אני אפרט את נסיבות הארוע:
לפני כשנה,
בערב גשום בשעה 22:00, נסעתי ברחוב דו סיטרי בנתניה, כאשר משני הצדדים חונות מכוניות.
עצרתי בצד ימין וחיכיתי שרכב שנסע מאחורי יעקוף אותי.
לאחר מכן אותתי שמאלה כדי לפנות לכניסה לחניה פנויה בניצב למדרכה,
לא לפני שהסתכלתי במראה וראיתי רכב שנמצא מרחק רב מאחורי.
ביצעתי את הפניה, וכאשר כבר הייתי במרחק חצי מטר מן המדרכה הרגשתי חבטה בחלקה האחורי של המכונית.
כאשר הבטתי לצד ימין מאחורי ראיתי את הרכב שפגע בי בצידו השני של הכביש, לאחר שפגע ברכב נוסף (חונה).
אחיו של נהג הרכב הפוגע יצא ובעט ברכבי וגרם לי נזק נוסף.
לאחר שהנהג הגיש הודעה למשטרה ביום למחרת, מיהרתי גם אני להגיש תלונה נגדו.
בדיעבד הסתבר שהנהג הגיש בנוסף טופס פגיעת גוף ("סימנים מהחגורה").
לאחר כחודש, זומנתי להעיד ופרטתי את פרטי המקרה בפני חוקר משטרתי.
לפני כחודשיים זומנתי למשפט בצירוף כתב אישום שטוען לאשמתי.
הגירסאות לגבי התאונה זהות אולם:
*בכתב האישום לא מצויין שהנהג הפוגע עקף אותי אלא רשום "נסע מאחוריו ומשמאלו".
*הנהג טוען "צפרתי לו אך הוא לא עצר".
*מודה שהרכב החליק עקב הגשם עקב כך לא יכל לעצור.
*מודה במהירות של 45 קמ"ש (ועוד מציין בהילוך שני).
*נוסע שהיה ברכבו מסרב להעיד.
*צילמתי את הרכב ואת הפגיעות ברכבים של שנינו, אך העו"ד טוענת שאינן קבילות מפני שלא כוללות את כל הרכב
וכי יקשה על השופטת להבחין בין ימין הרכב לשמאל הרכב.
* בנוסף אני בן 29 (10שנים על הכביש) עם עבר נקי לגמרי והוא נהג חדש בן 19.
העו"ד יעצה לי להודות מפני שהשופטת "קשה".
בנוסף ציינה שאין דרך לקבוע שמהירות הרכב הפוגע יותר מ-45 קמ"ש (כפי שהודה) מכיוון שאין סימנים על הכביש.
התרשמותי היא שכל המערכת בעצם רוצה לסיים את המשפט - בכך שאני אודה ולא אבזבז את זמנם (של המשטרה, תובעת, עורכת הדין והשופטת) ושמה שקרה שם באמת לא בדיוק מעניין אותם - כלומר מחפשים אשמים למקרה.
איך אפשר לצאת מזה בזול ובהרגשה שמשהו כן נעשה שם ושהילד שפגע בי (19) לא ימשיך להשתולל ברישיון בית המשפט,
בגולף 2.0 של אבא?