קיבלתי הצצה אל העולם החיצון,
הגעתי לסופר והתחלתי במסע בין המדפים.
הגיע תור דברי המאפה, אך המוכרנית לא הייתה שם, הסתכלתי לצדדים
ולא ראיתי אותה, אז המשכתי ליעד הבא שלי-המעדנייה.
אך גם שם לא הייתה המוכרנית. התכוונתי ללכת ואז מאחורי
המוכרנית אמרה שהיא כבר מגיעה. הסתובבתי לאחור וראיתי אותה
מסדרת מדפים כלשהם.
לפתע היא הטיחה את המוצר שאחזה בו על הרצפה והתחילה
לפרוק את העול מליבה.
סיפרה לי שהציבו אותה לעבוד ב3 מחלקות לבדה, שהיא קורסת
תחת הנטל. פניה היו אדומות מתסכול, לאחר ששירתה אותי
והתנצלה על כך שפרקה איתי, המשכתי הלאה לעמדת הבשרים.
גם שם עובד אחד לבדו מול עדר של אנשים. הוא מתעלם באדישות מקריאות
הזירוז ומתלונות הלקוחות.
זה הזכיר לי שזה בדיוק מה שקורה גם במקום העבודה שלי,
"ההתיעלות" הזו, שבירת העובד לרסיסים, דיחקתו לפינה ורמיסתו.
הכל בשביל שהיושב בראש יגרוף את הבונוס השנתי על גבו של
העובד בשכר המינימום.
אנחנו בשנת 2014, אך הגישה היא 'טיילוריסתית'. סצינות שנלקחות
מסרט של צ'פלין.
עגלות הלקוחות מתרוקנות מחודש לחודש, כולם מצטמצמים,
כולם עושים חשבון. כי לכל אחד יש את היושב בראש שמזיין אותו.