סופרמן, כסרט קומיקס גרידא, היה עשוי לעילא ועילא לטעמי. כמי שגדל על קומוקסים ולא על סדרות הטלוויזיה המטופשות של שנות ה90, נעשו כאן מהלכים חכמים מאוד להנעת הטרילוגיה. מעבר לעובדה שאת אחד מהארכי-אויבים שלו הוא פשוט הרג (קונפיליקט מעניין כשלעצמו, שלא הופיע מעולם אם אני זוכר נכון בקומיקסים).
אני חושב שהעלילה ופיתוח הדמויות, גם אם כי היה שטחי יחסיץ, נעשה נהדר. לויס ליין קילבה טוויסט סופר מעניין של כתבת בלתי מתפשרת, שיכולה להסתדר יפה מאוד בפמי עצמה, ולא צריכה, או רוצה עזרה מאף אחד. ההתפתחות של קלארק מנער, חלק שחסר בהרבה מהעלילות (למעט סמולוויל) נעשה בזריזות יעליה מאוד. כל זאת מבלי להפוך אותו לספורמן הכל יכול ואהוב על כולם, אלא לאאוטסיידר שמתחבא מעצמו ויכולותיו. עצם חבלי הלידה פה היו מעניינים. ההכרה בכך שהאנושות לא ששה לקבל את השונה, גם אם ביכולותו להציל את העולם. הייתה מעניינת. סופרמן שצריך להרוויח את מקומו בעולם זה כברדבר מעניין שבפני עצמו. נראה איך קו העלילה הזה ימשך.
המהלך של הבאת ההסיטוריה של קריפטון כבסיס לעלילה היה מעניין מאוד לדעתי. גנרל זוד, שהיה הדמות הכי מעניינת בסרט לטעמי, מרוצח חסר רחמים שמחפש להשתלט על היולם, ולא פעם ללא הסבר בקומיקס, מקבל תפנית מעניינת של אדם שמוכן לעשות הכל כדי ששיירי המציאות שלו ועצם הקיום שלו יקבלו משמעות כלשהי.
ועכשיו, לחלק הכיפי. סוף סוף סרט שנותן תחושה של הקומיקס על היקף החורבן והיכולות. למעט הנוקמים, הרבה זמן לא ראיתי אדפטצייה כל כך מוצלחת להיקפים של האקשן.