יום חמישי 21:30 בערב אני בהכנות לקראת שינה ו...טלפון, מהצד השני נמצא אלעד redroze.
השיחה קולחת משוחחים על עבודה, צבא, מכוניות וברגע שמזכירים את המילה מכונית, אלעד מספר שהמכונית שלו אושפזה אצל בני ל בראשון וצריך להוציא אותה לחופשי כמה שיותר מהר, ורצוי מחר .
אני כמובן לא מסרבת לסייע לחבר, ונרתמת למשימה.
בשעה 13:00 אלעד כבר מתייצב בעבודה שלי ממתין שעה שלמה לסיום המשמרת ושננו נוסעים בטויוטה לכיוון ראשון.
מצויידים בג'ריקן של דלק הגענו לאסוף את הנסיכה שלו שהמתינה רק לנו...
אלעד מזנק ראשון מהרכב וניגש לבחון את הפורד מכל הכיוונים, לאחר שראה שכל הרכב תקין מבחינה חיצונית הוא ניגש לדלת פותח אותה מתיישב בה כאילו התיישב על כס המלך, מתניע אותה, מקשיב לצליל המנוע וחיוך עולה על הפנים מאוזן לאוזן.
זהוא יש אישור הרכב נראה ונשמע בסדר גמור, אפשר לנוע.
אני קופצת לטויוטה, מתניעה, מכוונת את הכיסא, מנסה לכוון את הכיסא ממשיכה לנסות אבוי המושב תקוע ומסרב לזוז.
בקור רוח אלעד ניגש אלי ומכריז "היום את נוהגת ברכב אספנות". אני בתגובה או קיי.
הדרכה קצרה על הרכב, ועל הנהיגה בו, והופ אני כבר מאחורי ההגה.
המנוע נשמע אחרת, יש רק 4 הילוכים ואין מראת צד ימין, איך אני אנהג ברכב הזה .
מטרים ראשונים, אני כולי בהתרגשות, הרגל רועדת על הקלאצ' ו... הרכב נכבה, מתניעה שוב הפעם מקשיבה להמלצתו של אלעד להעלות את הטורים, והרכב מתחיל בנסיעה...
אחרי 100 מטר מגיעים לרמזור אני בצעקות הסטריות מהחלון "אין ברקסים":!:
אלעד מרגיע "זה רכב של פעם, אל תדאגי, הכל תקין".
אני בהסתמך על המנוסה ממני ברכבי אספנות לוקחת את הסיכון וממשיכה בנסיעה לכיוון הכביש המהיר.
אלעד בטויוטה בנתיב שמאל מדרבן אותי ללחוץ על הגז ומרגיע שזה בסדר ולא יקרה כלום לרכב.
אחרי הק"מ הראשונים התרגלתי לעיניין והתחלתי להנות מהנסיעה, ולא סתם נסיעה, נסיעה ברכב אספנות.
עכשיו אני החלפתי את אלעד ואני מחוייכת מאוזן לאוזן בזמן הנסיעה, פתאום התחלתי להבין שזו נהיגה אמיתית אני חלק מהרכב.
כשמתקרבים אל היעד והנסיעה מגיעה לסיומה, הבנתי שקיבלתי רק טעימה ויש לי רצון לעוד.
נהנתי מכל רגע וקיבלתי מושג מאוד מאוד קטן בנושא.
אלעד המון תודה על הכבוד לנהוג ברכב, ועל כרטיס הכניסה שלי לעולם הזה.
ל'