Arik TG

בדקתי בפייסבוק והתשובות (הרלבנטיות, היו גם כאלה שטענו שאני סכנה לעולם וכדאי שארד מהכביש) אכן נעו בין ירידה של 20% ל 30% . אני יכול לחיות עם זה, אבל לא עם פחות. לכן הג'ילי נשארה בעצם האופציה היחידה. בנסיעות המבחן דווקא נהניתי מנסיעה עם רגנרציה חזקה, אז כמו שאמרת, כנראה בפועל אהיה יותר קרוב ל 300 ק''מ מאשר 250.

הגעתי לאותה מסקנה. ניסיתי לנחש את הטווח האמיתי שלי. רוב הקילומטרז' שלנו הוא בינעירוני. בפיז'ו נשמתה עדן מהירות השיוט שלי היתה 140. נניח בג'ילי 130 קמ"ש. במבחני עולם אמיתי בנהיגה בינעירונית רגועה (נניח 100 קמ"ש) הג'ילי נעצרה אחרי 410 ק"מ. לפי נוסחת הגרר כח הגרר עולה לפי המהירות בריבוע. כלומר שב 130 קמ"ש כח הגרר יהיה גדול ב 70% מאשר ב 100 קמ"ש. כיוון שכדי להתגבר על הגרר המנוע מייצר עבודה אז מדובר בדיוק על תוספת וואטים פר מרחק. השאלה כמה מסך העבודה של המנוע לוקח הגרר ב 100 קמ"ש. אם זה שליש, אז התוספת ב 130 תהיה עוד 23%, כלומר הורדה של טווח הנסיעה ב 19%, ואם זה חצי, אז התוספת תהיה 35%, כלומר הורדה של הטווח ב 26%. ניקח לצורך הדיון תוספת של 33% , כלומר ירידת טווח של 25% ואז 410 הופכים ל 307 ק"מ. נוריד עוד 15% כי אני לא אסע מ 100% ל 0% סוללה, כבר ב 10% אני אקבל טיקים עצבניים בעין. הגענו ל 261 ק"מ. נוריד עוד 10% לעתיד בו הסוללה לא תהיה חדשה והגענו ל 235 ק"מ. קשה. לא אוכל להגיע מחיפה אפילו למצפה רמון (280 ק"מ) בנסיעה רצופה. אני בכלל לא מדבר על 140, שאז כנראה גם יעילות המנוע מתחילה לרדת (הרכב מוגבל ל 150 קמ"ש לא בלי סיבה).

אוקיי, היינו בכמה סוכנויות ועשינו נסיעות מבחן קיה נירו - אשתי לא אהבה וגם אני לא. האוטו מרגיש כבד. קיה EV6 - לא בטווח המחירים שלנו אבל לקחתי סיבוב להתרשם מרכב שטוענים שהוא מהטובים בסוגו. לא התלהבתי. בהחלט יותר אוטו מהנירו, אבל ממש לא אוטו לנהג כמו שמתארים אותו. מה שכן, בקיה נהניתי מהקטע לשים את הרגנרציה על מקסימום ולנהוג בדוושה אחת. ג'ילי גיאומטרי 480 - בסך הכל עונה על הציפיות. רכב בסיסי שמספק את כל הצרכים. לא מרגיש כבד, עיצוב חיצוני בסדר, עיצוב פנימי בסדר (באסה שאין כפתורים למזגן, אבל הממשק של הנירו היה יותר גרוע לטעמי). טווח גדול. תא מטען קטן, אבל ערכת ההגדלה די פותרת את זה. כמעט סגרנו, אבל אז התברר לנו שאין אפל קאר פליי. אחר כך אנשי מכירות של החברות האחרות האירו לנו חסרון נוסף בג'ילי והוא המיקום של הסוללה מאחור למטה לכאורה חושף אותה יותר למכות. אטו 3 - עיצוב חיצוני נאה, אבל עיצוב פנימי של חדר של בן טפש עשרה, עם דגש על הטפש. האוטו סביר מכל הבחינות, אלא שאנחנו לא נוכל להכנס לקקופוניה העיצובית הזו כל בוקר. לאשתי גם תנוחת הנהיגה לא היתה נוחה בגלל הפרעה ממשענת הראש. בקיצור- לא בשבילנו. MG מרוול R - קיבלנו הצעה של יד 1 אפס ק"מ ב 180 אלף ש"ח, במקום 200. מרווחת מאוד, לא מרגישה כבדה מדי (לעומת לפני שנה כשבדקתי את ההיברידית שלהם והיא הרגישה מאוד כבדה ומגושמת). עיצוב חיצוני נאה, פנימי סולידי. זה רכב גדול בהרבה (חוץ מהבגז', משום מה) ונוח, ונכנס בתקציב. לכאורה הכל טוב- מקבלים רכב ברמה גבוהה יותר באותו תקציב. אבל לא- הטווח נמוך יותר, ויש לי חרדת טווח. אני אתבאס מאוד לשנות את סגנון הנהיגה שלי בגלל חרדת הטווח. ועוד משהו בקטנה- שווי השימוש (האוטו יהיה של חברה פרטית) יהיה לפי מחיר של חדשה. עניין נוסף שמעלה חשש- לא ראיתי הרבה כאלה על הכביש. מה לדעתכם הסיבה? יש איזה חסרון שלא ראיתי? MG 4 - חיצונית היא הנאה מכולם בעינינו. פנימית לא רע. רכב זריז, טווח גדול, מתנהג יותר טוב מכל האחרים (הנעה אחורית!). הבעיה- לא מרווח (אשתי אוהבת את הישיבה הגבוהה). אולי היינו מסתדרים עם חסרון אחד, אבל המושב האחורי ממש לא נוח וזה דיל ברייקר. אז נשארנו עם שתי מתמודדות- או הג'ילי, שזאת בחירה פרווה כזאת, או המארוול R, שעלולה לגרום לי חרדות טווח. הצעות נוספות? אמרו זיקר. קצת מחוץ לטווח המחיר. שווה לבדוק? ראיתי בפרסומות גם את הוולוו , אבל הטווח של הגרסה הבסיסית שנכנסת לתקציב ממש נמוך עבורי. הערות כלליות: 1. לכל המכוניות שבדקתי אין הגה. כלומר יש גלגל שמפנה את הגלגלים הקדמיים כשמסובבים אותו לצדדים, אבל התקשורת היא בכוון אחד בלבד. נתק מוחלט בכוון השני. אגב- זה נכון גם למכוניות לא חשמליות כמו היונדאי אקסנט החביבה באופן גנרי שקיבלתי כרכב חליפי מהביטוח. 2. לכולן יש הרבה כח. תכלס זה מובן, כי בעלויות של הייצור הסוללה בטח עולה הרבה יותר מהמנוע, ומנוע חשמלי חזק יותר לא עולה הרבה יותר ולא תופס הרבה יותר מקום. זה לא כמו מנוע בערה פנימית שאתה מתחיל להוסיף צילינדרים, ולכן גודל ומשקל. כל סינית חשמלית עממית מתהדרת עכשיו בנתוני מומנט שהיו שייכים פעם בעיקר ל V8. יוצא שפתאום אנשים ינסעו במכוניות חזקות פי 2 ממה שהיו להם קודם. אני מנחש שיותר צעירים יחסלו ככה את האוטו של ההורים. 2א. לגרסת הביצועים של ה MG 4 יש פאקינג 430 כ"ס ו 60 קג"מ, אפס למאה ב 4 שניות, והיא עולה 174 אלף ש"ח. לפני שטסלה הגיעה לארץ, כלומר רק לפני 4 שנים, כדי לקבל 400 כ"ס ומעלה מאוטו היית צריך להפרד מ 500-600 אלף ש"ח. טסלה חתכה את זה בחצי, ועכשיו הסינים הורידו את זה מתחת למחיר של הוט האצ'. נראה לי שלא הרבה ישארו שלמות... 3. האחריות ממש הרשימה אותי. רובם נותנים 5 שנים או 150 אלף ק"מ לאוטו ועוד יותר לסוללה. אז מה אתם אומרים? ג'ילי או מארוול או שיש לכם אפשרות נוספת?

אנחנו נלחמים בפרוקסים של איראן, כמו בשיער הנחשים של גורגונה. לא נגמור את המלאכה לעולם אם לא נוריד את הראש. לפני חודשיים, כאשר איראן עשתה שגיאה איומה ותקפה אותנו ישירות, היתה לנו הזדמנות יוצאת דופן לנצל את זה להקמת קואליציה בינלאומית להפלת המשטר באיראן. אחרי שנים שאני רואה רק שחורות הייתי אופטימי לרגע. אבל נראה לי שפספסנו את ההזדמנות הזו. שרש הבעיה היא שיש בממשלה לא מעט גורמים שמטרת העל שלהם היא סיפוח יו"ש. כאשר זו מטרת העל הדבר החשוב ביותר מבחינתם הוא למנוע הקמת מדינה פלסטינית וכל השאר משני. לכן לדוגמה טיפחנו את חמאס כמשקל נגד לרש"פ. אילו מטרת העל לא היתה סיפוח יו"ש היינו יכולים לייצר קואליציה עם המדינות הערביות המתונות כנגד הפונדמנטליזם האיסלאמי שאיראן בראשו. אבל הפונדמנטליסטים שלנו מעדיפים את סיפוח השטח ואלהים יעזור לנו. אולי לא תהיה ברירה ונאלץ להלחם בחיזבאללה. למען האמת אני מתקשה לראות את מפוני הצפון חוזרים לביתם בלי בטחון, ובטחון משמעותו הסדר מדיני, ואני מתקשה לראות הסדר בלי מלחמה עם חיזבאללה קודם, כך שרוב הסיכויים לדעתי שגזרת הצפון תוסיף להתחמם. אבל זה לא יפתור את הבעיות שלנו. חמאס, חיזבאללה לבנון, חיזבאללה סוריה, הח'ותים, הג'יהאד האיסלאמי, כולם חלק מטבעת האש בה איראן מנסה להקיף אותנו. הפתרון האמיתי היחיד מבחינתי הוא הפלת המשטר באיראן ואת זה אנחנו לא יכולים לעשות לבד, קל וחומר כשיש לנו את הפונדמנטליסטים שלנו בממשלה. כשהאיראנים תקפו היה לנתניהו חלון הזדמנויות להעיף את סמוטריץ' ובן גביר מהממשלה, להכניס את לפיד וליברמן, ולארגן קואליציה בינלאומית בראשות ארה"ב וסעודיה שתטפל באיראנים ותמוטט את שלטון האייתולות. חלום באספמיה, כן. אבל זו ההזדמנות היחידה שקיבלנו לפתרון אמיתי, ולא לנסות אפילו לנצל אותה זו מעילה בתפקיד. תכלס קיסינג'ר צדק. לישראל אין מדיניות חוץ, יש לה רק מדיניות פנים.

אתה צודק. הקביעות האלו היו בסיס כדי לייצר ממנו טיעון מסודר ומספרי, אבל אני שוב נתקל במגבלות הפנאי והפורמט, ולכן אקפוץ לשורה התחתונה- בשנות ה 70' ישראל היתה ספרטנית, ועדיין הוצאות בטחון בגובה 20% מהתמ"ג הביאו אותה לסף פשיטת רגל בלי לחזור למנטליות ולסדרי העדיפויות התקציביים של שנות ה 70' המדינה לא תוכל לעמוד גם בהוצאות בטחון בגובה 9% מהתמ"ג לאורך זמן. בשנים האחרונות עמדנו על כ 5%, ובשנים הבאות נעמוד על 7% רק בגלל הצטיידות והערכות מחדש של צה"ל, ללא כל לחימה. 3 אוגדות בעזה שוות עוד 1% הוצאות ישירות ועוד לפחות 0.5% בהוצאות עקיפות, מה שמביא אותנו לקצה גבול יכולת הנשיאה של הכלכלה. כל לחימה נוספת תביא עלויות שיחייבו שינוי סדרי עדיפויות תקציביים שיעמדו בניגוד מושלם לקווי היסוד של הממשלה הנוכחית. כדי לסבר את האוזן- במשך 5 החודשים הראשונים של הלחימה, כלומר בשלב העצים, הגרעון התקציבי היה בערך 1% מהתמ"ג לכל חודש. קצב של 12% גרעון בשנה הוא לכל הדעות לא בר קיימא. אחרי שנתיים כאלה לא תשאר אבן על אבן. בחודשים האחרונים עם הורדת העצימות קצב הגרעון ירד בערך ל 0.6% בחודש, שזה עדיין על הפנים, ומצדיק בהחלט את התשואות הנוכחיות של אג"ח ממשלת ישראל, אם לא יותר. וכל זה עוד לפני שמדברים בכלל על שיקום. וכל זה אני סופר בלי שאף אחד עוזב, אז אל תענה על מה שלא אמרתי. שורה תחתונה - כדי לבצע מהלכים צבאיים בסדרי הגודל שמצפים לנו בתכנית שלך צריך קודם לבטל את כל ההטבות לחרדים, למתנחלים ולחד הוריות, ואחרי שתגייס 2-3 שנתונים של חרדים תוכל לבצע מה שאתה רוצה בלי להקריס את הכלכלה.

תגובה מלאה לדברים שאמרת תחרוג מתחומי הפורמט. לכן אני אנסה לפרק לחלקים. אני אכתוב סט של קביעות, שמבחינתי הן אמיתות מגובות במספרים, אתה תגיד עם אלו מהן אתה לא מסכים, ואז נוכל לדון בהן אחת אחת. 1. כאשר ההוצאה הבטחונית עולה לאורך שנים על אחוז מסוים מהתמ"ג הכלכלה נחנקת. 2. נתיב הצמיחה והשיפור בכל הנתונים הכלכליים של ישראל שהחל ב 1989 יחד עם גל העליה הגדול הסתיים ב 2014. 3. אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לצמיחה באותה תקופה היה ירידה דרסטית של שיעור ההוצאות הבטחוניות מהתמ"ג. 4. העליה המסיבית ממדינות בריה"מ לשעבר ב 1989-91 היתה גורם משמעותי לצמיחה לשנים קדימה ולא להאטה. 5. העליה בחלקם של מגזרים לא יצרניים באוכלוסיה פוגעת בצמיחה. 6. חלקם של המגזרים הלא יצרניים במשק היום גבוה בהרבה מאשר היה בשנות התשעים, ולכן אחוז ההוצאה הבטחונית שיתחיל לחנוק את המשק נמוך יותר. אני אעצור פה כדי לא להכביד. תגיד עם מה אלו מהקביעות אתה לא מסכים.

...זה לא כח צבאי, זה הסדר מדיני. נגיד שתשמיד את היכולות הצבאיות של החמאס ותשלוט צבאית ברצועה. לפי הגנרלים זה אומר להחזיק 3 אוגדות בעזה. תקציב בטחון עצום, ימי מילואים, 4-5 שנים והמדינה קורסת כלכלית. וזה בלי שהנוודים הדיגיטליים ינדדו לאיי הים התיכון, איטליה תאילנד וקוסטה ריקה ואתה מאבד שליש מהעשירון העליון שמשלם חצי מכלל המסים. ואז מה? יהיה שקט בעזה כמה שנים, יקום חמאס ב' ובעוד 10 שנים תקבל 7/10 או 9/11 . וזה בלי לדבר על גבול הצפון: 120-150 אלף טילים של החיזבאללה הם לא ליופי. מתישהו הם ירצו להשתמש בהם ולעשות לנו גם 7/10. ח"א ישמיד שני שליש מהם, חצי מהשאר יהיו נפלים, נשאר 20 אלף. ישתמשו בחצי תוך שבועיים-שלשה, זה אומר 1000 ביום. במקרה הטוב ניירט 80% אם לא ייגמרו לנו המיירטים, זה אומר 200 נפילות בעורף כל יום. להשוואה- ב 91' נפלו בעורף בס"ה 40 טילים עם רש"ק דומה, וב 06' בס"ה 400 עם רש"ק קטן בהרבה. פה אנחנו מדברים על אלפי נפילות עם רש"ק גדול. האם בלי להתחשב בביידן ומקרון יהיו לך מספיק תחמושת ומיירטים? עם 3 אוגדות בעזה מי ילחם בחיזבאללה, החרדים?

חלקי. מה עם ספוטיפיי וכו'? אישית אני לא אוהב את תפעול הרכב מהמסך- מזגן וכו'. לאשתי לא אכפת. אבל אם כבר מסך אז שיהיה שימושי.

כמי שהתעניין ברכב מילדות מיהרתי להתחיל ללמוד נהיגה ביום שהיה מותר. המורה היתה מעולה. אמא של מי שתהיה לימים סמדר גנזי, אבל אז היתה סמדי כהן, והיתה מחזור מעלי ביסודי. מימנתי חלק מהשיעורים בשיעורים פרטיים במתמטיקה שנתתי לאח הקטן. בשיעור הראשון היא אמרה לי "סע", אז הנעתי ונסעתי. הילוך ראשון, שני, שלישי. הכל בא לי טבעי. האוטו היה סובארו DL מלפני הצורה המרובעת. ידני כמובן. עברתי בטסט ראשון. אני זוכר שבפניה שמאלה מרמזור לא נכנסתי בדיוק לנתיב השמאלי והבוחן עשה קצת פרצוף, אבל העביר אותי בכל זאת. תודה לפות"ש. כל הדברים האלה כבר פרחו מזכרוני ושבתי ונזכרתי בהם תוך כדי הכתיבה.

הבנתי שלג'ילי אין אפל קאר פליי (ואנדרואיד אוטו) שזה די דיל ברייקר. מה עושים?

ככל שראיתי הMG4 היא בתצורת משפחתית ואשתי אוהבת את הישיבה הגבוהה

נגנב לנו הפיג'ו 3008 (תשאלו מי גונב פיג'ו 3008, זה נושא אחר) ואשתי החליטה לעבור לרכב חשמלי בתצורה דומה. לי יש חרדת טווח. אני רוצה שהרכב ינסע בין טעינות לפחות 320 ק"מ בלי שאצטרך לשנות סגנון נהיגה. קרי גם ב 140 קמ"ש על כביש 6, נניח. עושים 18-20 אלף ק"מ בשנה. רוב הקילומטרז' בינעירוני. חיפה- תל אביב, חיפה-נס ציונה וכו'. עשינו נסיעת מבחן על קיה נירו (אני גם על ה EV6, רק רציתי לדעת) ועל ג'ילי גיאומטרי. אשתי לא אהבה את הנירו, בעיני הוא גם היה כבד מדי. את הג'ילי היא אהבה. האם יש אפשרויות נוספות? ראיתי שלמתחרה הישירה- אטו 3- יש טווח קטן יותר. מה החסרונות של הג'ילי (חוץ מתא מטען יחסית קטן שראינו)? האם כדאי לחפש גם משומשת בת שנה-שנתיים וכך להכניס בתקציב עוד אפשרויות?

בכביש אנחנו פוגשים המון אנשים. אם אחד מעשרים הוא מניאק זה אומר שיהיו כמה מקרים ביום שתפגוש מניאק. לא תפקידנו לחנך את המניאק, למרות שממש בא לי. יש לי פנטזיה בה אני נוסע בוולוו 244 ופשוט לא מונע תאונה ונכנס בהם. במציאות אני מקלל בשקט ועובר הלאה.

הווי דן את כל האדם לכף זכות. אם מישהו ממהר, אני ממהר לפנות לו את הדרך. אני לא יודע למה הוא ממהר, ומניח שיש לו סיבה טובה. גם אם הוא מאחר להוציא את הילד מהגן זו סיבה טובה עבורו למהר, ואני לא אפריע לו. הפרינציפ הוא להתנהג לאחרים כפי שהיית שרוצה שיתנהגו אליך. "ואהבת לרעך כמוך" זה קשה מדי. אבל "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" זה בר ביצוע. כשאני ממהר משגעים אותי אלה שמעכבים אותי. לכן אני לא רוצה להיות זה שמעכב אחרים. אם רכב מגיע רחוק מאחורי עם הבהוב אורות אני אפנה לו את הנתיב מוקדם, גם אם אצטרך להאט בימני ולא להשלים עקיפה. רק אם אני משוכנע שאשלים את העקיפה לפני שהוא יגיע אני אמשיך בשמאלי ואתחיל לאותת ימינה מוקדם כדי שיראה שאני מודע לקיומו. ושלא תחשבו שאני צדיק גדול. גם אני לוקה לפעמים בזעם כבישים. ההתנהגות הזועמת שלי היא לא להאט מאחורי הנח בשמאלי אלא רק ברגע האחרון, כך שהוא רואה אותי גדל במהירות במראה. לא ההתנהגות הכי מנומסת וגם לא הכי חכמה. אבל בדרך כלל זה מעיר אותם מתנומתם.

הייתה לך עדות כאן למעלה, וגם לי היו מכוניות שדאגתי לשמור אותן במצב מכני מעולה אבל חיצונית סבלו. יש בזה אפילו סוג של הנאה פרוורטית שקוסם לאנשים מסויימים. אולי אתה צודק לגבי המקרה השכיח, אבל הנה כאן כבר קיבלת שני יוצאים מהכלל שמקלקלים את הקביעה המוחלטת שלך. עדיין אני מסכים שתאוריית החלונות השבורים כנראה עובדת בדרך כלל. כשהיה לי רכב שכולו שריטות ומעיכות פח זה שיגע את אשתי. אצל אנשים נורמטיביים החיצוניות של הרכב מעידה על בעליו. אני חושב שפערים בין המצב החיצוני למכאני יהיו יותר נפוצים בכלי רכב שהם ראשית זולים. 1. עלות תיקונים קוסמטיים תהיה גבוהה ביחס לשווי הרכב. 2. ככל שהרכב זול יותר עולה הסיכוי שאין לו ביטוח מקיף. ברכב ששוויו מצדיק ביטוח מקיף ההזנחה חשודה יותר. שנית עם נסועה גבוהה- הבעלים חייב לשמור על המצב המכני טוב בגלל הנסועה הגבוהה, אבל ככל שאתה נמצא יותר בדרכים הסיכוי שתקבל שפשוף בטמבון ומעיכה בכנף עולה, ואולי בסוף נמאס לך להוציא כל הזמן כסף על נראות.