השעה קצת אחרי 2 לפנות בוקר.
אני מתנהל לי על 110-120 בכביש מס' 5 (חוצה שומרון),
מתל אביב הביתה.
הנסיעה ארכה משהו כמו 20 דקות, כשכל הנסיעה יורדים ממטרים,
בין מבול מטורף (שהצריך ירידה ל-70-80 קמ"ש) לבין טפטופים קלים.
אני חולה על הנסיעות הלילות האלה, כשהגשם שוטף את האוטו, ואני שומע את
הטיפות נוקשות על הסאן רוף.
אך, איזו אחיזה יש לך,
והצמיגים החדשים (DUNLOP SP2000 SPORT) ממש שווים כל שקל.
את כל כך נאמנה, כל כך נותנת לי להרגיש מה קורה באספלט מתחתי.
כל סיבוב וכל פניה, את משדרת לי דרך התחת ודרך הידים את המצב למטה.
נכון,
היו לנו גם תקופות קשות.
כמו בכל מערכת יחסים (ואנחנו כבר כמעט שנתיים וחצי יחד, והכי הרבה שהחזקתי עם מישהי היה שנה).
היו הוצאות מטורפות, ואלוהים יודע, שאת לפעמים צריכה יותר השקעה ממישהי רגילה.
אבל...
ככה זה כשאת בעצמך מיוחדת.
אני לא אחליף אותך תמורת שום הון שבעולם.
כן, גם לא תמורת TT.
ואני עדין לא מכיר אף אחת, שמעבירה לי את מה שאת מעבירה לי.
כל פעם שאני רואה אותך,
כל פעם שאני שומע אותך,
כל פעם שאני מרגיש אותך
אין עליך
אני אוהב אותך אספואר שלי
נ.ב.
למי שלא הבין,
אספואר היא ה-106 שלי