גיבוב יקר, לילה טוב. מישהי שאני מכיר התאבדה היום.
הכרנו היכרות די שטחית, אבל..זה פאקינג מטורף. היא קפצה מהמרפסת. זה אשכרה קורה, אנשים עושים את זה. בחיים שלי לא הכרתי מישהו שהתאבד. זה פשוט לא נתפס אצלי במח. איך בן אדם מאבד את רצון החיים, את התשוקה הבסיסית לחיות, לשרוד.
זה עצוב, אבל זה גם גורם לי להרגיש כל כך שמח שאני חי, בריא, נהנה מפאקינג סושי במוצ"ש.. בא לי לחבק את החיים האלו, לחבק את האוויר הקפוא של ירושלים..
הכרתי אותה כשהיא הגיעה אלי דרך חבר, סידרתי לה את האוטו החמוד ביותר בעולם-דייהטסו קורה מאשתו של חבר טוב. וכמובן שניסיתי להתחיל איתה אחרי זה, אבל היה שם משהו מוזר..הבחורה חיובית, מחייכת, קובעת פגישה ואז--מבריזה בתירוצים מוזרים ונעלמת לפרק זמן. הבנתי שכלום לא יצא מזה. פעם בכמה חודשים היא דיברה איתי בענייני טיפולים לאוטו וזהו.
בחיים לא הייתי חושב שהיא מהסוג הזה, "בעלי נטיות אובדניות". זה לא מובן לי גם עכשיו. וטוב שכך. אני חייייייייייי! ואני יוצא עכשיו להליכה להקפיא לעצמי ת'ביצים בקור של 3 בלילה בירושלים!!