הסיפור של האומללה הזו החל כשהסבא של יניב ( שמכר לי את האוטו ) פשוט הפסיק לנסוע בה , ומאז חייה פשוט השתנו מקצה לקצה , התפקיד שלה בחיים היה להיות הג'יפ שנסע במטעים של הבננות ולגרור עגלות שבדרך כלל רתומות לטרקטור , יום אחד כשהיא פשוט נתקעה סתם על תקלה פשוטה , הח'ברה דחפו אותה "בעדינות" עם כף של טרקטור ומאז הכל היסטוריה , היא פשוט ישבה לה שם בפינת המטע עצובה ובוכיה , מחלידה לקול שירתם של עובדי המטעים התאילנדים שתלשו ממנה את הכסאות למען שיהיה להם סלון במעונם הדל והצנוע , נטושה ללא אבא ואימא ושום יד מרחמת לא ליטפה את כנפיה החלודות נשארה לה כך תחת שמיים זרועי כוכבים בשמש ובגשם עד שלפני שבועיים התקשר אלי הבחור ואמר - בוא תראה לפני שהיא נוסעת להתכה , להפוך לאיזה מוט ברזל אי שם ...
נחרדנו ( אני ועליזה ) ומיד הגענו לראות את האומללה הנטושה , עם כל הצער והיגון שעטף אותנו כשהיא קיבלה את פנינו גוססת לה שם לבד , נטושה ובוכיה הבנו שאין לנו שום ברירה וגם כשכואב הלב וגם כשאנחנו לא רוצים לפעמים אין ברירה וגם טובי הרופאים מחליטים על המתת חסד , וכך בצהרי יום שישי זה תחת השמש הקופחת ובעזרתו האדיבה של הטרקטור עם הכף וידידי גרר אילוז מנהריה ( שטוען נחרצות שאני זקוק לתרופות חזקות במיוחד או לחילופין אישפוז בכפיה ) משכנו את האומללה למסע האחרון בחייה , המסע שבו היא תחזור ( חלקית ) לחיים בחיקה של אחותה לתעשית הרכב הצרפתית המפוארת שנשארה לשמור על הגחלת למען שאר אחיותיה המוכות שנעלמו מכבישי ארצנו הקטנטונת ...
בחייה ובמותה נתנה אומללה זו את המשך החיים לעליזה , יהי זכרה ברוך ...
תהי נשמת מנועה צרור בצרור חיי מנועה של עליזה .