היינו ילדים טיפשים פעם (לפחות רובנו).
ורוני זה לא "קצת אנדרנלין" זה רמות מטורפות של אנדרנלין אשר לא חווית וגם כנראה שלא תחווה לעולם ורק מי שנהג בלי רישיון מכיר את התחושה. במיוחד אם יוצא לך להתקל במשטרה בדרך.
אני זוכר איך הכל התחיל. נסעתי לשדות של כפר ביאליק עם חבר של הדוד.
מקום נחמד, ביית יפה ורכב 4*4 ידני כך הכל התחיל.
החבר של הדוד הגבר הציע לעשות לי ולמוישה(שם בדוי) שיעור נהיגה.
יצאנו לשדות והוא הסביר לנו על המצמד, ההילוכים, ההנדברקס וכל מה שכרוך בזה.
אמנם לא עברנו את שני ונכבה כמה פעמים המנוע אך זה לא מנע ממנו להשתגע מהרעיון
של נסיעה ברכב.
בימים שאחרי הנסיעה פשוט תשוקה מוטורית ביעבע בנו היינו חייבים לנהוג . שבוע אח"כ מוישה ישן אצלי ובלילה הציע רעיון מטורף ואמר:
"אני חייב לנהוג פשוט חייב לנהוג אני כל הזמן חושב על נהיגה ועל כמה שאני צריך את זה מאז שהיינו אצל שגב"
ממש במילים האלה.
ואז אמר:
"יש לי רעיון אולי ניקח את האוטו של ההורים לסיבוב?"
אני כמובן הססתי ואמרתי מה פתאום! עד כמה שרציתי אך הוא דחק ודחק ולבסוף נשברנו.
בהתחלה זה התחיל בסיבובים מהוססים ברחוב השכוח אל שלי עם כיבויי מנוע אבל עם הזמן והימים כבר התחלנו להשתלט על העסק כמו שצריך ויצאנו לחקור כבר את השכונה.
יום אחרי יום בהתלהבות של ילדיים קטנים פעם לקחנו תרכב של ההורים שלי ופעם של ההורים שלו . עד שקרת התקרית הראשונה עם המשטרה. אני לא אשכח את הלילה הזה.
אני נוהג על האוטו של ההורים כבר נכנס לרחוב הקטן שלי כשפתאום מוישה מכריז:
"יש מאחורך משטרה יש מאחורך משטרה!"
אני בקור רוח ובלי פניקה אומר לו: "כן כן... נננננננכון" אבל הוא המשיך.
החלטתי להסתכל במראה האחורית ולתדהמתי באמת נסעה מאחורנו ניידת!
כן דיידת! ברחוב המסכן שלי הסתובבה נידת והיא נסעה בדיוק מאחורי.
את הרגע הזה אני לא ישכח מכיוון שבאותו רגע כמעט קיבלתי דום לב, בעצם איזה דום לב
זה היה כמו לקבל זריקה של שתי ליטר אנדרנלין . זה יותר חזק מלהכנס לטריפים וזה נופל עליך בבום אטומי פשוט בום אטומי.
בהתחלה לפני שראיתי את המשטרה חשבתי לחנות בסוף הרחוב אבל קישורי החניה שלי לא היו מן המשובחים ואם הייתי בוחר באפשרות זו כנראה הייתי נתפס. אז ברגע האחרון נכנסתי לחניה המכורה של הבניין אשר מוםרדת בין עמודים. הייתי בסרט פשוט הייתי נעול על זה שהסתיימו החיים שלי כאזרח חופשי ואני לא אזכה יותר לשבת ברכב בחיי.
ניסיתי להכנות אבל מרוב לחץ במקום להכניס את הרכב לחניה כמעט הכנסתי אותו לעמוד בטון אך ברגע האחרון מוישה הפחדן צעק עצור! ועצרתי ממש על המילימטר האחרון שלפני העמוד.
ברגע שעצרתי מוישה הפחדן פשוט זינק מהאוטו והתחיל לרוץ כמו שאלוף העולם ל 100 מטר לא היה רץ.
הבן ז### בחיים אני לא אשכח לו את זה
.
סיימתי להחנות את האוטו וגם אני התחלתי לרוץ
עלינו לגן השעשועים שברחוב שלנו והשתטחנו על הדשה משקיפים על הניידת שהגיעה לצד השני של הרחוב אך פתאום שמענו במגאפון קריאה עצור בצד.
היינו בטוחים שזהו , חרב עלינו עולמינו אך לבסוף הסתבר שמי שצעק את הקריאה היה אבא של חבר שלי שהוא שוטר מתנדב והוא צעק בכלל לבן שלו.
שניה אחורי זה הוא אמר לו במגאפון: רוצה סיבוב על הנידת?
היינו שנינו בשוק , אני ומוישה פשוט התפקענו שם על הרצפה ואני בחיים לא אשכח את היום הזה. את היום הזה ועוד כמה ימים שאם תרצו אספר לכם גם עליהם.
