בכל הינות יש גופרית דו חמצנית מחורבנת (ביסולפיט). רק בארה"ב ובישראל מחוייבים להצהיר על התווית שיש ביסולפיט.
ללא הביסולפיט, בתהליך התסיסה עלולה להתקיים תסיסה של שמרי בר שנמצאים על פני הענב וזו לא התסיסה הרצוייה. ביקב רוצים תסיסה של השמרים שהיקב מוסיף. שמרים מבוייתים שמביאים תוצר ידוע מבחינת היינן ולשרוד באחוז אלכוהול גבוה יותר.
אתה תופתע בכמה מוצרים הביסולפיט הזה עוד מככב (מיץ "סחוטרי", פירות יבשים ועוד)
בתירוש סחוט יש גופרית שמגיעה מחומרי ההדברה, בעיקר נגד קימחון, שמרססים על הגפנים.
לגבי הבורדו שהוזכר כאן, בצרפת, אם רשום האיזור על התווית אתה יכול להסיק שהוא מיוצר מזנים מסויימים שספציפיים לאיזור. בבורדו לדוג' היין יהיה מ5 זנים אדומים אפשריים ומהם בלבד. והם קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטיט ורדו ומלבק.
השיטה הזו פוגעת באיזורים שלא ידועים כאיכותיים כי ברגע שרואים את האיזור על התוית - לא יקנו את היין כי מראש מניחים שהוא דרעק.
לגבי קורס, יש את הקורס יננות של הפקולטה לחקלאות. נסה להשתחל לשם.
במהלך הקורס יש טעימות יין החל בלבן פושט וכלה באדום למתקדמים.
הקורס מיועד במקור לתלמידי תזונה ומלונאות אבל עם קצת שכל ישר אתה תסתדר ותבין במה מדובר.