אז נתחיל מאצלי?
כשאני חונה אני אף פעם אבל אף פעם לא מפריע לאף בנאדם, תמיד בודק טוב טוב מכל זווית! גם בישביל לא לזכות לנקמה וגם שתמיד יהיה מהרכב שלי מרחק של לפחות 10 מטר מכל רכב אחר כדי שהרכב שלי לא ייפגע.
כנראה אבל ששכן אחד זה ממש הפריע לו כאשר אני מחנה את הרחוב צמוד למדרכה לא צבועה, שמותרת בה החניה, והרכב במרחק של קרוב ל20 מטר מהחניה שלו (מדובר ברחוב עם בתים פרטיים ולכל אדם יש חניה פרטית משלו בבית), והוא פשוט קצץ את הגינה והחליט לשים את כל השיחים הקוצניים שלו להצמיד לרכב שלי, וכששאלתי אותו לפשר הדבר נענה לי הדבר הבא: "מבחינתי זה לא מקום חניה, אם זה היה מקום חניה לא הייתי עושה את זה, ועכשיו תעוף!" (הבנאדם כבר 75+), ואני בתור אדם שה' יסלח לי, נקמן מאוד, פשוט עליתי לבית, אכלתי צהריים ורגע לפני שהלכתי לעבודה דאגתי שכל הצימחייה שהוא הצמיד לי לרכב שיימצא אותו על גג הרכב שלו..! ומקרה מוזר - מאז אותה תקרית הוא דואג לעדכן אותי לגבי הרכב שלי ולשאול אותי כל פעם מזה הדברים האלה שאני שם לרכב ובמה זה עוזר, ואיזה יופי איך שאני שומר על הרכב
מקרה שני: תוך כדי נסיעה, מהרכב ממול עפים עליי ניילונים ועיתונים, אני עם תגובה לגיטימית צופר. אין יחס, אני והבחור שמולי נעמדים אחד ליד השני ברמזור, מסתבר שזה בנאדם כבן 50 נוהג ברכב ו2 הילדות הקטנות שלו מאחורה זרקו את הדברים, כאשר אמרתי לו "הילדות שלך זורקות דברים אל מחוץ לרכב" לא קיבלתי יחס. הרמזור מתחלף לירוק, אני נוסע, והוא צמוד אליי מצד ימין שלי, מגיעים לכיכר דו מסלולית, נכנסים ביחד והבנאדם פשוט שבר הגה שמאלה במטרה להכניס אותי לתוך הכיכר (שד"א אם ממשיכים ישר יש שם נפילה די רצינית של כ2 מטר), אני למזלי די יודע להתנהג בתגובות מהירות, והצלחתי לברוח ולבלום מהניסיון חיסול הזה.
ד"א, 2 הסיפורים - מאשדוד.