בהמשך לכל מה שנכתב כאן על למה נסעתי למרות שהרגשתי באאוט...
אל תהיו לי כולכם תמימים פתאום ותגידו שאם אתם מרגישים קצת על הפנים אתם לוקחים מונית.
לא הייתי חולה מתה או מעופפת רק טרודה במחשבות ועמוסה מכל מה שקורה לי בימים האחרונים.
בתגובה למישהו שכתב שבאותה מידה זה היה יכול להיות ילד - שטות!!! הסיבה שהתבלבלתי היא בגלל שיש שם המון רמזורים - חלק היו באדום, חלק בירוק, אני לא הכי מכירה את האזור ובנוסף גם כל המחשבות שהסיחו את דעתי...
אני יודעת שזה לא תירוץ ואני יודעת שזה לא מעניין אף אחד, בטח שלא את השוטר שהיה תופס אותי או את המצלמה שסביר להניח תפסה אותי... אבל טעויות קורות ואנחנו בני אדם. רק צריך לשמוח שזה לא הסתיים רע יותר...
הייתי מאוד לחוצה והרגשתי מאוד רע בגלל הדבר הזה כל הדרך חזרה ועד שהצלחתי להרדם. (יחסית מאוחר לחננה שכמותי...)
אחרי שהתאוששתי מההלם של: "ואי נסעתי באדום..תודה לאל שאני חיה" נכנסתי לפחד הבא של קנס + הורדת נק'.
אז אוקיי, אני יודעת שלא הייתי בסדר, אבל לפחות אני מודה בטעות שלי ולא אומרת "איך האדום החוצפן הזה העיז להתחלף בדיוק לפני שרציתי לחצות..."