הגעתי הביתה בשלום. שעה וחצי, טיפה פחות מ 130 ק"מ ע"פ מחשב הדרך. קצת יותר מרבע מיכל. אם הייתי יוצא מוקדם יותר, וודאי שהייתי ממשיך לים המלח. אבל את זה נשמור לפעם אחרת. זהו, נרגעתי.

לפותח השרשור, מבלי להעליב, אם עלויות אחזקה מעניינות אותך כנראה שלא תוכל להרשות לעצמך את הרכב.

אהלן. בכל פעם שיש לי הזדמנות לטוס לחו"ל אני קונה את המגזין שלהם וקורא אותו בעיון. אני יודע שהוא נמכר גם בארץ, אבל רק במקומות בודדים ויחסית רחוקים ממני, ובעיקוב של שבועיים מאז השקת המגזין. איפה ניתן להשיג את המגזין כל חודש בחודשו? האם ניתן לעשות מנוי שיכלול משלוחים קבועים לארץ? תודה.

מן הסתם. כאילו דא?

לא זוכר למה, שמתי את משקפי השמש על הברכיים. התחלנו לתרגל "מצבים מוזרים", כלומר, היחלצות מוורטיגו וכו'. מסתבר שהדלת של המטוס לא הייתה סגורה לחלוטין, וכשהעמסנו על המטוס הדלת פשוט נפתחה והמשקפיים עפו. טסנו בערך 3 דקות עד ששמנו לב שהדלת בכלל פתוחה, בגלל האוזניות כמעט ולא שומעים את הרעש .

רייבאן. ושלל דגמים. אני קונה אותן בארה"ב והן לא יקרות מדי. לאבא שלי יש זוג של serengeti. פשוט מעולות, אבל לא מצאתי אותן למכירה בעצמי ואני לא מתכוון להזמין מהאינטרנט מבלי אפשרות למדוד. היו לי משקפי טייסים דומות למשקפיים שפותח השרשור קנה. קרתה להן תאונה טראגית. הן נפלו לי מ C-152 מעל אזור נתניה .

אצלי זאת מחלה תורשתית ולא נרכשת. כבר כשלמדתי לדבר למדתי גם להבחין בין דגמי מכוניות שונים. תמיד רציתי להיות ברכב. הייתי מצביע על מכוניות ברחוב ומצהיר מאיזה סוג הן. כשהייתי בעגלה ההורים שלי היו מקיפים את הרחוב בו הרכב שלנו חנה, כי הם ידעו שאני אתחיל לצרוח ולבכות אם נחלוף על פניו ולא נכנס פנימה. בפעם הראשונה ש"נהגתי" הייתי בערך בן 5. זה היה בטיול ג'יפים בלנד קרוזר סדרה 80 שלנו (שנת 9X), ישבתי על הברכיים של אבי וסובבתי את ההגה. בפעם הראונה שנהגתי עם שליטה גם על הדוושות, הייתה באזור גיל 12 בחניון של פארק רכבות הרים בארה"ב. מאז נהגתי משהו כמו 5-7 פעמים עד שהיה לי רשיון, רוב המקרים בחו"ל ובודדים בארץ. לא יכולתי לחכות שיהיה לי רשיון, רציתי להתפוצץ מחוסר סבלנות. וכשקיבלתי את הרשיון, כל הזמן הייתי סוחב את אמא שלי בתור מלווה לנהיגה. וכשנגמר המלווה - לקחתי את האוטו לסיבוב עשרות פעמים סתם לשם הסיבוב. זכור לי שגם כיניתי אותו "מטוס" (קורולה RUNX 2009 ). לפני הרבה שנים אבי היה נהג מקצועי, וגם אביו שלו. אשתו של סבא שלי הייתה נהגת האוטובוס הראשונה בישראל, ואחיו הגדול בין נהגי המשאיות הראשונים בארץ. אבא שלי התחיל לנהוג בסמי טריילרים כבר בגיל 16, והיה נוהג בשלל רכבים בקיבוץ באזור גיל ה 13. בקיצור - היסטוריה לתפארת . נ.ב מה שכן, אבי וסבי אוהבים רכבים גדולים וגבוהים, שיזכירו להם משאיות כמה שיותר. אני עוד לא סגור על ההעדפה שלי בין ספורטיביות לשיוט איטי ברכב גבוה. צריך לצבור עוד נסיון על רכבים נוספים בשביל זה.

אהלן. יש לי רשיון B ישראלי, ובנוסף רשיון Class D מארה"ב (זה הבסיסי שלהם). הרשיון הישראלי תקף עד ל 3,500 ק"ג, אבל הרשיון האמריקני תקף עד 26,000 ליברות, כלומר, כמעט 11.8 טון. השאלה שלי היא, האם ישנה הסבה כלשהי שתאשר לי לנהוג על כאלה משקלים גם בארץ? או שקיימת חובה להוציא רשיון C1?

אנשים שאוהבים את הקטגוריה יוכלו לייבא אישית אחלה של רכב שרירים אמריקאי במחיר. כמובן עם פרקטיות נחותה. מה שכן, התנהגות הכביש השתפרה פלאות יחסית לרכבי השרירים של פעם. לדעתי אין סיכוי שהם לא יביאו את ה 3 דלתות הידנית. אני די בטוח שהיא הכי נמכרת שלהם. יהיה נחמד לקבל 5 דלתות ידנית ולא DSG בלבד, וכמובן - LSD. אבל אני מקווה שהם יביאו כבר Spec אירופאי. האבזור של צ'מפיון בארץ תמיד מבזה, הרכב "הכי מאובזר" כאן הוא במקסימום mid-spec באירופה. אבל כאן כבר אין קשר ל GTI.

אני מעוניין במדבקה, למי עלי לפנות? מצטער אם אני טוחן מים אבל השרשור נעשה ארוך.

אמרו, לא פרסמו לינק. Chorne Bumer. http://www.youtube.com/watch?v=WZnXZkbqkdU דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

לא זוכר את הפרק, אבל קראתי את ׳מבחן ההוט האץ׳ האולטימטיבי׳ שיצא לא מזמן במגזין, ובהמשך הגיע לאתר שלהם. בעקרון הם הורידו לה נקודות על הנאה מנהיגה (הפוקוס לוקחת) ושימושיות יומיומית (הפוקוס וה GTI לוקחות).

ממש לא "טס". כביש 6 בנוי ברמה שלא תבייש את האוטובהאן הגרמני. אפשרי לנסוע שם גם 200 קמ"ש בצורה בטיחותית לחלוטין.

אורטופדית לחלוטין.

אני חושב שלא הסברתי את עצמי נכון. תנוחת הישיבה שלי בסדר גמור, בשום מצב אף אחד מהמפרקים שלי לא ננעל. מה שהתכוונתי לומר, זה שיחסית לרכב ממוצע, במיאטה הרגליים יושבות גבוה באופן יחסי לאגן (דוגמה קיצונית לרגליים ש׳יושבות גבוה׳ הן מכוניות F1). זה עוזר למזער את הבעיה שלי (למתעניינים, זו הגבלה של בערך 30% בדורסיפלקציה של רגל שמאל לעומת ימין).

לגבי השכרת רכב - אני לא מאמין שזה אפשרי כי אני בן 18. מה שכן, כשאני חושב על זה, אני יכול לקחת דרכים אחרות במקום לזחול על איילון. אז אני לא מאמין שזה יהיה כזה נורא. לגבי הרגל - אני מאמין שאני אסתדר, היות ותנוחת הנהיגה במיאטה (NC למתעניינים) מביאה את הרגליים שלי למצב יחסית ישר וזה עוזר למזער את הבעיות.

חשבתי על זה, אבל קשה לי מאוד להאמין שהם יקשיבו לי כי סביר להניח שזה המון בירוקרטיה, ומצלמה כזאת עולה 250,000 שקל. יקח לה עשרות שנים להצדיק את הקיום שלה. עם כמה שאני מתעב באמפרים, לא נראה לי שיש פתרונות ריאלים אחרים.

אתה אמיתי?

^ זה נכון. לפני כמה חודשים איזה אידיוט שניסה לגנוב את האדום כמעט גרם לתאונה מחרידה מול העיניים שלי.

שלום. יש לנו בשכונה רחוב באורך של כ 100-200 מטר שבו מותר לנסוע עד 30 קמ"ש. אזור מגורים צפוף, בית ספר באזור. הבעיה היא שנהגים פשוט טסים ברחוב הזה, מגיעים למהירויות של 50-60+ קמ"ש, וזה רק עניין של זמן עד שיקרה אסון. שלחתי מייל למחלקת פניות הציבור של עיריית ר"ג בו הסברתי את הבעיה (יחד עם פרטים מלאים אודותי ואודות המיקום) וביקשתי לבחון התקנתם של לפחות שני באמפרים. עוד לא קיבלתי תשובה. מה עוד ניתן לעשות בנידון?

מתוך תקנות התעבורה: 67. (א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך. יש לאפשר להולכי הרגל להשלים את החציה בבטחה, כלומר, רק מהרגע שהם התחילו לחצות. לפני שהם מתחילים לחצות - לפי החוק היבש, הם 'סתם' הולכים ולא מתכוונים לחצות. זה גם מודגש בתיאוריה של הנהיגה ובלימודי הנהיגה עצמם. ולמי ששאל באיזה מהירות נהג המונית נסע, לדעתי, לא יותר מ 15 קמ"ש.

אהלן. בזמן האחרון אני מתלבט לגבי רכישת רכב קצת יותר ספורטיבי (פוזל למיאטה), אבל הגיר הידני קצת מרתיע אותי. ידוע לי שאני אצטרך באופן קבוע לשבת בפקקים של הילוך 1+2 במשך 30-35 דק' 4 פעמים בשבוע לפחות. מעולם לא היה בבעלותי רכב ידני, אבל התפעול עצמו אינו בעיה בגלל שלעיתים יוצא לי להשתמש בגיר שכזה. יש לי בעיה אורטופדית ברגל שמאל שגורמת לה להיות קצת יותר חלשה מרגל ימין, ולכן אתאמץ טיפה יותר מהממוצע להשתמש בקלאץ'. זה אמנם לא נוראי, אבל גם גורם במשוואה. השאלה שלי היא, עד כמה זה באמת נוראי? האם היתרונות גוברים על החסרונות? בכבישים פתוחים, גיר ידני (במיוחד כמו של מיאטה )הוא הנאה צרופה בשבילי.

בניגוד למה שאמרו כמה תגובות קודם, יש לך פטור מתיאוריה. אני הוצאתי רשיון ל A1 (לא היה לי A2) שנה אחרי שהוצאתי רשיון לרכב, היה לי פטור, לקחתי 15 שיעורים ועברתי טסט. זה עולה בין 90 ל 110 שקל לשיעור, תלוי במורה/ביה"ס. אם כבר יש לך רשיון ל A2 - תזדקק ל 8 שיעורים וזהו.

^ ראיתי שיש תנועה שמתקרבת מהנתיב המקביל, וידעתי שאם אני לא ארד לכביש - אאלץ לחכות שכל התנועה גם מהצד השני תיפסק. בתור נהג, פשוט צריך להבין את ה common sense הזה, לעשות את ה 1+1. החוק כתוב בספר, המציאות - דינאמית.