נעזוב רגע את עניין האקראיות במספרים, למרות שגם שם יש לי מה לדרוש,
אני מסכים עם התגובה בנוגע לדיבור בטלפון בשעת נהיגה.
מחזק את הדברים ומעלה בחזקה שניה ושלישית כי, לדעתי המלומדת כלשהו (ידע בנושאי תפיסת המוח, חושים ונוירולוגיה), זוהי העבירה שהכי ממעיטים בערכה, וביחס הפוך המסוכנת ביותר בשעת נהיגה.
בפעילות כגון נהיגה, המשלבת צורך בריכוז רציף וברוחב תפיסתי כמעט מדיטטיבי, בהיותך נדרש לעירנות מירבית ומודעות בלתי פוסקת בשדות הראייה השונים (קרוב, רחוק, צדדים), מספיקה פעולת הראיה לבדה ליצירת עומס על המוח, ואם איננו שמים לב לזאת בהיותנו נהגים מיומנים משנים, די בצורך בחיזוי המאורעות בטווח הקרוב - החיוני כל כך בכביש - להביא את האונות הקדמיות למצב גבולי. כשאנחנו משלבים בזה גם האזנה למוסיקה (סוג נוסף של חלוקת קשב שהיא, אגב, מיתוס אצל גברים כמו נשים - אין חלוקת קשב, רק תפיסה לסירוגין), אפשר להבין איך מספיקה שיחת הטלפון הזו לשלוח אותנו למחוזות אחרים לגמרי.
נסיעה שקטה ובטוחה!