אבל כבד ירד עליי היום עם היוודע לי שמו של הרוג תאונת האופנוע בדרום. ניר עוזדור הוא מוסד בפני עצמו לחובבי אופנועי אספנות בכלל, ולכל מי שמגיע לדרום בפרט. אין כמעט רוכב אספנות שהגיע לטיולינו לדרום ולא פגש אותו, ואפילו בטיולים הרחוקים לצפון השתתף לעתים קרובות.
קשה לי מאוד לכתוב עליו בלשון עבר - זה ממש בלתי נתפס.
הכרתי את ניר עוזדור מתחילת דרכו בפעילות מועדון האופנועים הראשון שלנו לפני יותר מ-20 שנה, עמותת "ארקו"ב - איגוד רוכבי הקטנועים והאופנועים בישראל". במשך שנים הוא היה ממומחי האספנות בארץ בתחום האופנועים הבריטיים מתוך אהבתו החמה והבלתי-מתפשרת לתחביב זה שלנו. הוא היה עולה על רכבו ונוסע מבאר שבע לכל אירוע של האופנועים, גדול כקטן, בשמש ובגשם, תמיד מגיע במצב-רוח מצויין וללא כל תלונה על קשיי הנסיעות הארוכות.
גם לאחר שהתחתן עם דליה, ובמיוחד אחרי שנולדו ילדיהם, היה "סוחב" אותם לכל אירוע (כמעט...) או על האופנוע או ברכב נלווה ולא מוותר על אף פעילות.
בעיתוני מועדון החמש, ב"אבטומוביל", כתב את מדורי המידע על אופנועים קלאסיים ואספנות, כתבות עומק ומידע קליל כאחד, לאחר מחקר מעמיק ובירורים בכל מקורות המידע אליהם יכול היה להגיע. אדם יסודי, בכתיבה כמו בשיפוץ אופנועיו, תמיד הקפיד על מקוריות, מקצוענות ויסודיות, תוך שמירה על רוח התחביב והאותנטיות - אפילו עד לחליפת החייל הבריטי שנהג ללבוש באירועים כשרכב על ה-BSA הצבאי האהוב שלו.
לכולנו הוא יחסר, למשפחתו במיוחד, ולכל מי שהכיר את החבר הזה שלנו. מי יתן ולא נדע עוד צער כזה.
יהי זכרו של ניר עוזדור מבורך.
אמנון אירמאי