Notepad

אני בונה על רכיבה זהירה, מיגון high end, ושלושת הקורסים של 'אופנוען מאומן' בתור התחלה. סטטיסטית האופנוע מגדיל את הסיכויים לנזקים, הנ"ל קצת מקטינים. בשנה וחצי שאני על הכביש נהגתי בערך 40-50 אלף קילומטר, ולעולם לא נכנסתי למצב שאפילו קרוב לתאונה. כמובן שיש דברים לא צפויים, אבל אני לוקח את הסיכון בחשבון, ופשוט אקווה שאני אשאר בשולי הסטטיסטיקה...

טוב, זה כבר תלוי איך אתה מגדיר "אנשים מהשורה"... מהשורה האחרונה אולי.

לא, לא עשיתי. הבנתי שבפתוחה לא צריך?

OCD my friend, OCD. נחרדתי לגלות שהמתלה הימני הקדמי קצת כלפי הקרקע יותר מהמתלים האחרים, הבלאי של המתלים אמור להיות שווה בשווה. ברור לי שאין לזה השפעה כלל, אבל זה הפריע לי.

אין צורך לצעוק, קיבלתי, תודה. אני יודע בדיוק לשם מה אני לומד. אני לומד כדי לדעת דברים שמעניינים אותי, אני לא מתכוון לקשר בין העיסוק העתידי ללימודים, אלא אם יקרה משהו יוצא דופן שלא תכננתי מראש. כל כיווני הקריירות אותם אני בודק לא דורשים ידע בנושא מסויים, אלא תואר אקדמאי בלבד, ללא מיקוד במשהו ספציפי.

שלום. אני כרגע משרת בבסיס אקראי כלשהו בין 8 ל 17:30 רשמית, בד"כ הולך הביתה באזור 16:30. יש לי המון זמן פנוי ואני רוצה לנצל אותו בלימודים אקדמאים. אני לא מתכוון לשבת על התחת כל יום במשך 3-4 השעות הפנויות שיש לי, אלא לקחת את הזמן, ולשלב חיים נורמטיביים תוך כדי. המטרה היא לצמצם את הדרך אל התואר, ולא לסיים את כולו בשנתיים וחצי הנותרות. איך זה עובד? מלבד האוניברסיטה הפתוחה, האם ישנם קורסי ערב כאלה ואחרים באוניברסיטת ת"א? בעקרון, ע"מ לקלוט חומר בצורה טובה, אני מוכרח לשמוע הרצאה. כשאני מקשיב למישהו שמלמד חומר - הכל נקלט צ'יק צ'ק. דרך ספרים ולימוד עצמי זה פשוט לא יעבוד, גם ככה לילד בכיתה ג' יש הרגלי למידה טובים יותר משלי (ואני לא צוחק, את מספר הפעמים שלמדתי בבית מכיתה א' עד יב' אפשר לספור על יד, אולי שתיים). לכן נובעת הסלידה שלי מהאוניבסיטה הפתוחה. ונעבור לחלק השני של הכותרת. אין לי מושג מה אני מעוניין ללמוד. בכיתה ט' למדנו ביולוגיה וספגתי הרבה פחות ידע ממה שהייתי מעוניין, זה בהחלט עניין אותי, אבל בין זה לבין לימודים גבוהים, עם מבחנים ובקיצור - 'כל החבילה' - אינני יודע אם זה ימשיך לעניין אותי. ראיתי מספר הרצאות בנוגע לאבולוציה ואנטומיה של פרופ. יואל רק, והן כן עניינו אותי. שוב, לא יודע כמה זה ימשיך לעניין אותי once אני אצטרך לשנן, ולדעת הכל. איזה אופציות נוספות קיימות? לי אין מושג. יכול להיות שרפואה תעניין אותי (אני ממש מתלהב לראות את הדם שלי זורם בצינור תוך כדי שאני תורם דם, אבל אולי אני סתם חולה נפש ), אבל לתואר ראשון - מיותר לחלוטין. אני מתעב מתמטיקה, ואני אמנע מלהתעסק איתה כמה שיותר. בעקרון, אני מנסה לשאול האם יש דרך לדעת שמקצוע X אכן יעניין אותי ברמה אקדמאית, לפני שאני אתחיל ללמוד אותו?

^ הארת את עיני, ואין לך מושג עד כמה אתה צודק. יש לי רשיון מוגבל A1 (יכולתי להוסיף בדיחה אירונית לא מצחיקה, אבל נוותר. שיט), וכבר חצי שנה שאני מפנטז על איזה מונסטר מוגבלת. במונסטר כמו במונסטר, כל המומנט נמצא למטה כך שהירידה בכח לא הכי מורגשת.. לפי חוות דעת באינטרנט. עם אופנוע שכזה לא הייתה לי בעיה להתפשר על רכב ב 50,000 שקל לימים חמים במיוחד / גשומים. אבל אז יש את אמא, שזה סיפור בפני עצמו. נחכה קצת שהגרבר יתנקה לי מהפה.

קרה שנשענו לי על הרכב פעם אחת. הייתי בחנות מחשבים, חבר של עובד בחנות הגיע והם יצאו החוצה והתחילו לדבר, תוך כדי שהחבר נשען לי על האוטו. ראיתי את המתלים בצד ימין מתכופפים מעט וחשבתי "הוא מגדיל לי את הבלאי של המתלים בצורה לא מאוזנת!!!". מה עשיתי? הוצאתי את המפתח, שחררתי את הנעילה ונעלתי בחזרה. אין לי סבלנות להתחיל להעיר לאנשים.

שטיפה חיצונית כל שלושה שבועות, פנימית רק כשיש לי סבלנות (כנראה כל חודש וחצי-חודשיים). בערך מדי שבוע וחצי אני עושה סוג של נקיון פנימי זריז, שם את כל הזבל בפי האשפה, ומרוקן אותו לפח אחר. לאחר כל שטיפה חיצונית אני ממלא אוויר בצמיגים. שמן+מים - בודק בערך כל חודש. בהתנעה קרה אני לא עובר את ה 3 סל״ד במקרה קיצון, בד״כ פחות. משתדל לא להשתמש במתנע כל שניה, רק מתי שצריך להתניע. אם צריך לעמוד בצד 5 דק׳ ולחכות - שם בניוטרל ומרים בלם יד, כדי שייקח לאורות הבלימה חיים ארוכים יותר. פנסים ראשיים - מדליק רק כשצריך ולא סתם באור היום. אין סיגריות ואין שתיה שאיננה מים, או אוכל שעלול לעשות כתמים (סנוויצ׳ים עם רטבים שונים למשל). אבל אין לי בעיה לאכול סתם כריך של yellow. יהיו פירורים? ננקה אותם. לסיום: מתכנן את הדרך בצורה אופטימלית, כדי להימנע מתאוצות ובלימות מיותרות.

איזה יתרון יש לתדלוק 98 בהרצה בלבד? זה ממילא לא משפר את האמינות וכו׳, רק עוזר להגיע לסוסים המוצהרים ולא טיפה פחות.

^ דווקא עם המתלים אני מסתדר, הקלאץ' הוא החלק הבעייתי בשבילי, במיוחד עם הרגל שלי (שהשרירים שלה חלשים מהותית מהשרירים בימנית, בגלל הבעיה האורטופדית..). במישור היה לי קשה לזנק, שלא לדבר על עלייה. נכבה לי איזה 3 פעמים, וכמעט נכבה עוד פעמיים, בנסיעה עירונית של 10-15 דק'. בשלב הזה הבנתי שכנראה היא hardcore מדי בשבילי... יכול להיות שזה עניין של הרגל, לא יודע. בנוגע למתלים, התכוונתי לכך שקשה לי להאמין שתצליח באמת לנצל את מיטב היכולת שלהם בכבישים שלנו. משמע, בנסיעה מדי סופ"ש בכבישים מפותלים, לא תפצה על אי הנעימות בפקקים בהם אתה עומד בדרך אל העבודה, ובהתנהלות הכללית עם הרכב (למשל, העובדה שאתה לא רואה איפה החלק הקדמי של הרכב מסתיים, וכך אתה עלול לפגוע בו הרבה עד שתלמד את הרכב), אבל זו דעה אישית. שוב, אולי אני טועה, פשוט לא נהגתי עליה מספיק בכדי לגבש עמדה מוצקה.

המגאן RS היא פשוט בלתי נסבלת בתור רכב יומיומי. קלאץ' קצר מדי, ואת היכולות של המתלים ניתן לגלות רק במסלול, להערכתי. אם היינו חיים באירופה - הייתי מוכן לבצע את ההקרבה, בתמורה לימי מסלול בכל סופ"ש או שניים. לגבי הקליאו - לא חשבתי עליה, ולמעשה אני לא כ"כ מכיר אותה. אני יודע שיש לה התנהגות פנומנאלית, אבל לא הרבה מעבר לכך. איך היא ליומיום? בעקרון, יש לי סוג של בעיה אורטופדית ברגל שמאל שלא ממש מאפשרת לי להשתמש בקלאץ' סופר קשה, או סופר קצר בנוחות. רעיון שעלה בראשי - במקום לשרוף כסף סתם, האם מכירת הרכב שלי, בתמורה לקניית רכב ספורטיבי באזור ה 100,000 + - תהיה רעיון סביר והגיוני? כך גם ישאר לי עודף ליישור קו, במידה ויהיה צורך. ההגיון שמאחורי זה הוא שהרכב שלי ימשיך לאבד ערך בקצב מסחרר היות והוא בסה"כ בן שנה, ורכב שכבר נמצא על הכביש 3-4 שנים ייאבד הרבה פחות מהערך שלו. כך שתיאורטית.. אני בכלל ארוויח, בתנאי שאחזיק את הרכב תקופה מספיק ארוכה? או שמא פספסתי משהו.

לגבי עלות - הייתי אומר, מספר גס - באזור ה 300 ש"ח בחודש, מלבד ההשקעה הראשונית על מיטה, צעצועים, קולר, חגורה וכו'. בנוסף לכל מה שהזכרתי בתגובה הקודמת, יש לזכור גם עלות לספר פעם בחודש-חודשיים. אגב, כדי שלא ישתעמם, עלה בראשי רעיון מעניין: תאמץ גור, ובנוסף עליו - גם גור חתולים. כשהם יחד מגיל צעיר הם נהיים חברים לכל דבר, והבונוס להערכתי הוא, שהכלב לעולם לא ינבח סתם על חתולים ברחוב. אני מעריך שלגדל חתול זה יותר זול, וקל, מלגדל כלב. גילוי נאות: אני אלרגי לחתולים ולכן לא יצא לי לנסות את הכתוב מעלה. לי זה נשמע הגיוני, אבל כך את זה בעירבון מוגבל.

א. כדאי שבתור רווק תחשוב על זה לעומק, וכבר אסביר מדוע. אני מאוד אוהב כלבים. תמיד היו לי כלבים, הכלב הנוכחי שלי הוא שיטסו בן 6.5 שנמצא אצלנו כבר בערך מגיל חודש. ומה גיל התמותה הממוצע של שיטסואים שמטופלים היטב? בין 16 ל 18, אפילו 19 שנה. אני אהיה בן 30 כשכלב שקנינו כשהייתי בן 12 ימות. בתור רווק, עם כל האהבה שלך לכלבים, ואני בטוח שיש כזאת כי עובדה שאתה רוצה לאמץ כלב, הוא יפריע לך. מספיק שתרצה לטוס לחופשה בת יומיים, שלא נדבר על חו"ל, וזה כאב ראש די רציני. אתה צריך להבין שעד שהכלב לא ילך לעולמו - אתה תהיה מחוייב לטפל בו כמו בן בית לכל דבר. אין הפסקות, וכשהוא גור - אין מנוחה. אני לא סובל שאנשים מאמצים/קונים כלב לפני שהם חשבו על זה טוב טוב, ואח"כ אחרי שנתיים פתאום הם מתחרטים. הכלב יהיה אומלל, עם חרדת נטישה שסביר להניח שלא תעזוב אותו. ב. במידה והחלטת שאתה מבין את כל המשמעויות, כולל עלות אחזקה, כלומר, אוכל איכותי, חיסונים, תילוע כל שלושה חודשים (ושלא נדבר על בעיות רפואיות מורכבות יותר, טפו), מיטה, אפילו כמה צעצועים, קרא את ההצעה הבאה שלי. אם תביא כלב בנוסף ליורקשייר טרייר - לעולם לא ישעמם להם. הם פשוט ישחקו אחד עם השני ויהיו אחד עם השני. מ 9 עד 18:30 - שעות ארוכות, אבל לא מדי. תתעורר 15 דקות מוקדם יותר בכל בוקר. תתארגן כרגיל, וכשאתה מוכן לצאת לעבודה - תוריד את הכלב. כך הוא יירד בשעה המאוחרת ביותר הנוחה לך. עם הזמן שהוא יגדל, הוא ילמד לשלוט בצרכים שלו. ברגע שאתה מגיע הביתה - טיול נוסף, ועוד אחד לפני שאתה הולך לישון. אני יוצא לבסיס ב 7:10, כלומר, מוריד את הכלב כל בוקר בין 6:55 ל 7:10. מגיע הביתה בערך ב 18-18:10, מוריד אותו שוב. הוא לא עושה צרכים בבית. כלבים הם חיה מדהימה, ותענוג לגדל אותם, אך בבקשה - תהיה בטוח בוודאות שאתה מוכן לזה כספית ולוגיסטית.

אני יודע, ואתה צודק. אבל רבאק, נמאס לשמוע כבר. בכל הזדמנות מישהו יעלה את הנושא הזה. אבל כל עוד 90% מהרכבים על הכביש הם שנת 2007+, המסעדות, הקניונים, בתי הקפה ובתי המלון באילת תפוסים עד אין מקום, ושלא נדבר על טורקיה, כריתים, נאפה וקפריסין - אף אחד לא ישכנע אותי שאנשים פה גוועים ברעב. מה שמצחיק זה שמצביעי לפיד - הם האנשים שמתלוננים עליו. טוקבקים אינסופיים ב ynet כנגדו, אבל בסופו של דבר - 19 מנדטים, פתאום העכברים חזרו למסתור? למי שתוהה, אני ממש לא גר בוילה של דונם בקיסריה. אני יודע בדיוק מה זה להיות חלק 'ממעמד הביניים', הורים גרושים, וגר עם אמא עם שכר דומה לממוצע. מה המטרה של האשכול? לא יודע. לכן הוספתי את המילה "הרהורים", אלה סתם המחשבות שרצות בראשי. תהיתי האם אולי יש כיוון עליו לא חשבתי, משהו שעומד לי מתחת לאף, רעיון יצירתי, you name it.

אתה טועה. מבחינתי זה סוג של בונוס, אני ממש לא רואה בזה חשיבות בהשוואה לפרמטרים האחרים. בחרתי להיות כנה ולומר שיש בזה משהו. שיידעו שאני חובב הגה, יסתכלו ויראו את המדבקה של קארספורום על רכב ספורטיבי+-. אין כאן שום דבר רע. כמו ללבוש חולצה של Metallica, כדי שחבר'ה אחרים שאוהבים אותם יוכלו לסמן אותך בתור אדם עם טעם מוסיקלי משובח . לאנשים שמפגינים מול הבית של יאיר לפיד - ממליץ לצאת לעבוד במקום להפגין. למי שלא סוגר את החודש אין זמן לשטויות האלה. סתם הערת אגב, אין לי עניין שזה יתפתח לדיון פוליטי. זה ילדותי ולא לעניין. בכל מדינה בעולם יש מעמדות, deal with it.

זהירות. חפירה עצומה לפניך, אנא וודא כי אתה משועמם. לעניינו. אני בעלים של אאודי A1 Sportback 1.4 TSI. קניתי אותה לפני כמעט שנה עם חבילת 'סטייל' שכוללת כמה צעצועים (סאנרוף, פנסי קסנון, לדים, מסך+מערכת וכו') ב - 164,000 ש"ח, אחרי "הנחה" של איזה 20k (הגיעה לאחר מיקוח של 5 שניות). בעקרון, כשקניתי אותה הייתי לחוץ כבר לקנות רכב. אני ואבי פשוט לא הצלחנו לסגור על תקציב, או על סוג רכב בכלל. בהתחלה רציתי סוזוקי ג'ימני, אח"כ החלטתי שאני לא אצא לשטח, התקציב השתנה מ 20 אלף ל 80 אלף ל 60 אלף ל 120 אלף, כבר עמדנו לסגור על אאודי a3 שנת 2000, ואז על ג'ימני שנת 2006+ -, ואז על סוזוקי סוויפט וגם על פולו יאנג וגם על פולו GTI וגם על מיני one וגם על מיני קופר... בקיצור - לא היינו החלטיים בעליל. אבי טס מישראל לארה"ב בערך כל שבועיים, ועם כל פעם שהוא בא - וחזר - התקציב הספיק להשתנות. וכך נמרחה לה חצי שנה שבה היה לי רשיון נהיגה, ואך לא היה לי רכב ודרך להתנייד - פשוט כי לא הצלחנו להחליט בנוגע לדבר. ביום בהיר אחד, הגיעו מים עד נפש, והחלטתי: היום יהיה לי רכב. שעתיים לפני שהסוכנויות נסגרות, הרמתי טלפון לאבי, אמרתי שאני רוצה לקפוץ לסוכנות של פולקסווגן כדי לברר לגבי פולו GTI ואח"כ לאאודי בהרצליה כי שמעתי שיצא רכב קטן ויפה ושמו A1. הלכנו לפולקסווגן והסיבה היחידה שבגללה לא קנינו את הפולו היא כי הם החליטו שאין עליה נסיעות מבחן. זה היה יום לפני שאבי טס, ושעה וחצי לפני שהסוכנות נסגרת, הלחץ היה באוויר. נכנסנו לסוכנות, ואאודי A1 מיוחדת תפסה את תשומת ליבנו - A1 עם 5 דלתות. התלהבנו מכמה שהרכב יפה, עשינו סיבוב, סגרנו עסקה. נסעתי פחות או יותר בכל משפחטומתית ממוצעת, וברוב "רכבי המנהלים" בסגנון מאזדה 6, הונדה אקורד וכו'. ה A1 טובה יותר מכל המאזדות 3 למיניהן, ולטעמי - גם טובה יותר מרכבי המנהלים. לי פרקטיות ונוחות אינן משנות, ול A1 יש אחיזה גבוהה יותר, מומנט בסל"ד נמוך יותר, תיבת הילוכים מהירה יותר, וכן, היא גם נראית טוב יותר מרכבי המנהלים. בהמשך גם גיליתי שהיא מושכת הרבה יותר תשומת לב ממה שתיארתי לעצמי, בהתחלה אהבתי את זה, אח"כ התחלתי לשנוא את זה, ועכשיו - איפשהו באמצע. לעצם העניין - אומר דבר אחד. הרכב הזה הוא רכב מצויין. הוא לוקח בני אדם מנקודה א' לנקודה ב' וגם בחזרה - בקלות, וגם נראה טוב על הדרך (אחרי שאני יוצא, אני תמיד מסובב את הראש למבט אחרון). אבל הוא לא מעלה לי את הדופק, וזה פשוט חורה לי. כן, יש לו אחיזה בלתי רגילה. לילה אחד לקחתי אותו לחניון ריק, ענק ומבודד, כיביתי את בקרת האחיזה כדי להכיר קצת את המגבלות שלו - ופשוט לא הצלחתי לערער אותו ממקומו. 40 קמ"ש, חיתוך הגה חד ימינה ואז שמאלה, וחוזר חלילה. נאדה. הרכב דבוק לכביש, וזה לא נראה כאילו הוא מתכוון לעזוב אותו. למען האמת, זה הרגיש קצת מוזר, באמת ציפיתי שיגיב איכשהו. אבל הדופק שלי 60 - ויציב. ועכשיו אני מתלבט. כבר משהו כמו שלוש פעמים ששמתי אותו למכירה, התחרטתי והורדתי אותו מהמכירה. פעם אחת כבר כמעט סגרתי עם קונה פוטנציאלי - והייתי קונה פוטנציאלי בעצמי למיאטה 2011 שמורה ובמצב מדהים, אבל הבחור שמכר את המיאטה התחרט - וכך גם אני. המחירון לרכב שלי קצת לא ריאלי, כי משום מה הוא בערך 10,000 פחות מהמחיר שקניתי אותו לפני 11 חודשים (כנראה לוי יצחק לא מחשב את ה"הנחה"). לכן ביקשתי עליו מחיר בהתאם למחירי הרכבים שהולכים ביד 2, ובהתאם למה שאני הרגשתי לנכון שהוא מחיר מתאים, ע"פ מצב השוק, ולפי העובדה ששלי הרכב המאובזר ביותר מבין כל האופציות האחרות ביד 2. בכל מקרה, כרגע אני אוכל למכור אותו בערך ב 130,000 שקל ריאלית, כלומר אחרי מיקוחים וכו'. העניין הוא, שכמה שאמתין יותר - כך הערך יילך ויירד, ואצטרך להוסיף סכום גבוה יותר על הקניה של הרכב הבא. אם אני אחכה עוד שנה - אולי באחוזים אני אפסיד קצת פחות, כי ירידת הערך תתמתן מעט, אבל בכסף נטו - אני אפסיד יותר. מצד שני, יותר ריאלי למכור רכב אחרי שנתיים מאשר שנה, כי זו התקופה הממוצעת להחלפת יד. כלומר, מי שיקנה ממני יחשוב על המכירה העתידית שלו - ויידע שהוא יהיה פחות אטרקטיבי מפני שהוא יהיה יד גבוהה יחסית לממוצע. אז על איזה רכבים חשבתי? לא לפי סדר כלשהו, ולהלן: אבארט' 500 עם תיבה רובוטית (עליה הפירוט בהמשך). מיני קופר S, או אפילו JCW משומשת (זו ההעדפה שלי מבין כל האופציות). כמובן שמאזדה מיאטה. כאן ההתלבטות היא שאם אני כן אחכה קצת, ייצא הדור הרביעי שאמור להיות קל משמעותית מהדור הנוכחי, ומוגדש לקינוח. במידה והתקציב יהיה קצת יותר גמיש, אשקול את הטויובארו (למרות שבמחיר הנוכחי - I doubt it), ה GTI דור 7 ואת הפוקוס ST. אם תהיה בארץ פיאסטה ST, גם היא תהיה ברשימה. אופציה מעניינת נוספת (אך עם מעט כאב ראש) היא ייבוא אישי של מוסטנג V6, או אפילו V8, שיחסית למחיר תהיה מהירה מאוד (-אבל- איני בטוח שזה מה שאני מחפש). בד"כ ההעדפה תהיה לגיר ידני, להיות מחובר עד כמה שניתן למכונה, אבל אסביר מעט על האבארט'. אולי חלקכם יסקלו אותי באבנים, אבל נהגתי גם על הגרסה הידנית וגם על הרובוטית - ועם הרובוטית פשוט נהנתי יותר. אני חושב שמלבד העובדה שבידנית אין שום מקום להניח את רגל שמאל, הרובוטית עושה הכל בדרמה, ואני אוהב את זה. כשמועכים את הדוושה עד הסוף ומעלים הילוך - מקבלים חבטה מתיבת ההילוכים, כי כח התאוצה יורד ל 0 ועולה בחזרה, מה שנותן אפקט של תאוטה. אני לא יודע אם ההשוואה נכונה, אבל לדעתי - כך מתנהגת תיבת הילוכים רובוטית עם קלאץ' אחד גם בלמבורגיני ובפרארי - עם כל האופי והדרמה סביב. ה DSG הרבה יותר טובה בתור תיבת הילוכים, אבל הרבה פחות מרגשת, כי היא מעבירה הילוכים במהירות הבזק. זה נחמד למסלול, אבל לא מרגש, ולטעמי, אפילו משעמם. אני חושב שהמרדף שלי מעולם לא היה אחרי תקציב. אם נשים את כל הקלפים על השולחן - למזלי, העניין הזה לא עומד בדרכי יותר מדי. יכול להיות שהמרדף האינסופי התנהל על כמה מקבלים עבור תקציב יחסי. או במילים פשוטות - bang for buck. לאלו מכם שזוכרים, פתחתי בעבר שרשור בנוגע להחלפת הרכב שלי, בפיאט פנדה - לא פחות. אולי זו נקודה מעניינת שממחישה טוב את העקרון הנ"ל. אני חושב שהמטרה הסופית, היא מכונית מרגשת, חמודה, שגם מתנהגת טוב, ובולמת טוב, וגורמת לי להרגיש טוב. וכן, אם נהיה כנים, אולי גם מושכת עיניים פה ושם. אני רוצה שכל קפיצה לקניון תהיה חוויה בשבילי. בין אם בהעברות ההילוכים, בין אם סתם בתאוצה, בין אם בסיבובים (נו טוב, זה קצת פחות לקניון אבל נחליק אותה). אני רוצה מכונית שתצעק לי מהחניה "הלו! כבר 4 שעות לא נגעת בי!". אולי לומר שרכב הוא "טוב מדי" זו קלישאה של כתבי רכב, אבל אני מתחיל לחשוב ש..אולי לא. אולי כל החפירה הנ"ל מתאימה יותר לבלוג בינונימי כלשהו, אבל אני חבר בפורום, אז הלכתי על זה. הגעתם עד כאן - כדאי שגם תגיבו כדי שלא ייצא שבזבזתם את זמנכם לשווא .

הפנייה זריזה של הראש ימינה אינה מסוכנת כלל אם הסתכלת ישר וראית שאתה לא צופה מצב מסוכן. אתה לא מסתכל לחלון האחורי, אלא, זה שמימינך. בסה"כ אתה בודק האם יש שם כלי רכב. אתה לא אמור לבהות בו, זה אמור לקחת בדיוק חצי שניה. אם המראות מכוונות כראוי - אין סיבה שיהיו כלי רכב שאתה לא רואה (לאחר הפניית מבט חטוף). בעקרון, אני מכוון את המראות עד שאני לא רואה את הרכב בכלל, ואז מחזיר מילימטר אלי ליתר ביטחון. פעם נהגתי לכוון אותם ב"שיטה הרחבה", כלומר, רחבה בדי הרבה מעבר לרכב, אבל גיליתי שאני לא רואה קטנועים שנוסעים בין שני נתיבים אז ויתרתי. דבר נוסף שלמדתי עם הזמן: כשאני רוצה לעבור נתיב אחד, ואני חושש שיש רכב שנמצא שני נתיבים ממני שאני לא רואה - וגם רוצה לעבור לאותו הנתיב שאני מתכוון לעבור אליו, אני בודק את השטח ושואל את עצמי את השאלה הבאה: "איזה סיבה יש לו לעבור נתיב". כלומר, האם הרכב שלפניו נוסע לאט? האם אתם מתקרבים לצומת בה יכול להיות שהוא יצטרך לפנות, ולכן הוא עובר נתיב מראש? יש לקחת את כל המשתנים בחשבון, ולא לנהוג בצורה רובוטית.

אותי עצבן שהוא רק נלחם בחבר'ה מהכוכב שלו, ולא כיסח גם כמה בני אדם.

:lol: ברכות, תגובה זו זכתה בתואר "תגובת השנה". 9. חיפשתי כינוי פשוט מאוד, וזה מה שעלה לי לראש. ד"א, פנקס, לא מחברת. פשר החתימה והסמלון - כדי להדגיש את עניין הפשטות. רק שורות, משבצות זה לצהובים. 10. איחולים.

סרטון נחמד ביותר של קופר S JCW עוקפת פחות או יותר כל רכב על הרינג.

לדעתי הקופר S תהיה בחירה מעולה עבורך, היא גם מאוד זולה יחסית למה שאתה מקבל. מאחל שהכל יהיה תקין בבדיקה. יכול להיות שבעוד שנה-שנה וחצי כשאני אחליט למכור את הרכב זו תהיה מתחרה רצינית במיאטה ND, שכנראה תהיה מוגדשת עם מנוע 1.3.

לא יודע מה איתך, אבל אני ממש (אבל ממש) לא הייתי רוצה לקבל נשיקה מנערת ליווי.

הרמה כאן הולכת ומתדרדרת מיום ליום... בעוד 5 שנים:

תכננתי לשלוח ה"פ אבל שיהיה. 1. רמת גן. 2. הוד השרון. 3. בינתיים, לישון לבד ולתת לזה להתפתח. אלא אם יקרה משהו יוצא דופן, זאת לא המטרה כרגע. אני מכיר אותה כבר איזה חודש-חודשיים מהצבא והיא כבר סוג של חצי ידידה, רק שיש 'ניצוץ' קטן שאין אצל ידידים סטנדרטיים.