מצד שני אם רק בגיל 20 הוא מתחיל להתאמן יהיו ילדים בני 12 שיוכלו לפרק לו את הצורה (נאמר מתוך ניסיון של תחילת אימוני ג'ודו בגיל 14)
כמובן שינסו לצוות לך בן זוג כמה שיותר גדין וכמה שיותר קרוב לגודל \ משקל שלך.
בזמנו, בגלל שהתחלתי להתאמן מאוחר וכל אלו בגיל שלי או שהיו נמוכים ממני בראש וחצי או ששקלו 15 קילו פחות ממני (באותה תקופה הייתי 1.70 על משקל תחרותי של עד 63 ק"ג), בחירת בני הזוג לאימון שלי הייתה כזו:
א. נשים בוגרות (אני הייתי נוער) בחגורות מתקדמות שהיו צריכות להתאמן עם מישהי גדולה מהן פיזית וכבדה מהן
ב. נערים בגילי בסביבות המשקל שלי
ג. בוגרים שלא מתחרים שלא היה משנה המשקל שלהם
היו לי שני בני זוג לאימונים שנהניתי להתאמן איתם במיוחד:
ליאור (ז"ל), שהיה קטן ממני בשנתיים (אני הייתי בת 15 בזמנו), שקל כמעט 30 קילו יותר ממני - אבל היה מאוד עדין איתי בכל מה שהיה קשור לקרבות ובאמת הבין שאני לא בקטע של תחרויות וזה משפיע על כמות הכוח שאני מפעילה והמאמץ שלי לעשות תרגילים במהירויות גבוהות.
גרישה - אבא של אחד מהמתאמנים האחרים בגילי שלימד אותי המון גם מבחינת הגישה לג'ודו גם מהבחינה הטכנית. הוא שקל 15 קילו יותר ממני והיה גבוה ממני כך שיכלתי לתרגל עליו תרגילים שהשתמשתי בהם על אנשים גבוהים (אפילו שכמעט ולא היו לי מתחרות גבוהות ממני אלא אם הייתי מתחרה בקטגוריית משקל גבוהה משלי).
דבר אחרון שאני רואה צורך לציין - ג'ודו היא למעשה לא אומנות לחימה. היא לא תעזור לך אם תצטרך ללכת מכות עם מישהו, אבל זה ספורט, וזה ספורט כיפי מאוד. הבעיה היחידה איתו היא שהוא דופק את הגוף ברמות (ע"ע אריק זאבי שהתאמן אצלנו מדי פעם שסבל מכמה פריצות דיסק, אני שסבלתי ממתיחות בגיד בברך ואנשים אחרים שהיו פורקים כתפיים, דופקים ברכיים ונופלים על הצוואר בצורה לא טובה.
אם יש לך עוד שאלות, אתה מוזמן לפנות אלי בפרטי.