אני דורון, 31 מת"א.
האהבה שלי למכוניות ישנות טמונה אי שם בסוף שנות השמונים כשקיבלתי רשיון ולא יכולתי להרשות לעצמי יותר מאשר מיני מינור אדומה שנת 77. זה היה רכב עם מנוע גמור לגמרי שאכל יותר שמן מדלק אבל הייתי נוסע איתו מדי פעם עד באר שבע (אמנם לקח 3 שעות עם עצירה כל 20 דקות כדי למלא מים ברדיאטור אבל בסוף הייתי מגיע). את המיני גנבו לי באיזור רשל"צ.
לאחר המיני היתה לי סאאב 96 עם מנוע שתי פעימות שנת 68 נדמה לי, שקניתי ב-700 שקל יחד עם אחי ולא היה לה הילוך אחורי, אבל לא היה לי כסף וזמן לתקן כי הייתי בצבא. זה היה רכב מדהים אבל בכל פעם שהייתי צריך לחנות איתו הייתי מחפש ירידה כי לא היה רוורס. בשלב מסוים בגלל שהייתי בצבא נגמר לו הטסט והוא עמד כמה שבועות ברחוב עד שהעיריה שמה עליו מדבקה. יום אחד חזרתי מהצבא ואחי אמר לי שהוא נתן את הסאאב למישהו שהיה מוכן "לשאת בהוצאות ההובלה". אני כמובן התחלחלתי וניסיתי במשך זמן ארוך לאתר את הבנאדם אבל כשהצלחתי לאתר אותו ואמרתי לו שאני מתנצל על אי ההבנה אבל אני רוצה את הרכב בחזרה ואשלם לו את כל ההוצאות שהיו לו הוא התחיל לצעוק עלי וניתן לי את הטלפון.
אח"כ היה לי גם רנו 5 שנת 78 וסובארו 81 (גם מטעמי חיסכון בכסף) אבל למעלה מ-10 שנים שאני נוהג בג'יפים של סוזוקי (סמוראי -> ויטרה -> ג'ימני -> גרנד ויטרה) וחולם על רכב אספנות.
לפני פחות משנה החלטתי לממש את החלום וקניתי פז'ו 304 פתוחה מדהימה ששכבה כחצי שנה ללא תזוזה אצל כספי ברמת ישי. בחודשים האחרונים אני משפץ אותה (לא היה יותר מדי מה לעשות כי היא היתה במצב יחסית טוב אחרי שכספי טיפל בה יפה), בימים אלה היא בפחחות וצבע כי מצב החלודה שלה החמיר, ואני עובד במרץ על שיחזור מנגנון הקשתות של הגג המתקפל.