אנלוגי

גלעד, אתה הולך לשחק את הצינורית? וסחתיין על השיר!

אותי ״דרסה״ פוסטמה על אופניים חשמליים בזמן שהלכתי על המדרכה. היא צעקה ״זהירות״ והתנגשה בי מאחור בערך ב״זהי״ עם הכידון בגב, נפלה והתחילה לצרוח עלי שאני לא מסתכל. הסברתי לה שאם היא רוכבת על המדרכה זה די אחריותה לתמרן בין המפגעים השונים כולל הולכי רגל. כשנרגעה מעט והפסיקה להאשים אותי היא טענה שהיא ניסתה לעצור ולא הצליחה. מי שרכב על אופניים חשמליים מכיר בטח את התחושה של מנוע העזר, ברגע שאתה מתחיל את תנועת הפידול הוא נכנס לפעולה, ובתלות בדגם האופניים זה לפעמיים נותן דחיפה גסה קדימה. לדעתי זה מה שקרה לה. הכלים האלה הם עוף מוזר מבחינה מוטורית. אין להם מקום בכביש ולא על מדרכה. בשבילי אופניים באיזורים צפופים הם מהירים מדי. זה לא שיש לי התנגדות גורפת לקיומם, הם די יעילים, אבל בהיעדר חוק ברור (או יותר נכון אכיפה) מחייבים שימוש מושכל, מה שכמובן לא קורה ולא יקרה.

זו שאלה שתמיד אפשר לשאול את פרנקוס.

את גוגל גם אני מכיר. אם כבר שימוש ברשת ואתה משועמם - חפש לי ב-Street view.

גאלופר? וואלה לא הייתי מזהה. דווקא נראה לא רע איכשהו, גיבוב של חלקים. על הרנגלר אני לא מצליח לגבש דעה, זה מגניב מצד אחד אבל מגוחך להחריד, פרופורציונלי ולא פרופורציונלי באותה מידה. לאיזה שטח הוא נוסע עם הצמיגים האלו? אניגמה. בנצי אפשר להטיל עליך משימת צילום? תביא תמונות של ברונקואים ישנים, שנות ה-60 70 תחילת שמונים. גם משופרים מהתחת הולך. אחד המגניבים שיש בעיני. רופני, הצלת מעט מהכבוד עם ה-G Class.

אתה נחמד. תשים עשיריה בצד. פרנקוס, ערן צור פעם כתב בתוך את המשפט ״העבודה משחררת מטעם מר של החמצה״. היה קצת רעש תקשורתי, הרי כל סמי אזכור של השואה הוא בעיטה בתחת לפרה קדושה. אף אחד לא עצר רגע לחשוב על המשפט הכ״כ נכון הזה, או להקשיב לשאר המילים של השיר העצוב הזה. http://www.youtube.com/watch?v=IWY7L2Pq6-I דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed. חלק מהאנשים מתייחסים לשיר הזה כאל שיר רומנטי, אני יכול להישבע שהוא נוגן בכמה חתונות. קריאה פשטנית של המילים תבהיר כמה זה מנותק מהמציאות, קריאה מעמיקה היא באמת עצובה. לפעמים אני לא מבין למה לטרוח לכתוב מילים אם ממילא אף אחד לא מקשיב.

בנצי, אין ספק שאתה משורר רגיש. מי שלא מאמין מוזמן לבדוק את תוצאה הראשונה בגוגל בערך ״גיבוב בנצי״.

אפשר דוגמא? יורי, מאחד שמבין בדיוק או בערך איפה אתה נמצא, ולא יודע איזו עצה לתת לך חוץ מלהשקיע בלחפש עבודה ואולי לשקול תחום אחר עכשיו כשיש לך את ההזדמנות, לא מנחם או אולי קצת: http://www.youtube.com/watch?v=LAFVyCUxbWU דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed. לגבי דוד, שחרר את מועדון קרב, זה לא ישתפר. מיכאל, ענייני גביה ובכלל התעסקות עם לקוחות הם מרכיב חשוב, גם אם לא עיקרי, בכך שאני מחפש להפסיק להיות עצמאי בעל עסק קטן. מבין לליבך וכועס בלי שתספר.

אתה תהיה חייב להרחיב ולהיות מאוד יצירתי אם אתה מתכוון לנסות להסביר בהגיון את המונח אמונה תפלה קונקטרטית.

תנסה מיץ רימונים. אני לא יודע בן כמה אתה, אבל תן לגלות לך סוד שיעזור לך בהמשך החיים: זה הכל פתרונות לטווח קצר. מצד שני, אם יש לך הרבה פתרונות אפשריים אתה יכול לזגזג בינהם וככה לא משעמם. בנצי כבר אמר את זה כאן לא מזמן במילים אחרות: האנשים בים מתחלקים לשתי קבוצות, אלה שמשחקים מטקות ואלה שבוהים מהורהרים בשקיעה.

זה רק מוכיח את עליונותה של המילה הכתובה על הסרטונים, ואת זה שסרטים אישיים מעניינים יותר מסרטים קולקטיבים. לא היה אנטריקוט ולא סינטה, הסתפקתי ב״המבורגר מסעדות״ קפוא. האמת? לא רע בכלל, יחסית. החלמתי, נכון להיום.

איך התחיל היום שלי אתם כבר יודעים, אם עקבתם. ת׳שמעו איך הוא המשיך: כל היום הרגשתי חרא, משהו בין חולה למסומם. חולה כבר הייתי שבוע שעבר, ומסומם כבר הרבה זמן לא, אז נשאר לי רק להאשים את האלכוהול של אתמול בערב (ואת האלכוהול מסוף השבוע, אני מפחד לכתוב כאן כמויות, אבל אלה היו שלושה ימים רוויים). מצד שני אני יודע להתמודד יפה עם אלכוהול, ולא מרגיש אותו יום אחרי כמעט אף פעם. בקיצור, חרא של יום מבחינת הרגשה, חייב לעבוד, חייב להיות נחמד לאנשים, לא פשוט. מזל שאני אחד ממזייפי החיוכים הכי טובים שאני מכיר, ממש הכרחתי את עצמי היום. מתישהו באמצע היום זה כבר נהיה ממש בלתי נסבל, והצטרפה חוויה חדשה - פתאום הג׳ינס הרגיש אחרת. קשה לי להסביר בדיוק, אבל הרגשתי כאילו אני לובש דשא או משהו כזה, וכפות הרגליים מרגישות ספוגות מים. חשבתי אולי זחל לי משהו למכנסיים, לא מצאתי כלום. לסוטים מבינכם, התחושה לא הגיעה למפשעה למזלי. לקחתי הפסקה מהעבודה ויצאתי לסיגריה. הורדתי נעליים, הכל רגיל, אפילו לא זיעה או משהו. הייתי כ״כ אאוט, שתיתי לימונדה וזה די עזר. אולי סתם נפילת סוכר משולבת בהרגשה חרא משולבת בחדר סגור ורועש. עד עכשיו אני עוד לא מבין מה זה היה בדיוק. מונית שירות חזרה לת״א מוצצת ממני את שארית כוחותי. בספסל האחורי דחוק בין לא חשוב מי ומה, מנסה לנשום רגוע. למה לא לקחתי אוטובוס קיבינימט, שם לפחות אפשר לעמוד. שם מארק קנופלר באוזניות, הוא מנסה חזק להרגיע אותי ומצליח קצת. יורד בעזריאלי לקחת אוטובוס הביתה. מחליט להיכנס לקניון, לא הייתי שם המון זמן ואני רוצה לקנות ספר. תור לבדיקה הבטחונית, שתי פרחות עוקפות את המאבטח. הוא צורח עליהן ״תחזרו לפה!״. הן חוזרות לתור והוא ממשיך לנבוח עליהן, בין היתר את המשפט הנהדר ״אתן תכבדו את הסמכות שלי!״ אני נזכר בקרטמן ומתחיל לצחוק. הוא תוקע בי מבט קשוח ומתחיל לצעוק עלי שאני חצוף. אני שותק וממשיך לחייך וזה רק מרגיז אותו עוד יותר, אבל לפחות הפסקתי לזייף את החיוך. הוא אפילו מבקש ממני תעודה. אני מראה לו את זו שכמעט תמיד משתיקה גורמי חוק (לא שוטר ולא משהו בטחוני). בקניון אני מגלה המון אדם, רובו מאשדוד. באימא שלי, ציטוט משיחה: ״מה את דפוקה, משביר יש גם באשדוד, מה באנו עד כאן בשביל משביר״? לוקחות לי כמה שניות התאפסות להבין שהדבר האחרון שאני צריך על הראש עכשיו זה עזריאלי, וגם לא מצאתי את הספר שחיפשתי (של אלי פנגס, בלי לקרוא אני ממליץ). בורח חזרה לתחנה ומחכה לאוטובוס. מגיע לצ׳כונה, מדדה לכיוון הבית אבל יודע שאם לא אטפל בחרא הרגשה הזו זה ימשיך לתוך הלילה. עוצר לסנדביץ׳ טוניסאי. ראבאק, גם בבוקר אכלתי סנדביץ׳ טונה, מה קורה לי היום? אני לא נלחם עם החשק לטונה ונהנה מכל ביס. כוס גדולה של מיץ רימונים מחזירה אותי סופית לשפיות. אני מנסה לדמיין איך נראית הקיבה שלי אחרי סנדביץ׳ טוניסאי ומיץ רימונים. לא מחזה יפה כנראה. סופו של עניין, מגיע הביתה, הולך לרחוץ ידיים. בכיור יש שאריות מוזרות. כמה חמור היה הבוקר הזה? אני מנסה להבין על מה אני מסתכל כשלפתע נשמעים קולות מפחידים מהסלון. אני מחכה עוד כמה שניות שהאיום יעלם מעצמו. הוא לא. חשבתי שמיץ הרימונים טיפל בבעיות, כנראה שלא לגמרי. מציץ בחשש מהשירותים, הכל נראה תקין. אוזר אומץ ויוצא, מוכן לקרב. מראש הארון קופצת עלי יונה. כלומר לא ממש עלי, אבל לכיוון הכללי. אני מתפוצץ מצחוק, מבין מה הן השאריות בכיור ופותח את החלון לרווחה. היא מבינה את הרמז ועפה. אומרים שיונים מביאות מזל, אני עוד מחכה. האמת אני קצת מאוכזב מפספוס ההזדמנות לצייד, וגם דגתי מספיק להיום. הולך לנסות את מזלי בקצביה של הסופר, יש לי הרגשה שאני צריך ח׳תכת פרה.

פעם הבאה שאני מספר שאני נוסע במונית שירות לנתניה, שמישהו יהיה אחראי וישאל אותי אם לא הגיע הזמן להפסיק לשתות. היה לא קל. רק אספרסו מס׳ 2 (אחרי הקפה של הבוקר) וסנדביץ׳ טונה איפשרו לי לכתוב את ההודעה הזו.

אל תגיד חשוכות, אמור בעלות תאורה אדומה.

תחת מעטה האנונימיות אני מרשה לעצמי יותר. אמנם יש כאן חלק שיודעים מי ומה אני, אבל אני סומך עליהם שיתיחסו אלי כאנונימי. אני חושב שהגעתי למצב שלא האנונימיות היא מה שמאפשרת לי להתבטא כאן בחופשיות, אבל לא בטוח שאני מוכן לבחון את העניין. פרדוקס? אולי. סתם גיבוב של ערב אלכוהולי? וודאי. עוד שורה עם סימן שאלה שמתחרזת? לא. דווקא אני די כנה כאן, אולי אפילו יותר ממה שאני רגיל. כל טקסט ארוך שאני כותב כאן מגיע היישר ממעמקי התודעה שלי, ממש כאילו היה זה יומן פרטי. לא מעז לשקר או להגזים. חלק מהטקסטים אפילו נשלחים לאנשים שלא נמצאים כאן בפורום ומכירים אותי באמת. לפחות ככה הם חושבים. או שלא, זה יחסי.

אני אוהב לשבת מקדימה. זה גורם לי להרגיש חשוב, ולהעביר סכום של המחזור החודשי שלי בחצי שעה. המילה מחזור מתייחסת למונחים כלכליים, מצטער על ההורדה מהנחתה. כמו כן הח״מ מרוויח יותר מכך בחודש, אך מצא הזדמנות לבדיחה טובה. עכשיו זה הזמן להיות יצירתיים עם ההנחתות.

רופני, אני לוקח מונית שירות מדרום ת״א לנתניה ובחזרה. רוצה לריב מי יסבול יותר? הולך ופוחת הדור. הערב בגיבוב, עירוני שצריך לנהוג בטרקטור מול מושבניק שצריך לקחת מונית שירות. מי יסבול יותר? רזמל, אם זו לא כותרת על מגש של כסף אל תקרא לי גיל מלכה.

יום חרא על הטרקטור עדיף מיום טוב במונית שירות.

יש שמועות שדנילוביץ׳ אוהב לאחוז כיורים. זה קצת מייתר את קריאות ה״תעשה לי ילד!״ ששמעתי מבנות טיפשעשרה באיזה אירוע שבו הוא עלה לבמה. מחר בבוקר אני על מונית שירות בדרך לנתניה, Wish me luck.

דווקא במוזה יש אחלה המבורגר. תגידו, לגבי פול ווקר - לא קצת מוזר לכם איך כולם מתפייטים על איזה שחקן ענק הוא היה? בעיני הוא היה שחקן בינוני מינוס, ולולא מהיר ועצבני לא חושב שהייתי רואה סרט אחד שלו. גם במהיר ועצבני מצאתי את עצמי לא פעם מתעצבן מיכולות הדיאלוג הלוקות בחסר שלו. לא היה לי נעים לכתוב את זה בשרשור הייעודי, אבל כאן אני מרגיש שאין חסמים. אה, ומילה טובה למאקו על (שוב) עבודה עיתונאית למופת: ״ווקר ישב ככל הנראה במושב הנוסע הקדמי״. אה באמת? חשבתי שהוא בנה כיסא על הספויילר.

נעלי קיפי, עם כל הנוסטלגיה שבדבר, זה הדבר הכי מסריח בעולם. יחד עם זאת יש לי זוג בארון שמחכה לחורף, לא יודע מה זה אומר עלי.

זה לגבי הנרות של שרה? רק לי יש הרגשה משונה שהנרות האלה שימשו למטרה קינקית כלשהי? רזמל אתה מתרשל, זה לא גיל מלכה, אלא גיל מלינה, ולא קינואה אלא גריסים. תירוצים אתה יכול להשאיר בכניסה.

בנצי אני כ״כ מבין אותך, גם לי בא לשחות בחמין ביום חורפי אחד. מצד שני, כל אוגוסט בת״א זה די דומה. היום הלכתי באחד מרחובות דרום ת״א, כשפתאום שמעתי צעקות. אישה אחת צורחת על איש אחד, שמצידו צורח חזרה. מתוך חטטנות בסיסית וציפיה למכות נשארתי במרחק בטוח, אבל בטווח שמיעה. מסתבר שהבחור השתין לה על הדלת, או ליד הדלת, או סתם על קיר. היא קוראת לו בהמה, הוא מצידו צורח חזרה ״וכשהכלב שלך משתין זה לא אותו דבר?״. אכן, טיעון מנצח. אני במקומו בשם הטיעון הזה הייתי מתחיל לרחרח ישבנים ולרדוף אחרי חתולים. גם לאכול קקי מזדמן. וכמובן ללקק לעצמי. אם כבר כלב אז עד הסוף. בסוף שיעמם לי, אז פניתי ללכת. לא הספקתי לעבור 100 מ׳ ואז נתקלתי בשלט הבא: משעשע ככל שיהיה, אני עוד מנסה להבין איך המזוזה קשורה לעניין. עוד יום שגרתי בדרום ת״א, ותודה ליאיר שהביאני עד הלום.

בדיוק היום קראתי את השרשור הנהדר שלו בפורום הכללי, בו הוא מתפלא שמחיר המחירון של הרכב שלו יורד אחרי שהוא משקלל את הנתונים (מודל 2007, יד שלישית, 217,000 ק״מ). לטענתו המחיר אמור לעלות כי הרכב לבן ויש לו גג. הוא גם כועס על כל העולם שמנסה להסביר לו למה זה הגיוני. קלאסה.

פריט מאנגליה הוזמן ב 4/11, עדיין מחכה.