hemi

שלום חברים, אני מעוניין לשדרג את מערכת השמע במאזדה 3 בתצורת 5 דלתות משנתון 2017. אני איש של צלילים גבוהים בעיקר ושומע סגנונות שונים של מוזיקה, לרוב פופ ורוק והאוס. חשובה לי האיכות הגבוהה וצליל חד ונקי אבל גם עוצמה לא מוגזמת תתקבל בברכה. בנוסף, מכיוון שהמערכת המקורית מסתפקת בכיוונים בסיסיים של טרבל ובאס, האם יש דרך להכניס אקולייזר שיאפשר שליטה וכיוונים רבים יותר? תקציב של כ- 5000 ש"ח כולל עבודה. תודה לעונים.

הכל נכון. אשמח למנוע נמרץ יותר, ואני מניח שבסופרב אקבל אותו, אבל המחיר - אמינות פחות טובה וחששות מעלויות תיקונים - מרתיע אותי. מאד.

אכן כן, אני מניח שאיאלץ להתרגל מחדש למנוע אטמוספרי, אבל עם ה- 6 אני צופה שיהיה לי קל יחסית. משתי נסיעות מבחן שערכתי התחושה הכוללת הייתה טובה, בסך הכל. נדמה לי שיתרונותיה של ה- 6 עולים על חסרונותיה לפחות ככל שמדובר בצרכים שלי. ואם הייתי מקבל תחושה כמעט דומה, ייתכן שהייתי הולך על ה- 3, אבל זה פשוט לא זה...

בהחלט. כל הנתונים מצביעים, לפחות מבחינתי, על יתרון לטובת המאזדה. תודה על הניתוח והפרטים.

תודה רבה, חברים. בהחלט חומר למחשבה, הכיוון הוא מאזדה 6, אבל עדיין לא סופי.

בהחלט אופציה מעניינת, להבנתי אמורה להגיע בקרוב. חושש מאד מירידת ערך של אופל, כמו גם של סקודה.

שלום חברים, אחרי התלבטות בין מספר דגמים, הפיינליסטיות שלי הן סופרב 1.8 ו- 6 עם מנוע ה- 2.5. אחרי 3 שנים על ליאון ידנית 1.4 FR, הלב אומר להישאר עם הטורבו וללכת על סופרב (היקרה יותר משמעותית בגרסת האקסקלוסיב), הראש אומר פחות דאגות תחזוקה ומוסכים וללכת על ה- 6. ואני אחרי שתי נסיעות מבחן, בשתיהן נהניתי, המאזדה קורצת לי מעט יותר כי נדמה שהיא מדברת יותר לנהג, למרות העדר הטורבו. בשקלול של ירידת ערך, הנאה, תחזוקה ואבזור - מה דעתכם?

כן. עם כל הרצון שלי להישאר עם מנוע טורבו וההתרשמות לטובה מהסופרב, אני מעדיף ראש שקט ולא לספור את הזמן ולחשב את הקץ לתקלות שיגיעו. ולמרות שאין רכב שחף מתקלות נדמה לי שארגיש בטוח ונוח יותר עם היפנית. תודה רבה.

האוקטביה יורדת מהפרק, ככל הנראה, ואני נותר עם שתי מתמודדות - הסופרב 1.8 אל מול המאזדה 2.5. עניין אמינות הגיר והאחריות בת השנתיים בלבד של צ'מפיון משחק תפקיד חשוב ומהווה שיקול לרעת הסופרב, ומנגד אני חושש מנוחות הנסיעה במאזדה על חישוקי 19, שבעתי קפיצות בליאון... מניח שאחרי שתי נסיעות מבחן אהיה חכם יותר ועד אז קורא את חוות דעתכם.

תודה. אשמח אם תוכל להרחיב על ההיבטים העיקריים של השוני בין השתיים. ומבחינת עלויות ביטוח ותחזוקה שוטפת, איך היא מתנהגת, הסופרב?

זו אחת השאלות שאני שואל את עצמי. אל מול האלטרנטיבה של מאזדה 6 - שמעניינת אותי מאד אבל על פניו נראית כהרבה פחות נוחה - ההתלבטות קשה עוד יותר.

שלום חברים, לאחר 3 שנים על סיאט לאון FR 1.4 ידנית, אני מוצא עצמי שוב בהתלבטות לקראת רכישת רכב חדש באופן פרטי, ובמיוחד בשל תיבת ה- DSG. למרות שנהניתי מאד מהליאון, במיוחד בהיותה ידנית, אפשר לומר שדי סבלתי מנוחות הנסיעה בעיר (זוועתית) והרכב הבא שלי חייב להיות נוח ומפנק בהיבט הזה (בכל זאת, כבעלים של 3 משחתות מתעשיית הרכב האמריקאית של שנות ה- 70 טרום משבר הדלק, אני אוהב את רכות הנסיעה במידה מסוימת). עוד לפני שאערוך נסיעות מבחן בשני הדגמים (וכדי להשוות לאופציה ללא DSG- גם במאזדה 6), אשתף אתכם בלבטים ואשמח לחוות דעת והמלצות של המנוסים שבכם. ההתלבטות היא בין האוקטביה המחודשת 1.8 עם המתלה האחורי הרב חיבורי (שאני מבין שמשפר את הנוחות אבל השאלה היא עד כמה) לבין קפיצה משמעותית מאד לסופרב 1.8 עם מערכת ה- DCC שאמורה להציע נוחות נסיעה טובה משמעותית (תקציב ל- 2.0 עם DSG6 ככל הנראה אין). בנוסף, האוקטביה, גם בדגם המחודש, מרגישה לי לא רק משעממת חיצונית אלא גם מעט מיושנת וארכאית במרחב הפנימי שלה, בעוד שהסופרב היא כמובן כבר בליגה אחרת, ואם כבר רכב חדש שאמור לשמש למעל 3 שנים - אני מעדיף משהו מפנק שגם מרגיש חדשני. ושוב - בשתיהן יש החשש מתיבת ה- DSG7, שלא רק שצריך להתרגל אליה ולקבל את מגרעותיה (במיוחד בנסיעה עירונית, כך אני מבין) אלא גם להיות תמיד עם אצבע על הדופק בנושא האמינות והתחזוקה. וכאן אני מניח שמי שאוהב את הסופרב ימליץ למתוח את התקציב לגרסת ה- 2.0 עם DSG6. מבחינת אחזקה, טיפולים וביטוח - האם ניתן לצפות לעלויות דומות לאלה של הליאון? תודתי מראש לכל מי שיוכל לתרום מניסיונו. שבת שלום.

תודה רבה. מאחל לך להגשים את החלום בקרוב.

GL (כך היא נקראה בארה"ב), עם הפנסים המרובעים והתוספות האמריקאיות. עשתה עלייה, והיא בהחלט כאן. תודה רבה!

תודה רבה וגדולה! מרגש לראות כמה חובבי המותג יש בישראל, וכמה המועדון שלכם מגובש. בהחלט אשמח להיפגש, ותודה רבה על היוזמה להשקת הרכב אצלכם. תמיד הייתה לי אהבה גדולה לדגם הזה, ולאו דווקא לזה עם סאנרוף (לא משתגע על הרעיון, יש לי באימפריאל אחד בגודל של הסובארו), ידנית (לא הכרח מבחינתי, אני נוהג יום יום על רכב חדש ידני) ועם לוח מחוונים דיגיטלי (שבהחלט מיוחד אבל כנראה שגם די בעייתי). אני פתוח להצעות לשיפורים, אם יש, לא משהו דרמטי אבל מתעניין בהוספת קיט וובר, שאיני יודע אם כדאי לביצוע כלל. וכמו שאמרת - בקיצור, אגיע למפגשים שלכם. ושוב - תודה! חמי

תודה רבה. כן, היא עשתה עלייה

ארז, תודה רבה, על הברכות, המילים החמות וההזמנה, כאן ובפייסבוק. אשמח מאד לפגוש אתכם, מקווה ליישר קו עם החדשה ולהגיע בקרוב, ובהחלט תודה על הרעיון לקבלת פנים/השקה, אנחנו נשמח. שבת שלום, חמי

תודה רבה, נמרוד. מקווה שאתה ממשיך ליהנות מה LTD שהייתה מראשונות הייבוא של רכבי אספנות לישראל, זוכר לטובה את המדריך הכתוב שעזר גם לי ביבוא הראשון ב- 2005. חמי

תודה רבה!

תודה רבה. לגמרי נכון

תודה רבה! לגמרי נכון

שמרון, תודה רבה. שלי אכן הגיעה מאובזרת בכל טוב, ואף שאין לה גג נפתח (שאני דווקא שמח שחסר) ונעילה מרכזית (שבאופן מפתיע לא מופיעה כאופציה גם בקטלוג) יש בה הגה כח מתכוונן, חלונות חשמל ואפילו מראות חשמליות. לשמחתי, היא באה עם לוח מחוונים אנלוגי ולא הדיגיטלי (המיוחד אך הבעייתי והנוטה להישרף). והנה כמה תמונות פנים.

תודה רבה

תודה, חן. מדובר בשנתון 84'' דגם ה"אמריקאי", מנוע 1.8 שמשודך לתיבת הילוכים אוטומטית. מאובזרת כמו שהאמריקאים אוהבים - עם הגה כח מתכוונן, חלונות חשמל, לוח שעונים מורחב ועוד. בארץ, אם הגיעו, הן נמכרו כ GLF, בעוד שבארה"ב הן נקראו GL. תמיד אהבתי את העיצוב המיוחד של גרסת הקופה.

שלום, חברים. מי שמכיר אותי מכיר גם את האהבה הגדולה שלי לרכבים האמריקאים הגדולים של תחילת שנות ה- 70, טרום משבר הדלק. הייתי ונשארתי איש של פיורי. מה שרובכם לא יודעים הוא שתמיד הייתה אהבה נוספת - לרכב הראשון שעליו נהגתי עם קבלת רישיון נהיגה. סובארו. כן, אתם קוראים נכון. סובארו. למה סובארו? ב- 1991, בן 17 עם רישיון נהיגה חדש הראשונה שלי הייתה 1.3 DL משנתון 81 של ההורים, שבימי ארידור העליזים עשתה כאן סוג של מהפכה. היא לקחה אותי לבחינות הבגרות עם ציריה דופקת וקלאץ' גמור. היא ראתה אהבות ראשונות יושבות בכסא שליד הנהג, חולצות של "פרוט אוף דה לום" וקסטות עם שירים מוקלטים מתחלפות בתוך רדיוטייפ "רודסטאר" או "שרווד" או השד יודע מה היה שם, בתקופה שאליס קופר עם "פויזן" רץ אצלי בלופ לצד "פרדייז סיטי" של גאנז אנד רוז'ס. היא הייתה עושה "חרקות" בים (יש על זה התיישנות) ובערבי שישי היא הייתה לוקחת אותנו לדיסקוטק ה"גוש 24" המיתולוגי בראשל"צ (כן, אמרתי "דיסקוטק". היה פעם דבר כזה) ומסיימת בחניה של "נאפיס". ומבעד לבורקס של שבת בבוקר הייתה קורצת לי שניסע לים עם החברים מהכיתה. היא הייתה הראשונה. ואהבות ראשונות לא שוכחים אף פעם. אז עכשיו, אחרי כמעט 25 שנה, יש לה יורשת, בגרסת "קופה" מחוזקת, שתמיד העדפתי על פני הסדאן הנפוצה, עם מנוע 1.8, גיר אוטומט, הדגם האמריקאי המאובזר והמפנק כפי שהאמריקאים אוהבים. היא עשתה עלייה והיא כאן, עדיין מסדירה נשימה. גם אני. יפנית מאמריקה, או בקיצור - ג'פאניקה. מצאתי אותה באחד משיטוטיי בלוחות המודעות האינטרנטיים. היא כמובן עשתה לי 4 עיניים שיושבות אצלה בחזית, והטיסה אותי לראות אותה מקרוב. הייתה בינינו כימיה נפלאה כבר מהרגע הראשון ואתם יודעים מה הדבר הראשון שהרגשתי כשישבתי בכסא הנהג? הריח. הריח המוכר של סלון סובארואי משנות השמונים. והוא היה טוב, ממכר, כזה שאתה נזכר בו מיד ומעיף אותך שנים אחורה. אחרי הפלגה לא קצרה היא הגיעה, בקרוב תפתח את העיניים המלוכסנות שלה ותתחיל לחוש את האספלט הישראלי. ואחרי יישור קו ומה שצריך, מקווה להתרווח בכסא, לתת גז ולהאזין ל"ביג אין ג'פאן" של אלפאוויל. שבת שלום, חברים.