הדבר שהכי כואב לי אישית בכל העסק זה האטימות וחוסר הרגישות של שאר המדינה שלא מעורבת בגירוש היהודים מבתיהם.
הם מחשיבים את עצמם כלא מבינים או כלא יודעים אך בעצם הם מבינים טוב מאוד ומזדהים וכואבים מבפנים עם המתיישבים ולא מוציאים זאת החוצה, באהבה אלא ממשיכים בהתבטאויות האוטומטיות שלהם על הסבל שמגיע להם על כל החיילים שנקטפו, ועל כל משאבי המדינה שבוזבזו.
עושים את עצמם לא מבינים שיש"ע היה בעצם האפוד האנושי שלהם, המגן מפני כל התקפות הטילים.
אני לא קורא להתפכחות מכוון שאני מבין שהם מפוכחים כבר ממזמן, אני קורא לאיחוד הלבבות בעם, לסיום ההסתה של התקשורת ושל המנהיגים ולקביעת עקרונות אמיתיים למדינה הזאת אחרת זה אף פעם לא יגמר.