הספגטי המעופף

לכו איתו ותסגרו גם את הרכב וגם את המפגשגיבוב, השאלה היא אם ישארו לו שאיפות לחיים אחר כך. עד שעה 23:00 רוצים לראות תמונות של הגרוטאה החדשה של רופני, רצוי עם עשן מהצמיגים, אפשרי מהמנוע.

כי רף הקבלה הבסיסי לשוטרים הוא לא גבוה במיוחד, וזו כנראה נראית לאנשים עבודה טובה ובטוחה תעסוקתית מאחרות. כל עוד לא דורשים מהם יותר מדי וגם לא משלמים הרבה, זה ימשיך להיות ככה. רופני, זה בסדר מדי פעם לנוח ולהתעצל, אל תרגיש רע עם זה. אני כבר מבין ש הזה לא מתכוון לצאת לי מהראש עד סוף החורף http://www.youtube.com/watch?v=xWwR3xwby8M דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

נראה לי שעברתי את מגבלת הגבב השבועית שלי לפני כמה עמודים, גם אין לי כבר כוח לתלונות האלה, כף רגלי לא דרכה שם שנים ותדרוך שם שוב בקרוב לפעם אחת מיוחדת ונקווה שלא אתפתה בהמשך. דניקס, הדרך של בנצי אכן טובה אבל תחשוב אם זה משהו שאתה מסוגל לעשות באסרטיביות ועל האישיות של הבוס שלך והאם זה מתאים לו, מניח שאתה מכיר אותו אחרי כל כך הרבה זמן. זו שיטה טובה אבל לא עובדת תמיד, תתאים את עצמך לסיטואציה. אם אתה מגיע לאלימות תזכור את כלל האצבע - זה לא משנה מה קרה באמת כל עוד הצד השני לא יכול לתת את הגרסה שלו

הוא צריך יאריס בשביל לתפוס חניה, כל רכב עם טסט שאפשר לדחוף יעשה את העבודה, שיהיה גם דאצ'יה. עצבנו אותי היום אחד ממועדוני ההופעות הכי מפורסמים בארץ, וזה לא פעם ראשונה - כל התחום הזה חסר תודעת שירות לחלוטין. זה לא שהם נותנים שירות גרוע, הם פשוט לא מכירים בזה שאתה לקוח ומשלם להם בכלל, מבחינתם אל תבוא.

לוקו, זה יכול גם לעבוד לטובתך, זה מהלך שמראה על אמינות ואחריות ואם לא תקבל מכתב פיטורין בקרוב אז אולי אפילו הרווחת כמה נקודות. אני לא בטוח לחלוטין בהתחשב בהיסטוריה שלך עם המנהל הנ"ל כפי שהוצג בגיבוב, אבל לפחות יכול לקוות בשבילך. ולכבוד הגרלת הפיס http://www.youtube.com/watch?v=0p80DCUfxg8 דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

אם אתם כמה חבר'ה שיש להם קצת כוח - מזיזים את הרכב בהדרגה באמצעות הרמה (עם הידיים!) של הרכב מקדימה ומאחורה לחילופין . עובד נפלא וחילצנו ככה חבר שאיזה בבון החליט לחסום. לא תקף לרכבים כבדים במיוחד כמובן, אבל עובד יפה על משפחתית ממוצעת.

אם הוא מסתכל על אמא שלכם אז זו באמת בעיה. אני לא צריך תמונה, בכלל יש לי איזשהו תסבוך עם כל עניין ה"לשטוף את העין", אולי אגובב על זה פעם. אבל לפני שאתה דורש משהו מהמגובב הראשי תעמוד בו בעצמך וכולנו נרוויח. זו הפעם הראשונה שאני כותב מהסלולר וזה נורא לא נוח, לא מבין איך זה נהיה טבעי לאנשים. ולא, אם יש לי טעויות כתיב אז זה עדיין לא בסדר.

קידר, אתה מבקש תמונה מלוקו ובעצמך לא מפרסם, נו באמת. ובקשר לאחיך - תן לבחור להנות, מקסימום תסייע לו קצת בנימוסים והליכות. אתמול לוקו היה צריך גיבובים כדי להעביר את הלילה, היום אני. אז גובבו כל עוד נפשכם בכם. בנצי אני מזכיר לך שיש לך עוד סיפור שלא סיימת, השארת אותנו במתח ועם תינוק בבטן.

דוידו, תגובב, אני חושב שרוב מה שאני כותב הוא רק תירוץ כדי לפרוק דברים שרצים בראש ואני מנסה להיפטר מהם. אני יוצא מנקודת הנחה שאת החפירות הארוכות הרוב לא קוראים, אם בכלל יש מישהו שכן. תראה איזה יציקה גיבובית זרקתי עכשיו, לא שיערתי שזה יצא בכזה אורך. מה שכן, אם זה מפריע למישהו ולא מתאים לגיבוב אשמח לדעת, כי אז כבר ממש לא נעים לי. צעקה, כדי לצעוק אני לפעמים פשוט נכנס לרכב ונוסע לאיזה איזור ריק יחסית, דופק צעקה ונוסע, מזמן לא עשיתי את זה אז כנראה שמצבי יחסית טוב כרגע ממה שחשבתי. אנלוגי, איזה כיף לשמוע והכי כיף לעשות "עסקים" עם כאלו שמבינים שהמטרה היא רווח הדדי ולא לדפוק אחד את השני. סעמק, נפתחו לי שערי גיבוב, סימן ללכת לישון.

לוקו, לא חומר גיבובי טהור, לא ערוך אבל אם שרפתי לך איזה סיגריה מהחיים אז מבחינתי סבבה, אני את שלי פרקתי. "מצחיק איך שהגורל מגלגל אותנו" הוא אומר לי ומסמן לי עם הראש למזוג עוד כוס קפה, יושבים בבוקר בהיר על הגבעה ומביטים על העמק שלמטה. כלב רץ במורד המדרון לכיוון הישוב שבתחתית, עוצר מדי פעם כדי לבדוק שלא עוקבים אחריו ושכלבים בני כלבים לא השתינו לו על השביל וממשיך בקפיצות מוזרות. "את הבית הזה אני בונה מאפס, מכלום. שהחלטנו שאנחנו רוצים לבנות בית ידענו שאין לנו הרבה כסף וגם כך לא רצינו בית רגיל, היה ברור לנו שאת הבית נבנה כאן, על השלוחה. אחרי שקיבלנו את המגרש הזה הייתי בא לכאן כל יום, לפעמים גם ליממות שלמות. תבין, זה לא הולך להיות בית רגיל, הוא צומח מהקרקע, מהרוח ומאיתנו. הייתי פה בגשם, בקור, לא הספיק לי הניתוח המטארולוגי של המגרש. רציתי להרגיש בעצמי את הרוח בכל שעה של היממה, לראות באיזה זווית מגיע הגשם בחורף ואיך בדיוק זורחת ושוקעת השמש. עכשיו אני בונה את הבית הזה שיחמם את עצמו בחורף ויקרר את עצמו בקיץ, הוא ישתמש במשטר הטבע המקומי של המיקום הספציפי שהוא נבנה עליו וזה לא כמו שהוא אומרים שהבית ינצל את הטבע, הוא פשוט יהיה חלק ממנו. האידיאל שלי היה גם שיהיה חלון בדיוק בזווית שהשמש תהיה על החלק שלי במיטה ותעיר אותי עם זריחה, אבל היקירה שלי לא הייתה מוכנה לוותר על הכרבולים ובטח שלקום לפי השמש ולא בשעה קבועה עם שעון. אל תראה את זה לא נכון, אני מוותר על זה בשמחה אמיתית, לא מקבל את הזוגיות שלנו כמובנת מאליה. הבית הזה הוא הזוגיות שלנו, הוא הסימן, היציבות, לכן אנחנו בונים אותו במו ידינו ביחד מהרגע הראשון. וזה בית שאפשר לשנות שנרצה, ואם החמודים שלנו שהיום גם עוזרים בבניית הבית שלנו ירצו שיגיע זמנם להקים משפחה להצטרף לבית הזה או לשלוחה, אז פשוט נבנה עוד". הפינג'אן התרוקן, אני מנקה אותו ושם מים לתה, הטקס הקבוע של כל בוקר, עוד מעט תגיע אשתו עם ארוחת הבוקר. "מה איתך?" הוא שואל, "כל פעם תגיע אלינו לבד?". "מה זאת אומרת? אליכם אני מגיע כדי לנקות את הראש, לבד. חוץ מזה, אין לי הצלחה בקשרים ארוכי טווח כל כך, ולהגיע יחד למקומות שבהם אני בורח, זה רק עם מישהי שבאמת ארגיש שהיא איתי, קצת כמו שאתה מספר". איזה שקט, תמיד נראה לי אבסורדי שתמיד אני מדבר הרבה, בקושי מקשיב למי שמולי ומרגיש ממש מוזר בהפסקות שבשיחה. אבל יש אנשים שאיתם האופי שלך נהיה אחר, מהורהר יותר, שקוע פחות בעצמו, לומד להקשיב. מכאן נראה כאילו הכלב לא ממש מתקדם, בטח לא בקו ישר. הוא מרחרח מסביב ומחפש משהו, אולי נקבה שעברה בסביבה או שאולי זאת כלבה בכלל וזה רק הראש שלנו שהתרגל שכלב הוא זכר עד שיוכיח אחרת. "תראה אותנו, שני אנשים עם אופי כמעט הפוך שהחיים מגלגלים אותם כל אחד לחלום של השני" הוא אומר תוך כדי גיחוך. "אני עם נפש הנווד בונה בית ואתה עם האריק אינשטייניות שלך כל היום מתגלגל בדרכים מפה לשם, מחפש מקום ולא מוצא. אתה יודע, שעוד הייתי צעיר ויפה הייתה לי אהבה מטורפת, כזו שאתה מתרחק ממנה כמה מטרים אתה בטירוף. כל פגישה היא סערת רגשות, ברגע הראשון שנפגשנו זה כבר היה ברור. איתה כל רגע היה חום אנושי של חמישים מעלות שאתה רוכב על טורנדו. לא היינו יכולים אחת בלי השני, אפילו שעשיתי חודש מילואים היא הגיעה לפתע. כל הזמן הסתובננו בעולם, בלי כסף ובלי כלום היינו זזים ממקום למקום וכל מקום הרגיש נכון, מאז שאני ילד זה תמיד היה ככה, כל מקום הרגיש נכון אבל לא ליותר מדי זמן. שחזרנו לארץ בניתי לנו, לא רחוק מכאן האמת, מעין זולה, בנויה מעמודי טלפון, בדים, מה שמצאתי בסביבה, לקח איזה חמש-שה ימים*. נראה כמו אוהל בדואי שבנו ילדים אשכנזים ועם כמות המקלחות שעשינו גם היינו די שחומים. אבל גם אותה וגם את הזולה לקחה חורף אחד איזה רוח. לא לא, היא לא מתה, חס וחלילה. רק השאירה מכתב וטסה, לא יודע מה קורה איתה היום אבל אני מודה שמעולם אף אדם לא חיבק אותי בכזה חום כמוה, אפילו לא הילדים". הכלבה התחילה לרוץ לכיוון הכביש, כנראה הבינה שהיא מאחרת. "עם אשתי התהליך היה כמעט הפוך, הגיעה מבית דתי, בהתחלה בכלל לא נתנה לי להתקרב. חודשים על חודשים עבדתי כדי להתקרב אליה והיא כל פעם רק שחררה קצת את החבל, לפעמים אפילו משכה חזק, וכואב. היא כנראה ראתה בי איזה פרא חסר עבודה, מבולגן ומלוכלך, היא לא ממש טעתה. כל שבוע נפגשנו באיזה קורס העשרה, התקרבנו לאט לאט אבל עד שהיא הסכימה אפילו לתת לי צ'אנס אמיתי עברה יותר משנה. איזה תהליך עברנו...או אה...ולחשוב היום לאן הגענו, יש ילדים, בונים ביחד בית. הבית הזה...הוא ממש כמו הזוגיות שלנו, הוא דורש מחקר והרבה עבודה, הרבה. בונים אותו לאט ובזהירות, עם יסודות כמו שצריך, שיהיה בית יציב למשפחה שלנו. אבל עדיין, עם אפשרות לשינויים, לגמישות, ממש כמו הזוגיות שלנו. הבית הזה כבר לא יעוף בשום רוח, הרוח הכי חזקה שיכולה להיות כאן רק תאוורר אותו יותר" הכלבה הגיעה לכביש, רכב חולף כמעט דרס אותה. היא מתחילה ללכת לצד הכביש, נהיית קטנה מרגע לדודלי. "איך נהיה שאני הנוסע התמידי בונה בית קבע שבו אני רוצה למות ואתה שתמיד מחפש מקומות ספציפיים מאוד כל הזמן מסתובב ומסתובב, איזה עולם. אבל אתה תמצא משהו בסוף, תאמין לי, אני רואה אותך. ואתה יודע מה, אולי אפילו הייתי מתחלף איתך, להיות נווד שוב, להכיר כל הזמן מקומות ואנשים חדשים, לרענן את העין מהשגרה. אני חושב שאולי גם אתה היית רוצה להתחלף איתי, אולי זה מה שמושך אותך לבוא לכאן שוב ושוב, הקביעות הזו של האנשים, הבית שאתה מרגיש חלק ממנו. אולי, ואולי לא". "אז מה, לאן אתה ממשיך מכאן?" הפעם הוא מוזג לנו מהקנקן. "באתי מהדרום הפעם אז נראה לי שאנסה לנסוע צפונה, לאן שיהיו טרמפים אני חושב". התה חם אבל כמו תמיד אצלו הוא גם מתוק מדי "אז בוא תישאר לארוחת בוקר, הנה מגיעה האור של חיי עם האוכל, אחר כך אקפיץ אותך לצומת לפחות". הכלבה נעלמה מהעין, כנראה הגיעה ליישוב או נכנסה לאיזה מערה בדרך. אוכלים בלי הרבה דיבורים, נותנים כבוד לאוכל הכי פשוט - לחם, ירקות, שמן זית וכל המסביב. ברכב, בדרך הקצרה לצומת, שרנו עם הרדיו בקולי קולות, נהנים ומרוצים מעצמנו שאנחנו יכולים לשיר ביחד כמו שכל נהג שר לבד באוטו בחופשיות אבל לא ממש מעיז לעשות שיש עוד אנשים ברכב. הצומת כרגיל די ריקה, כמעט ללא תנועה ועל מטר של מדרכה מוגבההת מסמן עמוד עם שלט של אגד ומספר של קו שבחיים לא יעבור את נקודת הטרמפים האידיאלית כרגע. "אתה יודע מה? אני לא חושב שהייתי מתחלף איתך" אני אומר לו שאני כבר מחוץ לרכב. "כל אחד חי את חייו, ולא היה לי את האושר שלך אם הייתי באותה סיטואציה, זה קצת נאיבי". חיוך, "ברור, זה היה דבילי מצידי, כמה שאני מתגעגע לנוודות גם אני לא הייתי מוותר על מה שיש לי כרגע, לא לרגע". הוא מתחיל לנסוע, מאחורי התחנה מגיחה כלבה, או כלב, לא יודע למה תמיד חושבים שזה כלבה ולא כלב. הוא עושה פרסה בצומת הריקה, נוסע לכיוון ממנו בא ופתאום עוצר, רבררררס. מוציא את הראש מהחלון וצועק "יודע מה, אולי לכמה ימים - דבר איתי אם אתה מעוניין", דופק גז ונוסע. *במקור יום-יומיים

לוקו אמור להגיע אליך בחור למבחני גיבוב, אולי זה יסייע. http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?p=4202026 אם אתה רוצה אני יכול לנסות לגבב משהו שרץ לי בראש, אבל לדעתי הוא לא מחומר גיבובי טהור אבל אולי יעביר לך כמה דקות בשיעמום נוסף. בתקווה שאצליח להוריד אותו למקלדת כמובן.

אז ספר לנו, מהו הדבר המרתק ביותר שלמדת ב40 עמודי הגיבוב האחרונים? ברווז, תמיד הייתי בטוח שאתה אדם של פיצוי בריסוק.

40 עמודים במכה? נראה לי אתה צריך לעבור לאחד משרשורי הקפה שרצים בפורום, או לזה גורל? זה הפאקינג חיים, אין דבר כזה - לכל היותר יש ימים עם יותר מזל רע וכאלה עם הרבה יותר. אין מה להלחם בזה כמו הברווז או לקבל את זה כספגטי מעופף כמו אנלוגי, האמת קבורה איפה שהוא באמצע ודיר באלק למי שמלשין.

האמת שלצערי אני הרבה פעמים כמו החבר של לוקו, אבל מחברים טובים אני מצפה שגם ידעו מדי פעם לעצור את החפירה. אני מודע שאני נוטה לחפור אבל לא מודע בזמן החפירה עצמה, חבר טוב זורק חבל לצאת מהבור.

לוקו הקטע שלך ממש ממש יפה! הייתה באמת איזושהיא התקדמות בכיוון הלהקה והקלטות או שהחלטת להשאיר את זה להנאה ביתית בלבד? אנלוגי, בוא לב"ש קח את הטיילור, לוקו כבר התחייב שאם מביאים פטיפון הוא מגיע.

סביר להניח שתוכל להשיג אותו באוטו דיפו ובכל חנויות האביזרים לרכב, אולי אפילו אצל החשמלאי שלך. אתה יכול גם להזמין אותו מאוטוסטור

ייתכן ויבקשו ממך להראות רישיון רכב עם שמך או טופס העברת בעלות ואז אין מניעה. במקרה והוא מסרב להראות לך בגלל סכומי הכסף או אמצעי תשלום תוכל לבקש לקבל רק את פירוט הטיפול שנעשה. מציע לך פשוט להרים טלפון למוסך, לבקש את החשבונית ולשמוע את התגובה - ייתכן ותופתע לטובה.

יש מצב שהפולים שאתה קונה הם מיובאים ולא קפה שנקלה בארץ?

מוזר, תמיד חשבתי שזה התרפקות על התלונות ותלונות על ההתרפקות

אמורה לצאת לך קצת קרמה או משהו דומה לזה אבל היא לא מחזיקה הרבה ובטוח לא תגיע לכוס. אצלי זה ממש משתנה בין סוגי הקפה.

+1 לadblolock ואתה מסודר עם העניין הזה. לא שכחתי אותך ברווזנו ולא את המפוחית!

אני מרגיש קצת מפוספס בחורף הזה. לא הרגשתי סערה איומה ונוראה, רק קצת קור שעובר עם וויסקי. גם שהלכתי בגשם רק נהנתי מהעניין ובעיקר הייתי מבסוט מכל המים מסביב. אז לא ראיתי שלג ובקושי ראיתי ברד, היה קר אבל הביצים שלי במקומן. חורף ככל החורפים (לא כולל שניים מהחורפים בצבא). גם אני רוצה קצת חוויות, תקיעות בשלג, לילות קרים ולבנים שאזכור כל החיים כמו שהיו לי בצבא. אז זה אולי מזוכיזם או החיבה הישראלית לאסונות ולדרמטיות, אבל זה בהחלט קצת מבאס שהדבר הכי מסעיר שקרה לי בסערה הזו זה לחלץ רכב מבוץ.

איזה כיף לשמוע! בהצלחה שיהיה! בדיוק התקופה הנכונה בשנה ל4 על 4 עם דלקן מתי אתה מתחיל לעבוד?

לוקו, לרגל הודעתי ה50 בגיבוב אני כבר זכאי למגובב מתחיל או שטרם התגובבתי? וזה ממש לא שלג, אתה הוזה כרגיל. וואו, אני ממש לא מצליח לקום בחורף, בצורה רעה עד בינונית. מה שכן - זה מסדר ימים חופשיים ומלאי כיף בבית החמים. כל כך מבסוט שהחלפתי צמיגים לפני החורף, כבר בקיץ הרכב התחיל לשייט קצת בכיכרות עם ממטרות. אני לא מבין את המדינה הזאת, ערים שלמות באירופה חיות ימים שלמים עם שלג, פה מתכוננים ליום הדין עם מאות שופלים/מפלסות/רופנים למיניהם ועדיין כמה דקות של שלג תוקעות את כל התנועה ואנשים בהיסטריה.

רופני, אפשר גם לחבר לכל טרקטור יעה בחיבור של השלוש נקודות, בדיוק כמו שעובדים עם שיניים אחוריות. סתם כדי לצאת מתנשא .