גיורגיו עמרני

ברוך הבא. גם אני הגעתי למסקנה דומה אם כי לא טוטאלית. סובארו נרכשה אחר כבוד לפני כחודש, ומעתה ה-DRZ חוזר לייעודו המקורי: עינוגי סופ"ש בשטח, פילוח עירוני משובח ואופציה בינעירונית בשעת דחק (עומס, האישה צריכה את האוטו וכו').

דוחה, נדוש, חסר מעוף ועשוי רע.

"גאוניות" סקוטר? דווקא ממך ציפיתי לזמירות אחרות. יהירות, זלזול, אטימות, גזענות ובקיצור קפיטליזם חזירי. זה מה אני חושב על הפרסומת ההיא. יצירתיות יש בה, נכון.

"אדם טוב קשה למצוא" - פלאנרי אוקונור

דבר עם ח"כ עיסאם מחו"ל. ולעניין: גם אני התלבטתי בדגמים שונים ומשונים - ובסוף הגעתי למסקנה שפריט כה משמעותי לתנוחת הרכיבה דורש התרשמות בלתי אמצעית. אשר על כן הטרחתי את ישבני לת"א, מדדתי פה מדדתי שם הצקתי לזה והטרדתי את ההוא וקניתי לבסוף רנטל בפחות מחמשמאות שקלים. וזו המלצתי. ד"א: הכידון עליו אתה מדבר הוא טופ-קלאס והמחיר בהתאם. האם לקחת בחשבון גם את עלות המתאמים לתושבות (באם האופנוע מצויד בתושבות7/8") פלוס מתאמים למגיני ידיים? לא זול.

דרך אגב סקוטר, שמת לב לכמות האדירה של תחנות דלק עם שירות עצמי בירושלים? אני ספרתי שתיים, אחת בניות ואחת אי-שם בדרך חברון בואכה בית ג'אלה.

יופי של שרשור.

אשרי המאמין. אז איפה איפה הם השוטרים ההם עם הקוקו והסרפן? היכן הם כשכל עמישראל ואחותו גונבים אדומים בכל רמזור רענן? למה כבר לא רואים אותם? ואני מצטט את מקורות הנשיא: "פרוייקט המשותף למשרד לביטחון הפנים, משרד התחבורה, משטרת ישראל, משרד האוצר והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים." איי רסט מיי קייס. לילה טוב.

תעיר אותי אחרי המהפכה.

וגם ירושלמי.

נו שיט... דווקא נראה רעיון עם פוטנציאל. לגבי הכיעור - נכון, אבל מן הסתם ניתן לסגירה כך שייראה יותר נורמלי. בעצם מדובר בפיתוח של רעיון חישוק השפיצים לא? אבל איך משנים לחץ אוויר כשיורדים לשטח??

וואלה? אז איך יקראו ל"שחר אופנועים"? אני מציע את "העסק הידוע בשמו הקודם שחר אופנועים".

פששש, באמת כל הכבוד. אולי די? ואח"כ רוכב תמים ושומר חוק כמוני חוטף על הראש שוטר עצבן עם מוטיבציית יתר. המספר (התקני והנקי!) על הדרוזי האיטי שלי היה חתוך מעט בקצוות, זה הספיק לו כדי להפיל עלי את כל חטאי הגברים-גברים כאן ולזיין לי את המוח עשרים דקות. ובבקשה, תחסכו ממני את קשקושי ה"למה לא ברחת גבר", אני נוהג לעמוד ברמזור אדום.

ועכשיו זה רשמי ע"פ יורוספורט. התרסק ומת מהתקף לב.

הנכונה שמועת האיוב? אלוהים ישמור.

בבדאי - מקובל בשוק האופנועים הרבה יותר מאשר במכוניות מסיבות ברורות. ואין מה להתרגש, במקרים רבים מדובר בעסקאות משתלמות ביותר. נכון כרובי?

ועוד יתרון לאטמים הצהובים: לא צריך לנקות אזניים, הולך מצויין עם הצבע הנטורל. יופי טופי יופי.

לא צריך מהירויות גבוהות במיוחד כדי לסבול מהרעש. גם 110 על DRZ הם די ורועש בשבילי. בברכה.

אטמי אזניים (מהסוג הפשוט, הצהובים בשני שקלים) בכל רכיבה בינעירונית. ובמיוחד ברכיבה כזו עם קסדת שטח - רק אז יורדת רמת הרעש לדרגה של קסדת כביש רועשת. לטעמי חובה. (ולהחליף מידי פעם אוקיי?)

אפרופו: מישהו יודע מה עם אייל ירושלמי בשנים האחרונות? תזכורת: רוכב שטח בולט שהפך למשותק עקב פציעה בפאריז דאקאר (או שמא ראלי אחר?) באמצע שנות התשעים.

גוועלד! אאוטינג! תתבייש כך לגנוב ולשים בשער העיר.

תודה לכולם, אם ימצא התרסיס ותוכח יעילות אני מבטיח לדווח. בוקר טוב.

שו ריסוס? מה ריסוס? איזה מוצר מומלץ והיכן להשיג? לא שיש לי אשליות, כנראה שכבת הגורטקס פרשה לגמלאות וקשה לי להאמין שריסוס כלשהו יתן מענה ליותר מכמה דקות של גשם. והרי לזה יצלח המעיל גם ככה במצבו אני משער. אשמח אם תתקן אותי וישנו מוצר פלאי באמת. בכל אופן אני שוקל אם בכלל להשקיע במעיל ראוי לחורף הבא (השנה אין צ'אנס). סה"כ רכיבות הכביש שלי הולכות ומתמעטות ואיתן רכיבות הגשם. לממטרים פזורים פה ושם אולי נסתפק בחלפ"ס על המעיל הישיש/מעיל העור (הלך הסטייל). ולפרידמן - סתם מעניין: איזה lookwel וכמה זלוטי? יש לי נסיון חיובי עם תוצרת החברה עד כה. סתם להעשרה כללית: אני מאמין שמעיל דיינזה דומה יעלה כיום לא פחות משלוש אלפיות מופרזות. קוריוז: את המעיל שלי רכשתי אז בשנות התשעים עבור 900 (תשע מאות) שקלים, באחד מפרצי השגעון של מטרו דאז. חטפתי וברחתי.

אז היללתיו ושיבחתיו מעל כל במה - - - אך גם יומו הגיע בסופו של דבר. צר לי לבשר כי מעיל הדיינזה גורטקס בן שמונה השנים ועשרות אלפי הקילומטרים אינו שולט בצרכיו יותר. רכיבת גשם ירושלמית בת 25 דקות רצופות הספיקה בכדי להכריע את הקשיש. כתמי מים על הסוודר, מעט בבטן וא-ביסלה בזרועות בישרו את הגרוע מכל: גם לדיינזה המופלא לא לעולם חוסן. שמונה שנות נאמנות ויובש, כולל נפילה אחת קטנה בשלג, לא צחוק חברים. ולא שרואים עליו - כוחו עדיין במותניו, מיגוניו קשיחים וחסונים,אבזמיו מנצנצים ביהירות, לא דהה צבעו ולא נס ליחו. המשמר יכתיף את נשקו. שלום חבר. למגפי הפרנק-תומס לעומת זאת לא מגיע שום כבוד. בקושי עשרה ימי גשם מסכנים עברו עליהם והנה הם נותנים את לחלחיותם בכף רגלי השמאלית. מתחשק לי לחזור ללונדון ולטלטל את המוכר (בנימוס). כפפות הלביור-גורטקס לעומתם עומדות בכבוד בנטל. פרקטיקה: מעיל חדש נראה מעמסה כבדה מדי על הח"מ, כנראה שחלפו להם ימי הסטייל וחזרו להם ימי החליפת-סערה-על-מעיל-רגיל הישנים והטובים. חזרה לצעירות. ושוב: ילען אבוהם פרנק תומס. חורף נעים.

כרובי, אם אפשר לנעול ולנעוץ למען יראו ויראו. כולי תקווה שעלובי הנפש אכן ישלמו.