David32

לא לא, זה היה לפני כמה שנים, כיום אני קונה 2 קופסאות פעם בשלושה - ארבעה ימים אם לא יותר... גם כן מארלבורו (אבל FINE TOUCH GOLD או איך שאני קורה לו "הקטן הכסוף הזה") אני מתנגד ללפרוס לתשלומים, אלא אם כן ממש צריך או שזה עסקאות כמו מנוי לחד"כ.

אתה יכול באמת להגיד שזה עזר לך ולא פשוט דחה את הכול? האמת לא כזה רע לי, everything is in my head. ואני גם ממש מתקמצן על עצמי, אני חוסך סכום יפה כול חודש והעו"ש עם מספרים נחמדים אבל כואב לי להוציא כסף גדול (יותר מ1000-1500 במכה או למשל שכירות).

333 bitch. לא הספקתי להוסיף שכמובן שגם בעבודה לא הכול דבש ואני בהחלט מרגיש שאני שווה יותר ממה שאני מקבל (הרבה יותר, במיוחד אם מתחילים להשוות קצת משכורות יוצא שלכמות עבודה שאני עושה המשכורת שלי עצובה ומוצדק לקבל באיזור ה 40-50 אחוז העלאה , אבל אני לא חושב שאני הולך ללכת ולבקש דבר כזה. לשבת ולתת פחות תפוקה? אפשרי אבל משעמם, מאוד. אני רוצה לנסות להגיש מועמדות לאיזה חברה בחו"ל אבל אני מחכה שחבר יקרא את הcover letter שלי , לצערי הקורות חיים שלי לא מרשימים ואם להגיד את האמת: אין לי בגרות. אבל יש איזה סיכוי קטן לעוף מפה, די בטוח שזה לא ישפר הרבה אבל כול עוד אני רווק וצעיר אפשר להתנסות קצת. לוקו לוקו לוקו, חשבתי כבר על עיניין החברים הקטנים, אבל אני לא רוצה להיות תלוי בהם, באותה מידה אני יכול לחזור לשתות אלכוהול בכמות תעשייתית אבל אני לא רוצה ולכן אני מחפש פתרון מבפנים. יש לי חבר שהפתרון שהוא ממליץ לי זה ספורט ספורט ספורט ומימשתי את זה והכול הלך טוב , הייתי חתיך (טוב נו - לא כזה חתיך), הייתי מרים משקלים מכובדים מאוד ורוב הזמן הייתי שמח. עד שנשברתי נפשית פלוס הייתה לי ""פציעה"" קטנטנה ולא היה לי כוח לטפל בה אז הפסקתי (כול זה קרה ביוני-יולי). עכשיו אני מבין שאומנם זה כיף ברגע שאני מצליח להתניע ולהתמיד אבל זה לא פותר את הבעיות אלא מסתיר אותם , כמו אלכוהול או סמים קלים (תסלחו לי צרכני האלכוהול ומרי ג'יין , אני לא מתנשא או משהו בסגנון). rupni - 239 מילים... לא יודע למה אבל פתאום נזכרתי בזה: gfaguHBfwOM דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

יופי, לוקו מעשן אז הוא יבין אותי , מצד שני הוא רזה... יש קטע ששמתי לב שקורה לי עם סיגריות ומתוקים, עם סיגריות פחות. אני מגדיר את זה כ"חסך נפשי" ולמה? אתן כמה דוגמאות: א. אני בעבודה, חיצונית טוב ויפה לי ואפילו בחלק מהמוח המודע די סבבה לי, אבל איפושהו עמוק בפנים יש איזה משהו ובדיוק יש איזה שוקולד או איזה משהו מתוק אז אני מתחיל לטחון אותו כאילו אין מחר, כמובן שזה לא כי ממש בא לי שוקולד או את הסוכריית קפה הארגנטינאית המגעילה הזאת (אותה ממש לא בא לי) ועדיין אני אלך ואכניס קצת מתוק לפה וכמובן כמובן כמובן שאחרי זה אני ארגיש לא משהו. ב. איזשהו מצב שאני באיזור שאני יכול לעשן בו (לא באוטו או בבית) וקצת משעמם... מתחיל לשרשר סיגריות , בשניה אני כבר מבין שלא בא לי וזה לא הגוף שצריך ניקוטין אלא איזה משהו נפשי , תכלס? הסיגריה השניה או השלישית מתחילות להיות ממש גרועות והגרון מתחיל לכאוב ומה לא, אבל אני עדיין מעשן אותם. גם זה כמובן גורר הרגשה לא טובה. אני אקפוץ כמה שנים אחורה ואספר על תקופה שבה עישנתי בערך 15-17 סיגריות ביום ואני לא יודע מה קרה אבל בבוקר אחד עברתי לעשן 2 קופסאות מאלבורו אדום ביום במשך שבועיים, התחלתי כבר להיחנק אבל זה עבר. קורה גם שיש לי craving דפוק למשהו מתוק או למקנאגטס ושות' או שממש בא לי סיגריה אבל זה לא קורה הרבה , לרוב השיגעונות האלה באים והולכים בלי להתריע ובזמן האחרון זה קורה יותר ויותר. המסקנה שלי זה שיש לי איזה חסך נפשי, אבל אני לא יודע מה הוא והאמת אני לא יודע איך למצוא מה גורם לו. (יש כמובן לציין שעברתי תקופה ארוכה של דיכאון אבל הרוב עבר) אז איך אני מוצא את הדבר הזה? פסיכולוג/ית לא בא בחשבון כי נמאס לי מהם , ההכי טובה שהייתה לי הייתה אומרת לי הרבה פעמים להשלים עם עצמי, שזה יפה ונחמד, אבל אם אני ממשיך ככה אני אשמין עוד יותר וגם ככה אני צריך להוריד איזה 10-15 קילו כדי להרגיש טוב עם עצמי. ואם זה ימשיך ככה עם הסיגריות אני לא אוכל לנשום בקרוב. בקיצור, מה עושים.

יש לי מה לכתוב, או ליתר דיוק לשאול בעיניין נפשי אבל אני לא מצליח להחליט: בגיבוב או בנושא חדש?

הסרטון עם הלקסוס הכתומה.... אלוהים ישמור.

אני כבר חודש מפנטז על בשר טוב...

אשראי. נו מה התחלת כבר לשטוף קצת כלים כהכנה? בלי מים קרים כמובן, כי מה שלא גורם לידיים שלך לנשור - מחשל. הייתה תקופה בה עבדתי בתור טבח בפאב וגם שטפתי כלים על הדרך (בכיור ולא במדיח) ולא היו מים חמים, האמת? אחרי כמה דקות זה כבר לא נורא.

רופני / אורי, יש עידכון לגבי מה שקורה בשלישי? מה עושים אלה ששילמו אם חס וחלילה המפגש מתבטל?

יופי, עכשיו כשאני חושב על זה עכשיו גם לי זה לא נשמע טוב, מה שכן זה היה מדהים. פיזדה של חזירה

אני רוסי, פעם כשהייתי אורי פינק אותי והביא אחת, לצערי אתמול נאמר לי שזה ירד מהתפריט (למה אורי למהההההההה?????)

התעוררתי בגלל הפלאפון, בצד שני "בוא נלך לראות שלג". יאללה נוסעים, צריך לצאת מהרחוב ברגל כי נפל עץ, נכנס לקורולה אלביט של חבר ונוסעים לכפר ורדים. מגניב אבל קצת מעאפן, "בוא נעלה לרמת הגולן , לג'ובה הגדולה"... SOLD. אז לג'ובה הגדולה לא הגענו כי אחרי הפניה לקלע הקורולה לא רצתה לעלות את העליה מרוב שלג. אז עצרנו. אם הייתי מביא כפפות היה הרבה יותר טוב, ואם הייתי נזכר שיש לי נעליים סגורות טובות (מהמכבי אש) אז בכלל היה מצויין.

חזרתי הביתה מהעבודה, מרגיש ממש פרודוקטיבי היום. כתבתי חלק יפה בעבודה והוא גם עובד (מדהים!) מגיע הביתה ומדליק את הדוד, צריך הרי להתחמם איכשהו... שעה קלה עוברת ואני מתחמם לי בכיף. אין על מים רותחים בחורף. לשכן המבוגר נפל החשמל או משהו, ןבמקום להתעסק בלוח חשמל שלו הוא החליט לשחק בשלי, מופע אורות בבית, לא מבייש שום מועדון תוסס. לא היה אכפת לי לולא ההגדרות של הראוטר לא היו מתאפסות, טוב נו. מתקן. ארוחת ערב קטנה המורכבת ממרק דלעת ונקניקית חזיר קטנה, אבל לא בא לי על סדרות היום, בכלל לא בא לי לשבת על המחשב. לוקח את הדיסק און קי מהאוטו ומוסיף לו סוף סוף את הפסקול של ההוביט, אבל מה? כול השמות דפוקים ולפני כול שם של שיר יש את מגילת אסתר, חייב לתקן בדחיפות, והנה עברו להם עוד עשרים דקות. בנוסף הגיעו לי נעלי הריצה לכביש, הקודמות הכאיבו לי לרגליים בגלל המבנה שלהם, החלטתי לצחצח אותם, קצת עבודת ידיים והם די נקיות רק חבל שאף אחד לא יקנה אותם כי גם הרגל שלי גדולה (47 או 13 us) וגם כי הם מינימליסטיות. זה מצמצם את קהל היעד. טוב צריך לנסוע לשלם על הערב קרספורומניבורים, מחשב הרכב טוען שנשארו עוד 80 קילומטר, המרווח בטיחות ממש קטן ואם אני ארצה לעבוד דרך כביש בית אורן אז הוא בכלל גבולי. מתדלק ונוסע, מספר החצילים לחלוקה גבוה, מאוד, אבל קשה לי להיות תקוע על מאה, אני אוהב להתקדם. והנה הגעתי, הזמנתי לעצמי שתי נקניקיות חזיר ומחכה להם, מגובב לי בשקט, המסקנה בלתי נמנעת, אין לי בעיה לשבת לבד במקום ציבורי, זה אפילו די נחמד. הנקניקיות הגיעו, הגיע הזמן לעזוב את הגיבוב. בתאבון לי.

מתי בפעם האחרונה ראית תמונה נורמאלית של מישהו בזמן שהוא אוכל בשר?

לא כזה אכפת לי, בית אורן יותר כיף אבל אין לי בעיה לעבור דרך פרויד ולאסוף אותך. לא כזה פחדן. מה שכן אין על כביש בית אורן בלילה, לא מפחיד בכלל מה פתאום! במיוחד כי אני לא זוכר את כול הפניות עדיין. אה כן ובטח יהיה רטוב.

הוא יצא להשתין או להתפלל?

אני מתכנן לקפוץ היום או מחר.

קניבליזם! 10 חודשים גמרת צמיגים? מתפרע הא? כמה שילמת על הגודייר?

כול מה שאתה צריך לקצת עיניין זה סופר צ'ארגר, קצת לגדוש. העפת את ה NEXEN או שהיא הגיע עם הגודייר? הנקסן מרגישים לי כאילו כשפיתחו אותם שחכו שגם רטוב מדי פעם. זה לא שהם לא אוחזים בכלל, הם פשוט לא אוחזים טוב. בא לי באמת להחליף אותם במשהו איכותי, אבל זה אומר שאני צריך לקנות את הצמיגים ובטח גם לשמור את הישנים ואין לי איפה לשמור אותם. ברשימת הדברים שאני רוצה בבית שקשורים לרכב: מחסן קטן. צינור לשטיפה (ד"א אסור על פי חוק לשטוף עם צינור).

הגעתי למסקנה שהלחץ בעבודה אף פעם לא יורד, האמת שאני לא כזה נלחץ או משהו, אבל זה לא שיש לי תקופה שבה באמת רגוע. כותב גירסה, מקבל פידבק מלקוחות, כותב עוד, משחרר, באגים באגים באגים ואז שוב מתחיל לכתוב משהו חדש. ותמיד יוצא איכשהו שיש תקופה שבה אני עובד על שתי גרסאות שזה בכלל סיוט. קצת מסתורין: אני טוען את האקדח, עוד מעט אלחץ על ההדק ואולי נפגע במטרה ויצא טוב, אבל הסיכויים נמוכים

חפרתי קצת בפורום ולוסטר של צפון אמריקה (עיניין אותי אם מישהו דחף סופר צ'ארג'ר) ומסתבר שבאמת יש פנסים אחרים בארהב. ניסיתי לצלם עכשיו מהר אבל זה מרצרד (המצאתי מילה?) אפשר להבין את הקונספט... ד"א זה הפנים, את השטיח שטפתי עכשיו חפיף בעבודה:

בילבלת אותי. יש לך את אותם הפנסים מאחורה לא? למה בחרתי? כי אני אידיוט. הייתה להורים מאזדה דמיו שהייתי נוסע עליה, רכב שממש אהבתי. הוא עבר דברים רעים בשטח ואיכשהו שרד, אני לא יודע איך להסביר את זה אבל הוא אחד הרכבים הכי טובים שנהגתי בהם, כיפי ברמות וממש הייתי מרגיש הכול ברכב. גם בוולוסטר אפשר להרגיש טוב העברות משקל, אבל ההגה... לא ממש זה. שק"ש. לפני חמש-שש שנים (אולי יותר) הגעתי למסקנה שלא נוח לי יותר על מיטות. (עברתי תהליך של לעבור למיטה קשה יותר, אבל הבנתי שזה לא מספיק). אז התחלתי לישון על הריצפה, יש לי כמה שמיכות פרוסות כדי ליצור חציצה בין הבלטות לגוף וככה ישנתי. במשך הרבה זמן גם הייתי שם את הרגליים על משהו וכך הפסיקו לי כאבי הבירכיים והגב. שנה שעברה הגעתי למסקנה שבחורף קר ושמיכת פוך לא מפנקת אותי מספיק , אני קצת ארוך אז יש מאבק מתמיד בין הרגליים לצוואר ואני גם זז המון בשינה. אז עברתי לשק"ש כשאפשר. זה ממש נוח, יש לי אקסטרה שכבה מחממת ברגליים וכול שאר הגוף גם חמים.

יש נקניקיית דם מבשר חזיר, פשוט תענוג.

אחחח גבבנים נחמדים. לאט לאט אני מבין יותר ויותר שבאמת משהו דפוק אצלי בקופסא. אז מה היה לנו הבוקר? 7:30 בוקר טוב עולם , יוצא מהשק"ש (עיניין לגיבוב אחר) פיפי, מצחצח שיניים, מחמם בגדים כדי שיהיה נעים מסיים להתלבש ויוצא לעבודה. השעה? 7:43 בערך , בדיוק כמו תמיד. נוסע וחותך פניה שחוסכת לי 2-3 דקות (מקום מפגר, החליטו לחסום פניה לגיטימית בטענה של "בטיחות" ולגרום לי לעשות סיבוב כול פעם) , משם ממשיך לפקקון הרגיל שנגרם על ידי בית ספר, היום הוא ארוך מהרגיל, אוטובוס עצר וחסם את כול הכביש. עדיין אני מבסוט, חסכתי 3 דקות והכול בינתיים טוב. ברמן וקיסוס מזיינים את המוח כרגיל, טוב לי ונחמד לי. יש לציין שאני קצת מסטול בדרך טבעית על הבוקר. ממשיך בנסיעה ומגלה שיש פקק עצום שלא זז (2 קילומטרים של פקק וכול הנסיעה שלי אמורה לקחת משהו כמו 9 ק"מ). ואז אני שומע קול פנימי אומר "תחתוך מהשטח מה הבעיה, הכול בסדר אל תדאג" , המחשבה של בוץ או להיתקע אפילו לא עברה בראש. יאללה יורדים לשוליים ועוקפים את הפקק דרך השטח. הוולוסטר מחליקה , ESP ובקרת אחיזה והכול בעצם נכנס לפעולה, מכבה ESP וממשיך לנסוע , מתקן כול גלישה לבד. כיף לי, מבסוט. בערך בחצי מהדרך אני מבין שזאת הייתה טעות, אבל נראה לי שבהמשך צריך להיות בסדר ולחזור עכשיו זה סיפור. עזוב אחי יאללה סע סע למה אתה מחכה. ה"כביש" ישר כמו סרגל , בסופו פניה ימינה ומטר לפניה יש את הU בטון האלה, אני משער שהם בשביל הגשמים. נאלצתי לבלום בגלל ה U הזה ומסתבר שכול הפניה והמשכה בוץ , קצת נסיונות ו... נתקעתי. רוורס עובד, תודה לאל. טוב אנסה לנסוע ממש צמוד לפרדס יש שם פחות בוץ וקצת צמחיה אולי זה יתפוס. שני ניסיונות לעלות על האדמה עם הצמחים נכשלים ואני נתקע. ראשון-> כלום שני (פחות מומנט אני יודע...)-> כלום רברס->כלום. טוב צריך לצאת לראות מה עושים. מוצא בלטה ודוחף אותה מתחת לגלגל and we have lift off. יופי מעולה, נסע ננסה דרך אחרת שיש סיכוי שאין לה מוצא. נוסע וכמובן שאין מוצא, אבל מצאתי חבר. שלום לך איש נחמד במזדה לאנטיס שלמרות ששמת לב שאתה לא זז המשכת ללחוץ על הגז ועכשיו התחפרת עמוק מאוד. במשך רבע שעה מנסה לעזור לו לצאת, אפילו מאלתרים חוט ומחברים בין הרכבים אבל כלום, החוט נקרע והבחור תקוע. אני כמובן מאחר לעבודה אבל איזו חוויה, נותן טיפים אחרונים לבחור. חוזר מאיפה שהגעתי , כבר אין פקק ויאללה לעבודה. האמת? חוץ מהנעליים אני יחסית נקי. האוטו לעומת זאת? ויש לי חיוך דפוק על הפנים.

אני לא כול כך רוצה למסור את האשראי בטלפון, בלי קשר לבית העסק. אז אני מתאר לעצמי שהדרך היחידה זה להגיע למסעדה? טוב כשאני אגיע אני גם אזמין את הנקניקית חזיר הזאת.