אם כבר שוב דוחפים את האף באגזוזים של הדוסים אז אחווה גם את דעתי: הרעה החולה בעולם החרדי של היום היא מונח שהומצא כנראה בתקופת קום המדינה, כי הוא לא היה קיים באירופה, ונקרא "תורתו אומנותו".אגב, למען הצדק ההיסטורי, המושג כן היה קיים אצל יהודי אירופה והוא נקרא "עשרה בטלנים". עשרה בטלנים אלה היו לומדים תורה כל היום על חשבון הקהילה ולזכותה בזמן שלמעט רב העיר כל שאר הקיהלה היו אנשים עובדים, בעלי מלאכה ואנשי עסקים שפירנסו את משפחותיהם.
כיום, הציבור החרדי חונך מילדות שזו מעלה להגיע למצב תורתו אומנותו ולחיות על חשבון אחרים וכאן ישנה טעות מצד המדינה המגבה את הפרזיטיות הזו.
למען הסר ספק, אינני חושב שאנשי דת הם פרזיטים, הם נחוצים לציבור המאמינים כמו אנשי דת בכל דת אחרת. ההבדל הוא כי רק אחוז פצפון פצפון פצפון מכל ה"תורתם אומנותם" הללו אכן מגיע להיות רבני ערים, דיינים, או לחילופין ראשי מוסדות פרטיים בתחום הדת ועל כן לדעתי טעות היא מצד המדינה לממן זאת.
לדעתי, על המדינה יש להקים ישיבה גבוהה בפיקוח ממשלתי עבור למדנים מבריקים, בעלת יכולת סינון כמו, למשל, מגמה למחוננים, ושם ילמדו במימון מלא מצד המדינה אנשים אשר יביאו תועלת לציבור וישאו משרות רבניות לעתיד עקב כישוריהם האישיים.
כל השאר, בחורים ואברכים בינוניים, אשר לא יצא שום דבר מעשי או תועלתי מהיותם בישיבה כל היום - שילכו לעבוד, אין להם שום הצדקה לחיות על חשבון אחרים.
לסיכום: הכל מתחיל בחינוך ויש לשנות כמה הנחות יסוד בסיסיות אצל החרדים היוצרות את השאלות הקשות והפילוג בין החרדים והחילונים.