אנלוגי

מנסיון בימים דומים, אני לובש את החרמונית כולי מבסוט ושמח חמש דקות, אח״כ חם מדי. היום התרוצצתי רוב היום בדגמ״ח וגופיה ארוכה דקה. מעיל סופטשל עלה וירד במידת הצורך. נצפו גם רגעים עם שרוולים מופשלים. היו איתי גם סווטשירט (שנלבש בהנאה בסוף) וחליפת סערה שנותרה ללא שימוש שלי, אם כי הושאלה לאחד הרוכבים שדאג לעצב אותה מחדש בעזרת אגזוז האופנוע. העיצוב החדש שכלל חורים דקורטיבים זכה להערכה אמנותית רבה במשך חמש דקות והושלך אחר כבוד לפח. לפחות הוא נרטב ברגליים הבן יונה. What goes around comes around. אמנם תירצתי את אי הגעתי במיזנטרופיות זהירה, אבל האמת היא שאני עובד באותו ערב, ואפילו אם הייתי החביב באדם והיה מתחשק לי להראות את פרצופי הלא מגולח, אני באמת לא יכול. תהנו! ------- כבר כתבתי כאן פעם שאני מת על מארק קנופלר. רובכם מכירים אותו מדייר סטרייטס, מאני פור נאת׳ין, בראדרס אין ארמס, סולטנס אוף סווינג וזה. מת עליהם כמובן, אבל זו לא הסיבה האמיתית. זו אחת הסיבות, ומתאים מאין כמותו ללילה חורפי: http://www.youtube.com/watch?v=6lJdPSahN-4 דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed. איזה אלבום, גיליתי אותו מחדש הסופ״ש הזה.

כנ״ל. (בעיקר עם המשפט ״אני בשום פנים ואופן לא סמכות לכלום״ ). כאחד שנמצא רגע לפני השינוי הדרסטי, שאין בינו ובין 7 השנים האחרונות שום דבר, אני יכול להעיד שממש לא היה לי קל להחליט שהגיע הזמן. הגיע הזמן לערער אמיתות, הגיע הזמן לפרק לגורמים את כל מה שמוכר וידוע ורגיל ולנסות להבין מה לא מתקתק מספיק טוב, ואיך אפשר לשנות. אחרי שפירקתי לגורמים הגעתי למסקנה שעם מיטב הבנתי ויכולותי לא אוכל לשפר את הקיים. המסקנה הייתה בלתי נמנעת, דרושה פנייה חדה. סוגר את העסק והופך לשכיר, עוזב את המרכז ועובר לצפון. אין לי מושג איך ומה יהיה בכיוון החדש, אבל אני מניח (ומקווה) שיעברו כמה שנים עד שאיאלץ להחליט שוב, אם בכלל. ואם שוב אעמוד במצב דומה, אדע שיש לי את הכוח לקחת החלטה ולשנות כיוון. עשיתי את זה פעם, לא החזיק מעמד וחזרתי למוכר. אז לא עברתי תהליך מספיק מקיף לדעתי, וגם לא ידעתי מה שאני יודע היום. ואם לא ילך גם הפעם? לא חושבים על זה. עושים. לשאלתך הבאה - כן, השתמשתי בויטמין P. הוא פתח את הדלת לחריץ, אבל את הרגל אני הכנסתי פנימה, ואח״כ את שאר הגוף. בכנות - איני מכיר שיטה אחרת. גם כעצמאי הרבה מלקוחותי הגיעו דרך מכרים משותפים או המלצות. נדיר שפניתי ללקוח פוטנציאלי שלא הכרתי, כזה שלא קיבל עלי המלצה קודמת, שזה תבלין P. אין בזה כל רע לדעתי, להיפך. תמצא לך את ה-P שלך.

יש ימים. יש ימים כאלה שאתה יודע שיהיו מצויינים. הם יכולים להתחיל מחורבן, ועדיין אתה יודע שהם יגמרו מצויינים. המפרט שלהם לא כזה מורכב - מה שצריך בעיקר זה לא להצטרך. רק לרצות. לא להיות מחוייב ללכת, לא להיות מחוייב לחזור. לא להביא תוצאות, לא להשאיר חותם. פשוט סתם להנות, ועדיף עם חברים. היום היה אחד כזה, טיול שלג עם כמה חברים שהחליטו שרוצים לרכב בשלג, על אופנועים ז״א. אני אין לי אופנוע, אמרו ינסו לארגן לי טרקטורון. אמרתי בכיף, מה׳כפת לי אני, מצידי רק לבוא לראות שלג. יצאנו. נחסמנו. ההוא עם הטרקטורון היה נצור. האופנועים על העגלה ואנחנו בחימום באוטו. גירדנו בראש. צריך למצוא שלג, אנחנו רואים אותו על ההר אבל אי אפשר לעבור, ואלה עם האופנועים לא רוצים להשאיר אותנו מאחור. צודקים, אנחנו חיוניים, כי כשהם רוכבים אנחנו מצלמים ואיך יאמינו להם אם לא יהיו תמונות. עומדים, מגרדים בראש. מחליטים על שינוי כיוון ובדיקת איזור אחר. פתאום טלפון מחבר של אחד החבר׳ה. החלטתי לברוח מהמשרד ואני נוסע לטייל. איפה אתה? בדרך להרי ירושלים. מגניב, אנחנו כאן, יש לך שני מקומות ברכב? בטח. קובעים פגישה, האופנועים יורדים מהעגלה, אנחנו עולים לג׳יפ. מטפסים בשטח מבית שמש לכיוון צובה דרך יער הקדושים/נחל כסלון, השלג נהיה יותר יותר עמוק, אבל הדרך ברורה. נהג לא רע הבחור שנוהג אותנו, אני נהנה. בד״כ בשטח אני לא סובל לא לנהוג, הרוב המוחלט של בעלי רכבי שטח לא יודעים לנהוג בגרוש. זה לא נעים להיטלטל סתם. נהג טוב - אתה מרגיש מיד. ההם עם האופנועים - אוהו כמה שהם נהנים. כמה שעות של שיטוט בהרים, למעלה למטה, עצירות קפה, עצירות השתוללות, תמונות מטורפות, חבר׳ה טובים, מלחמות כדורי שלג, צחוקים ושום תחושה בכפות הרגליים. הר איתן, שלג עד המותניים. קצת שקיעות, קצת חפירות, קצת ענפים מתחת לגלגלים. בשלג קל לחלץ. חזרה לכביש, ירידה דרך אשתאול. הכביש מטורף היום! שלג בצדדים, קצת פניות רטובות, אירופה הקלאסית. עצירת התארגנות פרידה מהחבר׳ה עם הג׳יפ (היי). דווקא ארגנתי תיק עם בגדים יבשים, אבל שכחתי אותו ביאריס שחנתה אי שם. נו, ממשיכים יחף. כשהגענו ליאריס התברר לי שבכלל שכחתי אותו בבית. יופי. נוהגים יחף, חימום לרגליים. הפשרה. חלון פתוח וחימום לרגליים, סיגריה בפקק. אחרי יום כזה אני מוכן לחטוף מאשתו של אחי. רופני, נעלי חי״ר לא עמידות בשלג, תתכונן. מצד שני המשפט הכי חכם שלי היום היה לחבר שקיטר על זה שהוא איבד תחושה ברגליים - תפסיק לקטר ותתחיל לשמוח, אם אין תחושה סימן שהתרגלת. וזה, זה משפט לחיים. חזרה לעיר הגדולה והלא נצורה, מקלחת חמה, אוכל הודי אצל אצל אח שלי, ליטר גולדסטאר וחזרה לחרמונית ולספה. עוד לא מצאתי פרט אחד שלא היה במקום ביום המטורף הזה. זה היה ה״ואבן״ שלי להשבוע כנראה.

דברים שמגלים במילואים: בM16 + מחסנית יש שלושה פותחני בקבוקים מובנים לפחות. נבדק על בקבוקי קולה כמובן. לא הבנתי כמה אני מתגעגע לחשמלית עד שהמגבר חזר מתיקון. הקלות הזאת שבה אתה מצליח להפיק צליל, הצוואר הדק, הדיסטורשן... מסכנים השכנים שלי היום, ניגנתי כ״כ הרבה שאשכרה כואב לי באצבעות. אני מנגן סביר, לא איזה גיטריסט גדול אבל בד״כ לא קקופוני. מעניין אם זאת גם הדעה האובייקטיבית של מי ששומע אותי, אין ספק שלעצמי אני נשמע טוב כי נכנס אלמנט ההנאה. אני גם משתדל לשמור על ווליום הולם, אם כי היום קצת הרשיתי לעצמי, עבר כ״כ הרבה זמן מאז שניגנתי ככה. כיף!

אני מת על חרמונית, בעיקר בבית. בגלל שיש לי שריטה קשה של אויר צח, כל עוד לא יורד גשם הדלת של המרפסת פתוחה וקר בבית, אני בחרמונית.

הגיטרה החשמלית הראשונה שלי הייתה איבנז מהסדרות הכי בסיסיות, מחוברת למגבר סאמיק. למה בחרתי דווקא אותה? היא הייתה יפה בעיני. אהבתי אותה בטירוף למרות שסביר שאובייקטיבית היא הייתה חתיכת זבל. זה באמת חסר חשיבות בשלבים הראשונים. אחרי שנה מכרתי אותה ואת המגבר לתאילנדי וקניתי את מה שיש לי היום, כבר 18 שנה. היום הגיטרות הבסיסיות אפילו טובות יותר ממה שהיה פעם, הסינים השתפרו מאוד. בנוסף, שיתוף המידע באינטרנט גורם לשיפור המוצרים - מה שיקבל ביקורות רעות בעקביות פשוט לא יהיה מיוצר. אם מדברים על מחיר חנות - לא חושב שיהיה הבדל משמעותי באיכות בין סאמיק ב-500 ש״ח לימאהה ב-500, זה בסה״כ שם שמופיע על הגיטרה, סביר מאוד שהרכיבים הם די אותו דבר, אם לא בכלל יוצרו באותו מפעל. אמנם לא ניגנתי על חשמליות שלהם, אבל אקוסטיות של Cort הן ממש מפתיעות במחירים מגוחכים. זו חברה סינית שמייצרת כלים גם לחברות אחרות (ז״א אותה גיטרה תשווק תחת שמות מותג שונים) וכנראה עושה עבודה מצויינת. אתה מחפש חדש או משומש? מה עם מגבר? סתם לדוגמא - ראיתי את זה כחדשות, אמנם אני לא מכיר אבל הייתי קונה בלי חשש. עשיתי חיפוש ביד 2, יש המון אופציות, אפילו עם מגבר (חיפשתי עד 600 ש״ח). בקיצור אני חוזר להמלצתי הראשונה - חפש מה שמדליק אותך אסטתית (צורה וצבע), אם אתה קונה יד 2 עדיף עם חבר שמבין. ממילא אם תחליט להמשיך לנגן כנראה תרצה להשתדרג, ואז כבר תדע הרבה יותר טוב מה בא לך. לגבי פיקאפים - לא חשוב כלל בשלב הזה, מעבר לאסתטיקה. למעשה הגיטרה החשמלית שהכי בא לי כרגע להוסיף לאוסף היא בעלת פיקאפ אחד. אני מדבר על אמריקאי ב׳, אבל האמת שלא יודע בדיוק מה יש היום בצבא. מה שאצלי נתן לי מישהו במילואים, הוא שונה מזה שהיה לי בסדיר. בעיקרון מדובר על בד עבה וריפוד מינימלי, בלי פרווה בצווארון כמובן. אני יודע שהולכים להיכנס מעילים חדשים לצבא, מעניין מה יהיה דינם. בנוסף, קצינים בטח משחקים לפי קודים אחרים, לא? חמם את הבית, חבר את הגיטרה עם אוברדרייב קל, תעביר לנק פיקאפ, תוציא את הוויסקי ותן בבלוז. עובד בשבילי.

כן, אני הולך להיות סייר תותים.

לכבוד מזג האויר החלטתי להכין קדירת בשר. חתכתי, טיגנתי, ערבבתי, הכל טוב ויפה. עכשיו רק איזה 3 שעות על אש נמוכה, ולערבב מדי פעם. חזרתי לספה מול התנור ספירלה - ונרדמתי. מזל שהיו מספיק נוזלים, יש קדירה מדהימה שישבה איזה חמש שעות על האש . צפוי לילה לבן, ולא משלג. ישנתי כמו מת.

זה נוח? שלי תמיד נשברות כשאני מנסה. לוקו, בחייך, ״עשית לי חשק, מתחיל להוריד״? זה לא הרמה להנחתה, זה גול עצמי. פה גשם נונסטופ, יצאתי קודם לסיבוב לחנות הגיטרות החביבה, שהיא יותר מעבדה מחנות, כי אתמול הבטחתי להם שאראה להם את הגרמניה שלי, אולי אפילו יוכלו לעשות לה משהו טוב. החנות סגורה ומסוגרת, אני מרים טלפון שרשום על הדלת, עונה לי הבחור: ״השתגעת? מי יפתח את העסק ביום כזה״. קצת גשם והמדינה מתפוררת.

אני אומר מצב ספה, סרטים ופופקורן. http://www.youtube.com/watch?v=FOt3r_aNNxE דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

לוקו עשית לי חשק, : http://www.youtube.com/watch?v=-FucbvoFFy0 דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed. כן, יש הרמה להנחתה.

יורי - המלצתי במקרים כאלה היא קבועה ופשוטה: מה שמדליק אותך. אין הבדל אמיתי בין גיטרות בסכומים האלה למי שלא מנגן. הן כולן מיוצרות בסין פחות או יותר באותם סטנדרטים. אם היא תגרום לך להרים אותה ולהתאמן, זה כל מה שאתה צריך בשלב הזה. כמובן חשוב שתהיה מכוונת כמו שצריך, הכי מומלץ יהיה לקחת לחבר שמבין קצת, או חנות, או לתת לאיש מקצוע לסט אפ (משהו בסביבות 100-150 ש״ח, תלוי בעבודה ובבעל המקצוע). שוטט ביד 2 או באתרי חנויות, תראה מה בא לך ונמשיך משם.

לפני כמה שנים שמעתי שיורד שם שלג, ישר ארזתי את ציוד הצילום, נכנסתי לרנו אקספרס הגיבורה שלי וטסתי לשם (במהירות חוקית כמובן). הגעתי להר רמון, נכנסתי לשטח עם האקספרס, עצרתי כשלא יכולתי להתקדם יותר. תפסתי טרמפ עם דיסקברי מזדמן לפסגת הר רמון. יוצא, מוקסם מהנוף, פשוט מדהים. שולף המצלמה כדי לגלות שלא לקחתי סוללה... במזל הייתה איתי קומפקטית מחורבנת שהוציאה תמונות מטורפות משם. לא מוצא אותן כרגע, אחפש מחר אולי. רגע! דופקים בדלת...

זה קקי או שאתה משתין בישיבה?

במצפה רמון ירד, לא יודע אם נערם. אתה יכול לנסוע לכיוון הר חריף - שם בטח יש מספיק. טל, אתה מדמיין את האיזור עם שלג? אחד הדברים המדהימים.

למה לא גיבוש צנחנים? אני הצלחתי לסדוק צלע יומיים לפני הגיבוש, הגעתי בכ״ז והרופא גירש אותי הביתה. אם אמא שלך מבקשת ממך לעקור שיח בגינה יומיים לפני הגיבוש תסרב. אם בכ״ז החלטת לעקור - תוודא שהוא באמת נטוע חזק לפני שאתה מושך בכל הכוח. אם משכת בכל הכוח - תוודא שאין מטר ממך גדם של עץ. אם יש גדם - תשתדל לא לנחות עליו. יום סיירות פרשתי באמצע האמת, הייתי גרוטאה. אח״כ כשהגעתי לגבעתי לגיבוש יח״טיות הבנתי שלא חובה להיות ראשון, העיקר להשקיע את הנשמה. השקעתי, והגעתי לעורב. הייתי די פדלאה אבל זה עובר עם האימונים, אתה כבר מגיע הרבה יותר מוכן. זה באמת, אבל באמת בראש. תן את הנשמה, אל תוותר לא חשוב מה, תהיה בן אדם לחבר׳ה ולא יזיק גם להגיע ראשון... לוקו שמעתי שהייתה רעידת אדמה בערד, אכלת פול?

אם אתה הולך ליום סיירות אני מניח שתגיע לחי״ר, אפילו אם לא תעבור אותו. אם תעבור אותו - רוב הסיכויים שתהיה חי״רניק מסוג כזה או אחר, גם אם לא תהיה שייך ישירות לחי״ר בהגדרה. מעיל על ב׳ - כן, בתלות במפקדים. מעיל על א׳ - נראה אותך מעיז! אם התארגנת על אמריקאי מותר, אבל מ״צ לא אוהבים את זה. זה בסדר, גם אנחנו לא אוהבים אותם. מילה ברצינות גמורה - מעיל אמריקאי מהנדירים (אין עליו שום כיתוב של חיל כלשהו) יש לך ממני אם באמת תתגייס לחי״ר. מבטיח. סוודר ומעיל אתה מקבל רק בשביל להחזיר. שרוולים מקופלים על א׳, ולמטה על ב׳ בשטח, או בתלות במפקד. אתה כבר תדע הכל, אל תדאג... מילואים - סוודר, מעיל, חרמונית, מכנסי דובון, פליז, רק תביאו משהו. טריינינג מהבית, גרביים ורודות, הכל הולך ועל הז*ן שלי מה יגידו. אני באמת שמח לשמוע בשבילך שאתה הולך לקרבי, זה יתרום לך הרבה. האמת? זה לא שב״כ אבל די שושו. אני חתום על הסכמי סודיות מפה עד הודעה חדשה... *עריכה - ראיתי את השאלה לגבי ערב קרסוניבורים, אני גם מיזנטרופ חובב וגם אלמוני נלהב. אה, עוד משהו למעוניינים בגיטרות - ביררתי בכלי זמר, אמרו שלא יביאו את ה-GS Mini (למעשה עשו פרצוף של לא יודעים בכלל על מה אני מדבר), אם כי אני חושד שהם סתם מנסים למכור לי את הביג בייבי.

למדת מה זה ABS.

הארכה של צינור ניקוז אפור 1 צול - פנה ליאשה לקבלת טיפים. אם אתה צריך יותר מ-27 אינץ׳ משהו מקולקל באישה. מה אתם לובשים בחתונות? - שמלה לבנה, ושתקפוץ לי הכלה.

לא ידעתי שאגיע לאיזור, זה הכביש החליט. ואלוהים. אני אעבוד בחברה שעושה משהו בתחום החקלאי, וזה הכי הרבה שאומר כרגע. 205 - אמרנו כמה חודשים, לא? אם תעבור יום סיירות אולי תקבל מתנה מחי״רניק לחי״רניק. וכשתהיה חי״רניק - דיר באלאק אני תופס אותך עם השרוולים למעלה! לא רק שלא צריכים לחודשיים שלושה, אמרו לי שאם אני מתכוון לעזוב אחרי שנה שלא אגיע בכלל. לא מתכוון לעזוב. אתה צודק ואני מתנצל, פשוט איבדתי את המספר שלך, ולא הייתה לי קליטה, ובדיוק היה פינק פלויד ברדיו. התירוץ האחרון אשכרה נכון, בדיוק כשחלפתי על פני העיר שלך היה Comfortably Numb בגלגלץ, מה שמאוד מתאר את העיר שלך. האמת שרציתי לעצור לקפה בחזור אבל לא היה לי זמן. פעם הבאה, שתהיה בקרוב מאוד (צריך להתחיל לחפש דירה שם). יותר צפון מעפולה ופחות מראש פינה, לא רחוק מדי מהכינרת ולא קרוב מספיק לגולן. נוף שאראה הרבה: תמונה ללוקו מהחנות שבה תיקנתי את המגבר: תגיד לוקו, מה יש לך בצוקים? אם אתה צריך שם עזרה או משהו, דבר איתי.

יש בת״א חנות בשם Outsiders ברחוב החשמונאים, של קולומביה ו-Mountain Hardwear. באותו רחוב יש חנות של North Face, שתיהן לא עודפים, אבל בראשונה מחירים לא רעים. עוד מומלץ בת״א - מסלול עודפים בבוגרשוב. קניתי שם אתמול סופטשל ב-300 ש״ח, אמנם לא מותג מוכר (בשם Go Nature) אבל נראה מעולה ועושה עבודה טובה (רק גופיה ארוכה היום מתחתיו והיה לי סבבה) ויש עליו פיל. למטייל, כולל חנויות העודפים שלהם, שיחכו לאוליגרכים.

נשמע שהיה חם בירושלים. שבתי בשלום. למרות הסערה שעברה על כולכם - בצפון (עמק יזרעאל וגליל תחתון) הייתה שמש, מעונן חלקית יפהפה. טיפת גשם לא ראיתי כל היום, עד לא מזמן בואכה הרצליה. יצאתי לדרך. אני קצת מתרגש האמת, הולכת להיות פגישה חשובה שבסופה ייקבע מה אני עושה עם עצמי. יש לי פרפרים בבטן, מה זה פרפרים, חסידות. אוטובוס לאחי. היאריס קרה, חנתה בדיוק איפה שהשארתי אותה שבוע שעבר. אחי לא הזיז אותה מטר. ניקיתי את העלים והסחל׳ה שהצטברו עליה, איפסתי מחשב דרך והיידה לדרכים. קר בחוץ, אבל לא היסטרי, ולא גשום. במחלף כפר שמריהו אני רואה חייל עטוף בדובון עם הצ׳וקו על הראש, ונזכר איך החזרתי את דובון הא׳ במצב חדש דנדש. מי לובש דובון על א׳? שרוולים מקופלים כל השנה. מה זה הביזיון הזה? בטח גם היה לו סוודר מתחת. ליד וינגייט אני רואה צנף עם שרוולים מקופלים, ונרגע. נחמד לנו לי וליאריס, התנועה בכביש החוף זורמת ואנחנו על המהירות שכבר גילינו ששנינו מאוד אוהבים, 95. לא זז מהימני, ושר עם הרדיו. יצאתי מוקדם מדי כי חשבתי שתהיה סערה ויהיו מלא פקקים, אבל כלום. הנה כבר מתקרב מחלף קיסריה בו תכננתי לפנות לכיוון ואדי ערה, אבל איך אעביר את הזמן? נזכר שבמהלך חיפושי הגיטרה נתקלתי באיזו חנות בחיפה שרציתי לבקר, יש לי לפחות שעה ספייר, אז קדימה לחיפה. ממשיך צפונה, ופתאום שלט קורץ אלי. באמת, פגעה בו קרן שמש, כמו מסר מאלוהים, ואני לא מתווכח עם אלוהים. ״בית אורן״ הכריז השלט. טוב נו, ניכנס לחיפה מלמעלה. תחתית הכביש של בית אורן. בודק את מחשב הדרך, היאריס שתתה מעט, ממש מעט. 4.8 ליטר למאה קילומטר. 72 קמ״ש מהירות ממוצעת. מאפס. לוקח שני קליקים קדימה במושב. הכביש ריק, אבל בכל זאת אני מחכה בתחתית הכביש עד המכונית הראשונה שתגיע מאחורי, שיהיה כמה שיותר פנוי בהמשך. בינתיים מחפש תחנה טובה ברדיו. 98.5, מוזיקה קלאסית. ממשיך לזפזפ, וחוזר אחורה. דווקא טוב קלאסית, לא צריך אטרף. מגיעה משאית, אני יוצא לדרך. הכביש קצת רטוב ונפלו אבנים מהצדדים, כנראה בעקבות הגשם. אני תוקף את הפניות אבל בזהירות, מכיר את הכביש היטב ובדיוק בגלל זה שומר על מרווח ביטחון ועל הנתיב. היאריס מבסוטה! יש לה שלדה לא רעה יחסית, היא די משעשעת. בפנית ה-180 הרחבה שמתחת לכלא דמון אני מקבל נו נו נו מפקח רשות שמורות הטבע שעומד בצד. מה אתה רוצה, אני לא בטבע. מושך את היאריס עד למעלה, לבד על הכביש! איזה תענוג. בצומת ה-T אני מציץ במחשב הדרך. 15 ליטר ל-100 קילומטר, 52 קמ״ש ממוצע. עולה כסף לנהוג בעליות. ממשיך לכיוון חיפה, המפרץ יפהפה, קרן שמש פוגעת בו מבין העננים. לא יודע מה יש לאלוהים לחפש בחיפה. אני נכנס לפניקה קלה שאולי אתקל בו שם, אולי גם הוא רוצה גיטרה. שובר ימינה בחדות לכיוון הירידות לנשר. גם הכביש הזה רטוב ובחלק מהפניות יש בוץ, אבל עדיין אני נכנס חזק. לא הכי חזק, נגיד 7 מתוך 10 (כש-11 זה נשיקה למעקה בטיחות), זה מספיק לי כדי לחייך מאוזן לאוזן. היאריס הממזרה ממש טובה בזה, יחסית לרכב שכ״כ לא מתיימר. מי אמר שהיא אפורה? אני חייב סיבוב על יאריס ספורט. בכביש לכיוון צומת יגור אני עוצר בצד, עובר לצד השני של המעקה ומדליק סיגריה. משתדל לא לעשן לאחי באוטו, הוא לא אוהב את זה. יותר נכון אשתו לא אוהבת את זה, ואני איתה לא מתעסק. פתאום אני שם לב שפרחו החסידות, עפו הפרפרים, אני רגוע ומבסוט לגמרי. קור אימים אבל יש שמש, בדיוק כמו שאני אוהב. מבט בווייז, יש לי קצת פחות משעה נסיעה ועוד שעה וחצי לפגישה. מצויין, אני רעב. ממשיך בנסיעה איטית, כמעט חולמנית, מכיר את התדרים בצפון, 107 FM. עוצר באיזו תחנת דלק, אוכל סנדביץ שניצל מחורבן. כל פעם אני נופל עם השניצל הזה, אבל מה לעשות, לא אוכל טונה לפני פגישות. קפה, ולדרך. הווייז אומר שאגיע חמש דקות לפני הפגישה. מתאים לי לגמרי. משרדי החברה. יש לי חניה מטר מהבניין. תענוג. עולה לפגישה. הכל הלך על הצד הטוב ביותר, עברנו על החוזה, הוא אפילו יותר טוב ממה שסיכמנו בעל פה בפגישה הראשונה. לא הרווחתי משכורת כזאת בחיים. המון שעות, אבל זה לא מטריד אותי, להיפך. העבודה משחררת, ואני צריך להשתחרר. התלוש בסוף החודש יפתח לי אופקים חדשים להשתחררות. באמת שלא התקרבתי לסכומים כאלה, ועוד עם טנדר 4X4 צמוד. ודלקן. וטלפון. ולפ טופ. אני הייטק של עבודת האדמה. אין דברים כאלה. כל החבר׳ה מסביב מסתובבים עם מגפיים אוסטרלים מלוכלכים בבוץ. מתאים לי כמו כפפה. כמו גבבה. חזרה למרכז. נוסע לאט, מה׳כפת לי. מריץ בראש את כל הלוגיסטיקה שאצטרך לבצע, למצוא דירה בצפון ולעזוב את שלי. חפיף, יהיה קל. או שלא, אבל לא יהיה אכפת לי. קצת פקקים, כ״כ לא מעניין אותי. החיוך לא יורד מהפנים. בואכה הרצליה מתחיל גשם, מבול. כולם בבת אחת בולמים. מה יש לכם, מכוניות מסוכר? עובר למוד נהיגה עירונית, נכנס לדרך נמיר, ים של סבלנות יש לי היום. תתדחפו, תצפצפו, תגלשו מהנתיב. אותי לא תרגיזו היום. מנצל את היאריס לאיסוף המגבר מתיקון, עלה יותר ממה שקיוויתי להוציא, אבל מה זה משנה. עוד מעט המינוס ייסגר. חוזר הביתה, יש לי חניה ברחוב. טוב חלאס, זה כבר יותר מדי טוב ליום אחד. מחבר את הטלקסטר, היא נשמעת פצצה. פתאום הכל עובד, לא שמעתי את הקלין של המגבר כבר ימבה זמן. הוא דווקא לא רע, אולי לא אחליף אותו. מה שכן - מגלה שיש לי בעיה בסוויץ׳ של הגיטרה, גם היא רוצה קצת יחס אוהב. תקבלי כפרה, ממש בקרוב. אם לי הולך להיות טוב, יהיה טוב גם לך.

מממש את חובתי ויוצא להילחם בכבישים הסוערים. יאללה יאריס בסופה, בוא נראה מה את שווה.

עדיף להיות כחול מלהיות חום.

באמת בעסה. עזוב, חפש 4 צילינידר טורי.