אני מסכים עם מה שאתה אומר. ולמרות זאת, אני לא חושב שזה שאנחנו לא יודעים מה מרכיב קוגניציה מרמז שאולי יש משהו מעבר. אני חושב שפשוט אבולוציונית התפתחנו בצורה שמאפשרת לנו כמו שאמרת לשבת ולכתוב ולדבר על הדברים האלה. אני לפעמים חושב איך יכול להיות שלכל חלק בגוף יש תפקיד שנועד לעשות משהו כדי לאפשר לנו להמשיך לחיות, שאנחנו כאלה מפותחים מבחינת קוגניציה, ובסופו של דבר, לשום דבר מזה אין באמת משמעות ברגע האמת.
הרי כמו שאמרתי, גם אם אני חי את החיים, מסיבות, טיולים אין סוף, קונה לעצמי את המכונית שתמיד חלמתי עליה, יאכטה מטורפת וכו' וכו', זה לא שכשאני מת אני יכול לחשוב לעצמי "יא אללה, איזה כיף שעשיתי את כל זה. מזל שעכשיו יש לי זכרונות טובים להעביר איתם את הנצח הזה שנקרא מוות". ברגע שמתים, לשום דבר מזה פשוט אין שום משמעות. אולי רגע לפני שאני עוצם עיניים וחושב על זה אני יכול לחייך, אבל ברגע שנעצמו העיניים, נגמר הסיפור וביי ביי לכל הזכרונות.