היום הגדול הגיע! שלושה שבועות חיכיתי לזה ראלי "מסע מעולם אחר" שיוצא מאנדרטת הנח"ל בפרדס חנה.
עכשיו - יום שישי, 10 בבוקר אני מתקשר לחבר שלי שאמור היה לבוא איתי:
חבר: "הלו?"
אני: "היי מה קורה?"
חבר: "הכל טוב, מה איתך?"
אני: "אני בסדר. תגיד מתי נוסעים לראלי?"
חבר: "ניסיתי להתקשר אלייך קודם, ולא ענית, אז כבר הלכתי עם אבא שלי לסידורים".
אני: "רגע מה אתה לא בא?"
חבר: "אולי... נראה יותר מאוחר"
אני: "טוב... אז דבר איתי יותר מאוחר..."
חבר: "סבבה ביי"
אני: "ביי".
WTF? מה הוא הולך לסידורים כשיש ראלי באנדרטת הנח"ל?
ועוד שכזה כ"כ קרוב לבית? טוב אני לא רציתי להפסיד את העניין אז הלכתי לבד, וגם ידעתי שניר (זד8 מהפורום) יהיה שם כדי לצפות.
כשאני מגיע אני מסתובב קצת... ואז רואה את ניר. שלום שלום מה המצב? הכל טוב.. ככה סמולטוק קטן להתעדכן. הסתובבנו קצת רואים את יובל מלמד, ארז אברמוב אלון אסולין ועוד ועוד.
יש תדרוך לפני היציאה. ניר מציע לי להצטרף עליו לנקודה השלישית כדי לצפות בסחיפות הפוטוגניות של המתחרים. כאמור, לניר יש סופה. אני כמובן לא יכולתי לסרב להצעה וכמובן הצטרפתי.
נסענו לעבר הנקודה השלישית. באופק ניראת פניה שווה ביותר. ניר לוקח את הפנייה מצויין: נכנס במהירות, בלימה קלה והיגוי רך הסופה מחליקה לה אל תוך הפנייה בהיגוי יתר קטן ואני נהנה בטירוף!
התבלבלנו קצת בדרך. אז עלינו על עקבותינו וחזרנו אל הנקודה השנייה, כי היינו קצרים בזמן ורצינו לראות ביצועים. זה היה המצב: אחרי חציית קטע כביש צר יש פניית T. היינו צריכים לבחור צד. אז בחרנו.
בהתחלה נראה שהמתחרים לוקחים את הפנייה הנגדית, אז עברנו צד. יצא לנו לראות את אביב קדשאי עם הלנד-קרוזר הישן אך משובך שלו בסחיפה שווה ביותר! אחרי כמה רכבים הבנו ששוב בחרנו את הפנייה הלא נכונה וכל המתחרים בוחרים בפניה הנגדית אלינו.
אז לא ראינו הרבה ביצועים. עכשיו הגיע הזמן להסיע אותי הביתה אבל זו לא הולכת להיות נסיעה רגועה...
נכנסו לכמה פניות ממש מהנות במהירות גבוהה, מה שיצר היגוי יתר לרוב וסחיפות מהנות. שתבינו, אנחנו נוסעים באיזור של המתחרים. עברנו איזה GMC ענק שמתחרה, בעודנו ממהרים אל עבר ביתי.
עוד כמה פניות מצויינות במהירות גבוהה של 70 בערך.. סחיפות מטורפות ואני בעננים, לא מאמין שאני בסופה הזאת נוסע בראלי (לא כמתחרה כמובן) שעובר ממש ממש ליד הבית שלי.
בסוף הגענו לביתי ונפרדנו לשלום, ואני עם החיוך המטופש הזה שאי אפשר למחוק אחרי הזרקת אדרנלין טהור לווריד.
תודה רבה לניר בן זקן על הנסיעה המהנה הזאת! ניר אחי, ממש תודה.
אמנון