כמו שאמרת, יש סיכוי יותר גבוה שתלך ברחוב ויפגע בך אוטובוס.
אני חייל שמשרת בקרבי שנה וחצי (הנדסה קרבית - רובאית אדיר), ואני יכול להגיד שלא עשיתי טעות שהגעתי לאן שהגעתי. וזה למה ? כי למרות שאכלתי כל כך הרבה חרא, קיבלתי פקודות מטומטמות מאנשים מטומטמים, יצאתי שמונה חודשים יציאות של 17 יום במוצב, 4 יום בבית, טחנתי שמירות בלי סוף, אבל אני לא מתחרט לרגע.
למה ?
קודם כל אני מרגיש שהצבא בנה אותי והפך אותי לאדם יותר בוגר, נדרשתי בצבע להתמודד עם קשיים שאף פעם לא עברתי. וככל שקשה לך יותר, ככה אתה נהיה יותר חזק אחר כך.
מה גם שאתה מבלה את רוב זמנך במוצבים מסריחים, אתה לומד להעריך את מה שיש לך בבית. (לפני הצבא פשוט לא היה לי מושג כמה היה לי טוב....)
אני גם מאמין באידיאולוגיה מסויימת - שאני הייתי ילד היו חיילים שבשעה שאני למדתי בבית ספר, נסעתי באוטובוס, הסתובבתי בקניון, החיילים טחנו מחסומים ושמירות, הוציאו מעצרים ומיפויים, כל זאת על מנת לשמור על אורח חיים תקין לכל אזרחי מדינת ישראל. אני מאמין שאני חייב לאותם חיילים שעד גיל 18 הגנו עלי. מחובתי להגן עליהם, על משפחותיהם ועל ילדיהם.