אז ככה, אומנם אני צעיר לידכם אבל סיפור חיי לגבי הלימודים,
את הגן עשיתי שנה שלמה ברומניה(נולדתי בארץ) הייתי אצל סבתא של ברומניה כיוון שלהורים שלי היה ממש קשה והם רצו לעבוד ולנסות לתקן את המצב מבלי לפגוע בי, לכן העברתי כ שנה וחצי ברומניה ללא ההורים שלי, לאחר מכן חזרתי לארץ לעוד שנה בגן פה.
לפני כיתה א׳ עברנו לגור בדירה חדשה ב2 בניינים חדשים שבנו בעיר, כנראה בגלל זה ביליתי שנה ברומניה.
את כיתה א׳ התחלתי ללמוד בבית ספר אלי כהן, שרובו הוא ערסים קטנטנים ואתיופים, אני בתור רומני תמיד הייתי סוג של יוצא דופן, לא היה לי כלכך הרבה חברים בין הכיתות א׳-ד׳ ולכן הייתי מסתובב עם חבריפ מהשכונה שגדלתי בה, הייתי תלמיד למופת וכל המורים אוהבים אותי עם ציונים מעולים ! לפעמים שהיתי משחק עם החברים מהשכונה זה היה פוגע לי בלימודים ולרוב ההורים לא היו מרשים לי לצאת לשחק איתם, אז ככה אני תקוע בבית בלי לעשות כלום, סוג של עונש.
אז שלא היו מרשים לי לצאת, או שהייתי משחק עם מכוניות או לומד רומנית מתוך ספרים ומחברות של כיתות א-ו׳ (כיום מדבר רומנית כמעט שוטף)
בכיתה ה׳ כבר היתה לי חברה ראשונה מהשכונה ובשנה הזו בדיוק חיברו 2 בתי ספר והחברה כרגע תהיה איתי בבית ספר, התלהבתי מהעניין. אבל מהר מאוד נפרדנו כי זה לא עניין אותי,
את כיתה ו׳ העברתי בדיי השקעה בלימודים ובסוף היה לזה תוצאות, היה לי ממוצע 90, ונרשמתי לפנימית בויאר בירושלים כי ידעתי שאת התיכון שלי אני לא רוצה להעביר בעיר הזאת.
אחרי הרבה מבחנים, פגישות, שבוע הכנה, התקבלתי לבויאר.
השנה הזאת היתה שנה מאוד קשה, ככה להיפרד מהבית ולהגיע כל שבועיים, הלימודים עצמם עלו להורים שלי הרבה כסף עד כדי כך שלא הייתי מקבל הרבה דמי כעס לשבועיים האלה, תמיד הייתח חוסך מה שמביאים לי או שסבתא או אחת הדודות היו מביאים לי,
הלימודים היו מאוד קשים אבל בסופו של דבר הצלחתי לעבור הכל בלי נכשלים בכלל, באותה שנה היתה תקופה שחסכתי קצת כסף מהדמי כיס, ובאיזה יציאה של כל השכבה יצאנו לקניון פעם ראשונה והזמנתי איזה ילדה לשבת לידי בסרט וקניתי לנו פופקורן ושתיה, כמובן שהיא לא כלכך התייחסה אלי אבל אני הייתי מאוהב בה.
בהמשך השנה ניסיתי לגרום לה שתאהב אותי גם ולא הצליח, שנת 2007 ירד המון שלג יחסיתבירושלים וכולם התלהבו מהשלג ויצאנו לשחק בשלג, אחרי שחזרנו רציתי שאותה ילדה תהיה חברה שלי, היא הסכימה והייתי מאושר, באותו יום שלחו אותנו הביתה מוקדם כי הכבישים התחילו לכפוא ולרדת הרבה שלג, לא הספקנו לדבר ושחזרנו חזרה לפנימיה כבר לא היינו ביחד
היתי מאוד מבואס, בפנימיה הייתי ילד שטותניק כזה והיתי עושה הרבה שטויות, לקראת סוף השנה אמא שלי ילדה והיה לי אח חדש ורציתי להיות שם איתו ואמרתי להם שאני לא רוצה להמשיך בפנימיה ואני רוצה לעזוב, אף אחד לא נתן לי במיוחד המדריכה שאהבה אותי , היא לא נתנה להורים לקחת אותע לא משנה מה.
אז אחרי חופש גדול שלם שביליתי עם אחי הקטן חזרתי לפנימיה, אבל היתי שונה, לא השקעתי בלימודים והיו משעים אותי הרבה, המדריכה ניסתה לדבר איתי ולנסות לעזור לי כל הזמן, אבל הייתי סתום ולא הקשבתי, ההורים שלי לקחו אותי מהפנימיה ובדיוק שחזרתי לקריה, התחילה המלחמה בישראל ב2008.
ולא יכולתי להירשם חודש וחצי לבית ספר בגלל המלחמה, אבא שלי הלך לדבר עם בעל חנות מחשבים פה בקריה שהוא מכיר כדי שאני יעבוד אצלו, אותו אחד אמר שאני יבוא לשבועיים נסיון, אותם שבועיים קרעתי את התחת שלי ועבדתי מ9 בבוקר עד 8 בערב עם הפסקה באמצע של שעתיים.
בסוף השבועיים האלה הוא אמר שהוא רוצה שאני אשאר, והתחלתי להוכיח את עצמי, עבדתי מאוד קשה ( היתי בן 13, כמעט 14) ותמיד הייתי טוב עם מחשבים.
ואז נרשמתי ללימודים, בגלל השנה השנייה בבויאר היו דברים מלוכלכיל עלי בתיק אישי והמנהלת שיחקה אותה שהיא תשים אותי בכיתה רגילה למרות שאני כמה רמות מעל.
את השנה הראשונה בבית ספר החדש העברתי בלא להשקיע בכלל ולא ללמוד כי את כל החומר אני כבר יודע והיו לי ציונים טובים, אז הייתי חותך ישר לעבודה, ששמעתי כמה אני הולך לקבל משכורת (כ1300-1400 שקל) לא האמנתי לעצמי, זה היה הרבה כסף בשבילי, חצי מהמשכורת הראשונה הבאתי לאמא שלי ואת החצי השני שילמתי מקדמה למחשב עבור אחי הבינוני כדי שיהיו לנו 2 מחשבים.
את כל הכסף בשנתיים הראשונות בזבזתי על דברים שאני צריך, שדרוג המחשב שלי ובעיקר לעזור קצת לאמא שלי.
בכיתה ט׳ אמרו לי שאין מקום בכיתה מדעית אז גם שנה אשאר בכיתה רגילה, אבל לאט לאט התחלתי ללמוד בשיעורים עם הכיתה המדעית במתטמתיקה ואנגלית.
באותה שנה יצרתי קשר עם הילדה מהפנימיה ודיברנו הרבה בהודעות, לקראת אמצע-סוף שנה הלכתי לבקר פעם ראשונה בפנימיה והתנשקנו פעם ראשונה, בלילה לא יכולתי לישון מרוב התרגשות.
היינו ביחד איזה 4 חודשים בערך, היא היתה גרה בקרית גת והיתי נוסע אליה באוטובוס ותמיד הייתה קונה לה איזה משהו קטן, אחרי שנגמר החופש הגדול נפרדנו ולא דיברנו איזה שנה.
בכיתה י׳ כבר הבנתי את החיים האמיתיים, והיתי הרבה יותר מבוגר מבחינת מחשבה לעומת החברים,
זאת השנה שהתחלתי לחסוך פחות או יותר, עבדתי הרבה, לא כלכל השקעתי בלימודים כי בסופו של דבר היתי משיג ציונים סבירים 75-85 ולפעמים 90+.
את כיתה י׳ העברתי בכיתה המדעית שבה ניתן ללמוד פיסיקה ואלקטרוניקה.
המחנכת שנאה אותי, כי היא לא אוהבת תלמידים חדשים בכיתה שלה. (פה יש מחנך אחד ל6 שנים לימודים)
אבל למדתי להסתדר, בשנה הזו יצרתי קשר עם אותה ילדה שוב וביקשתי סליחה, חזרנו להיות ביחד ואנחנו ביחד עד עצם היום הזה.
בכיתה יא׳ המחנכת ניסתה להעיף אותי מהכיתה למשך כל השנה, אבל לא הלך לה כי היו לי ציונים טובים בפיסיקה ואלקטרוניקה שזה ההרחבה בכיתה ושום מנהל לא הסכים לכך.
התחלתי ללמוד נהיגה, הבוס רצה לשלם לי על הרישיון והיתי ממש מבסוט כי זה לא זול, את השיעורים התחלתי ב16.5 בול ! והיתי עושה שיעור בשבוע כי לא היה לי זמן בגלל העבודה, את הטסט הראשון עברתי בדיוק כמה ימים אחרי שנהיה לי 17.
והנה אני בן 17 סוף סוף נוהג ומגשים חלום, באותה תקופה הייתי מתנדב במשטרה ממחויבות אישית והמשכתי גם אחרי זה, למרות שרוב הילדים לא קיבלו זאת בעין יפה, והיתי מכיר את כל השוטרים, מפה לשם נהגתי בלי מלווה באיזור הקריה בלבד, השוטרים שראו אותי היו אומרים שלום ונתנו לי לסוע.
ב3 חודשים האלה צברתי את כל הנסיון כי הייתי נוהג המון !
אחרי שנגמר לי המלווה היתי כבר נוסע לחברה שלי (הסנובית עם הפופקורן ושתיה) עם האוטו.
אני כבר עם מחשבות של מבוגר, והבנתי את החיים הרבה יותר מהר מכל החברים והסביבה שלידי, זה בגלל העבודה.
בכיתה יב׳ המחנכת סוג של וויתרה כי זה כבר שנה אחרונה ולא יהיה לה סיכוי להעיף אותי, למרות שכן השעתה אותי לשבוע בגלל נכשל.
כבר נמאס לי מהלימודים האלה ולא היה לי כוח למדינה הזאת, הייתי שבוז.
אבל שתקתי והמשכתי לעבוד וללמוד כי אין לי אפשרות אחרת,
את הלימודים סיימתי בממוצע בגרות 75-78 משהו כזה כבר לא זוכר, כי בוא נגיד ככה רוב המורים שנאו אותי בגלל המחנכת, היו שמים לי מגן 60-70 שבפועל בבגרות עצמה מוציא הרבה יותר מזה.
מפיסיקה פרשתי כי שנאתי את זה.
ועכשיו המשכתי ללמוד יג׳ אלקטרוניקה כדי להצליח בצבא או משהו, כי הבנתי מהר מאוד שאחרי צבא כולם קורסים במיוחד אאלה שאין להם חיסכון.
אז חתמתי גם שנה וחצי קבע בנוסף לשירות חובה שלי, והשנה הזו, די קשה בלימודים כי לומד הרבה, וחצי מהמורים עוד מהבית ספר ז״א שהם שונאים אותי במיוחד בעלה של המחנכת שלי שהוא מורה פה במכללה.
אני מקווה להצליח השנה ולסיים כבר יג׳ יד׳.
עם חברה שלי גם אין כלכך מזל, היא נשארה בפנימה עד יב׳ ככה שהייתי רואה אותה סופש כל שבועיים, לפעמים בשבוע.
עכשיו היא התגייסה ואני רואה אותה פעם בשבוע.
כשהיא תסיים את השירות שלה, אני מתגייס.
זה פחות או יותר הגיבוב שלי על חיי והלימודים.
הלכה לי האצבע מההקלדה בגייפון הזה.
אני צובע טמבון גם ב300 שקל, אז מה? הוא ציין שזו מדבקת 3m, שהם ממש לא זולות בגדלים האלו של לפחות 1.5 מטר על 1.5 מטר ועוד עבודה.