עומר106

כתבתי פה קודם מכתב מאוד עצבני לבועז, לאחר שורה של דברים שהיו לא כמו שדברים צריכים להיות. בסוף החלטתי לשלוח את זה לבועז אישית - בתקווה שתהייה הפקת לקחים לעתיד. בתקווה שמה שאני חוויתי ונפגעתי לא יחזור לאחרים. נותר לי כאן - רק להסביר ללא מעט אנשים ששאלו איך זה שיום לפני הארוע לפתע נשמטתי מרשימת הנהגים. אז ככה: לכל מי ששאל (כן, אני חושב עכשיו יותר מאשר קודם,שאם מישהו היה יכול לתת אולי "פייט" לארז, כנראה שזה אני, היחיד הנוסף עם נסיו עבר ב"סינג סיטר" - גם בצרפתכשבמקרה ראיתי את הדרוג, אני הייתי זה שדורג אחרי ארז, ועם אותו ניקוד בדרוג של הבוחנים - וזה בלי לזלזל באף אחד מהנהגים האחרים, שנהגו מצויין לדעתי!),אבל המקצועיות שלי כנראה הפילה אותי: לימדו אותי גדולים וטובים, שכשמגיעים למסלול חדש, במיוחד קטן וללא שוליביטחון, לומדים אותו לאט ולפי תכנית. אז קיבלנו תכנית - יומיים של אימונים, וכךבניתי את הלימוד שלי - ארבעה סבבים שאמורים להיות. הראשון - איטי (גם קיבלתיבביש מזל מכונית שלא נסעה קודם, עם צמיגים קרים לחלוטין, כך שעשיתי אותו בכוונה לאט מאוד - אחרי שעפתי לפני כמה שנים ממסלול ב 170 קמ"ש בגלל צמיגים קרים מדי זה משהו שאני נזהר בו מאוד). השני- מתחילים ללחוץ, רק שנשברה לי ציריה, אז עשיתי חצי. ארבעה לאפים במקום שבעה, וגם זה עם רכב מגמגם. בשלב הזה ומהרגע להרגע ביטלו את שני האימונים האחרים (החליטו שצריך לאמן את הסלב"ים למחרת)- ואני נבחרתי כאחד הנהגים האיטיים...ולכן (וכנראה מעוד סיבות שבשלב זה אשאיר אצלי) נשארתי בחוץ. כשהזכרתי לסבסטיאן המנהל הטכני, שהייתי עם צמיגים קריםולכן נסעתי לאט הוא אמר "אוי, לא חשבתי על זה..". חשבתי הרבה בימים האחרונים אם לא הייתי מספיק טוב, אם נכשלתי במטרה שלי, אבל לצערי הגעתי למסקנה שההפקה נכשלה. אני פעלתי לפי הספר. אם הייתי צריך לעשות את זה שוב, הייתי נוהג באופן זהה. אני מאוד מקווה שאזכה להתחרות כמו שצריך בסינגל סיטר בישראל - בשלב זה אני חושש שהאפשרוות היחידה למי שמחפש מרוץ אמיתי היא עדיין חו"ל. אני מחזיק אצבעות לכל יזם, שיהיה לו גם את החזון, וגם את היכולת ליצור משהו אמיתי וטוב. לא רק "מזון להמונים" על חשבון המקצועיות. עומר נירהוד

יוהאן - תגיד תודה שליאון אמר חזיר בר ולא זקנה או אשה עם עגלת תינוק...

סליחה על הקטיעה הפתאומית. היינו רגע לפני חצות הלילה, בפאתי ג'נבה, כשבועז נכנס באומץ לבית המלון, יוצא בריצה לאחר שתי דקות, מתחבא מאחורי הפגוש הקדמי ומבקש מיונית להכנס לסגור עניינים עם האיש המלון לפני שהוא, בועז "מפוצץ את ההוא במכות". הפסיכי (לא בועז) בהתקף צעקות על הברברים שמגיעים באמצע הלילה (זה מלון ליד שדה התעופה עם שילוט צק אין 24 שעות ביממה), שהוא יזרוק אותנו מהמלון, וכדומה. לאחר מכן הוא גם ניתק את האינטרנט של בית המלון כדי היהודים הברברים לא יבזבזו לו אותו, ולאחר ששאלנו אותו אם יש משהו לאכול באזור (אנשים נורמלים ישנים בשעות כאלה לדבריו), הוא איים להביא משטרה ולזרוק אותנו מהמלון. באשמורת ראשונה הגיעו אביב וויקטור, עייפים אך שפוכים. אביב עוד העז לשבור ענף בחנייה שאיים לשרוט את הרכב (מטורפים, אסלק אותכם מפה, לא מוכן לתת לכם ארוחת בוקר). אצלנו בחדר קרה דבר מוזר - גיא שותפי יצא מהשרותים, אני נכנסתי ובכיור היו שלוש שערות שחורות ארוכות מאוד. זה די מוזר בהתחשב בזה שגיא קריח... (אתם מוזמנים להעלות רעיונות, לי אין).. בעלות השחר החלו כולם להתעורר - חלק בזמן וחלק שעה לפני, כי לא עדכנו את שינוי השעון (בוקר טוב לארז ולעומר הילד - אפשר לחזור לישון לשעה) אבל נקמנו בו! (לא בארז) - הצלחנו לחסל בארוחת הבוקר מלאי קרואסונים של שבוע לפחות, והתגנבנו החוצה עם אור השחר. ההוכחה ניצבה בדמות תמונה של סבא שלו במדים מלאים בחדר האוכל.... שלא תגידו שזה לא עובר בגנים... אז בועז אחראי לכתוב לכם לאיזה מלון לא לנסוע. ובזה ניפרד בשלב זה, אם לא יסכלו אותי לפני זה אז אעדכן על האימונים באילת. (המסך יורד) תודה לבועז בעל החזון, ויונית המדהימה על חוויה מטורפת. תודה לצוות הצילום (שהתעלם ממני לחלוטין כפי שתראו (או לא תראו) בטלוויזיה), ולכל מי שהיה בקלעים. והערת המערכת - כל העובדות המוזכרות בהקשר של בועז והקרטינג שגויות. בועז נהג מעולה והמקום השישי שלו הושג במלוא היכולת בלי שויתרנו לו בכלל...

הקהל לחץ להדרן (או במילים אחרות הנודניקים לא הפסיקו להציק לפוסט מסכם). אז כדי שהמעריצים ירגעו, והרחב הקהל יוכל להבין את ההערות בפייסבוק של פורמולה, להלן תקציר הדברים של היום האחרון. הלקח העיקרי מהיום האחרון הוא שאלוהים איתנו - אחרת לא ניתן להסביר בשום אופן איך הרכב של אביב, שיצא מאלס במוצש עם כל שומרי המצוות שעתיים וחצי אחרי שאר כלי הרכב, פגש אותנו בתחנת דלק ליד לאון בתשע בערב. האפשרות השנייה היא שאביב נסע מאתיים קמש לפחות. הטענה שתומכת באפשרות השנייה, היא העובדה שכל יושבי הרכב נראו כמו אשכנזים חוורים ולבנים יותר מהרכב עצמו (חוץ מלאון שהיה אדום וצורח), ושאחרי שנרגע והיה שוב מסוגל לדבר במילים ברורות סיפר את הסיפור הבא. מסתבר הדיאלוג הבא: חגי - "אביב, תוריד את הרגל מהגז, זה מסוכן, עלול לעבור משהו על הכביש ותפגע בו" ליאון " מה קרה לך, אמצע הכלום, מה כבר יעבור פה? זקנה? אישה עם תינוק? שועל? חזיר בר?" שתי דקות אחר כך הרנו פלואנס שנסעה לפניהם הרימה לאויר חזיר בר שחצה את הדרך, ולאביב נותר לזגזג בין חלקי חזיר ופגוש (לא ברור אם הפגוש היה של החזיר או של הרנו). כנראה שבעקבות כך דעתו של אביב השתבשה עליו, ועדויות מקורבים מוסרות שבהמשך הוא ניצפה כשהוא מסתובב בג'ינבה תוך שהוא מסתובב סביב כל כיכר לפחות שלושה סיבובים שלמים (ויש שם הרבה כיכרות), וזאת עד אחרי חצות הלילה (זה לא היה מדאיג אותי, אלא שאני ביליתי בינתיים במגרש החנייה של המלון שלנו בקצר מחכה בכפור למזוודה שלי שסבלה בינתיים באחורי הרכב של אביב (האמת שמי שסבל זה יושבי המושב האחורי ברכב, עקב הגבינה הצרפתית שהיתה בתיק שלי, והביעה את חוסר שביעות רצונה מהמצב בנפיחות ריח אימתניות). המשך יבוא עוד מעט...

אחד הדברים המדהימים שבו נתקלתי במרוצים שרבים שהשתתפתי בהם באירופה - בצרפת, בטורקיה, באנגליה ועוד, היה פירגון מדהים בין נהגים, עזרה והדרכה (אני אישית חייב את השיפור הכי גדול שהיה לי בטכניקה, ולדבר שהביא לי סדרות של גביעים למתחרה בשום קון, שלבקשתי נסע אחרי והסביר לי את הטעות הבסיסית בטכניקה שלי, שגרמה לי שלא למצות את המקסימום בפניות ב single sitter). כיף לי לראות שהשרשור תפס כיוון של פירגון, ואני מאחל שזו התרבות שנדע לגדל פה. לגבי השאלות - אני יכול להגיד לכם שאחד הדברים שהצרפתים בדקו לעומק, זה את יכולת השליטה מול לקיחת הסיכונים של המתחרים - מתמודד שמוכן "להתאבד" ותוך כדי זה לאבד שליטה, או שמוכן להביא אוטו שהוא לא שולט בו מספיק עד לקצה, נפסל. זו גישה נכונה כשלוקחים אנשים לא מספיק מאומנים ושמים אותם על טיל בליסטי. כמו שמישל נדמה לי כותב - אי אפשר להבטיח שלא יהיו תאונות. אפשר לנסות למזער סיכונים - על ידי בחירת נהגים, אימון (רוני - אני מעריך שקרוב למאה הקפות אימון לנהג עד המרוץ ועל המסלול באילת), מעט מדי בצרפת, אבל הכי הרבה שאפשר היה. הדבר הכי חשוב זה לא שאני אנצח (הפתעה, נכון?) אלא שהספורט המוטורי יתרומם סוף סוף - שהמיזם יצליח, שעיריית אילת תבנה מסלול קבוע, שעל המסלול הזה יהיו כל השנה ארועים (ואם למישהו יש כסף להשקיע - כמיליון ש"ח, יש לי רעיון מעניין...) (לא, סתאאםםם... האמת שהכי חשוב שאני אנצח... )

אני לא רוצה לענות לגבי אלי אבו חצירא, אלא בכלל - זה שמישהו נסע במקצה אחד (ועוד במקרה של אלי הראשון) הכי טוב מבין החמישה שהיו שם במקצה לדעת הקהל, לא אומר כלום לגבי הדעה המקצועית, כולל זה שהיו עוד ארבעה מקצים נוספים. היו ארבעה בוחנים מקצועיים שבחנו יכולות טכניות ואחרות, והיו צריכים לבחור מבין הרבה מועמדים ראויים וטובים. אני לא מתיימר לבחון במקומם. והערה - מטבע היותו של טור סאטירי, אומר שלעיתים הוא לאו דווקא מדייק - לא, הם לא נכנסו לישורת בדריפט, כמו שבועז לא נכנס לקרטינג עם מבט רצח בעיניים, וכמו שיוהאן לא באמת אמר לכולם לנסוע לאט - בועז הגיע למקום השישי בזכות. כמו תמיד, סאטירה לוקחת עובדות ומקצינה אותן, ולוקחת אנשי מפתח ושמה אותם בפוזיציה קרובה למציאות, מוקצנת ומשעשעת. (וכמו שלא באמת לקח לי 17 פעם להניע - אלא שלוש, וכדומה).

תשע בבוקר,הציפורים בקושי מתעוררות, ואנחנו פורצים את דלתות מסלול הקרטינג המקומי (מסלולקרטינג צרפתי = קילומטר וחצי של מסלול רקורטן משובח, באיכות שלא היתה מביישת מסלולמרוצים ישראלי מובחר. בראש מוביל בועז –פוזיצית המנהל נשכחה, מבט של רצח בעיניים, סטיפה של שטרות יורו ביד, והמשימה –לשבור את שיא כל הזמנים של המסלול, ועל הדרך להראות לאלעד שהוא טוב ממנו. עשרים דקות שלמו"מ של חגי ויוהאן עם הבעלים על הנחה קבוצתית, ובמקום 16 יורו לסיבוב, הםמצליחים להשיג דיל של 32 יורו לשני סיבובים. בחיוך מנצח הם חוזרים לקהל המצפהומסבירים את הכללים (הכללים הרגילים - לא חוסמים נתיב, לא נותנים גינגות, לאעוקפים את בועז). ערן מוציא ספר לימוד למסלולי קארטינג. 400 עמוד, קורא אותו בעשרדקות, בונה שולחן בוץ, מתכנן את הפניות, ובונה תרשים זרימה לניצחון. ככה זה בנדםרציני. ארז שולף קסדה וכפפות של אלופים, הוא לא יהיה פראייר. מקצה ראשון יוצאלדרך, על מסלול רטוב למדי. ארז משאיר את כולם באבק (יותר קרוב לרסס בוץ מרוכז),והשאר מבצעים פירואטים על המסלול – רק מוסיקת וואלס חסרה. הטור מסתדר, וקללותיו שלליאון עוד נשמעות באוויר כשאחרון הקארטים מתרחק בירידה. עומר הנער משתמש באביב בתורמשקולת, הרציניים שבחבורה מרחפים סביב הפניות ועשר דקות נגמרות תוך חמש. מקצה שני מיד אחריו(אלעד משפיל את ארז בשנייה שלמה, השפלה שעוד תעלה לו בהמשך), בועז נהנה ממסלולפנוי לפניו ("אני אוריד הקפות בפורמולה למי שיפריע לי") אבל אנחנונותנים לו את ההרגשה שהוא נוהג טוב. יוהאן מבקש מכולם לא לנסוע מהר מדי כדי שבועזירגיש חלק מהחבורה. המקצה נגמר ובועז צוהל – מקום שני המכובד. רק אלעד מתערב איתועל תוצאות הפורמולה, כשהוא שוכח מי כאן הבוס (אלעד – בכל התערבות יש אחד טיפש ואחדרמאי. עכשיו תחשוב רגע...). חגי בגמר ב'("הקארט שלי דפוק, נשבע לכם") אני מופתע לגלות את עצמי בגמר א'. באמתשאין לי מושג איך זה קרה. גמר ב' יוצא לדרך.המדריך מזהיר שספינים הורסים את הקארטים. זה לא עושה ממש רושם על הנהגים (אוהנהגות), שבאקט חבורתי משהו נכנסות לספין משותף ומסתחררות כולן במכה. אח, איזהתאום נפלא! חגי וסימון נותנים בראש אחד לשני, בפייט על המקום הראשון, ורק דרורבוחר לבלות עם הבנות בשיוט נעים לאור שמש הבוקר העולה. מקצה ב' מסתיים פחות אויותר בשלום, ומקצה א' עומד להתחיל "שימו לב, אם תמשיך כמות הספינים הזו אצטרךלקצר את המקצה" מודיע המדריך, ומזניק את כולם לחימום, רק כדי שליאון יחליט להיעמדבאמצע הדרך (השאיר את הGPS באוטו כנראה), ולחכותלהנחיות נוספות. זינוק מהגריד קוטעאת שטף הדיבור של יוהאן (כן, אפילו לפני הזינוק אין שקט), והשלולית קוטעת את ניסיונושל ארז לתפוס מנהיגות. אלעד נהנה מההפקר, ופותח פער רציני. רק נהיגת שודים של ארזגורמת לסגירת הפער עד סוף המרוץ, והם מגיעים לסיבוב האחרון ראש בראש (הראש הראשוןשל אלעד). במאסף אין לי מושג מה קורה, ואיפה אני. יוהאן נשאר מאחור, והתערבות עשרתהשקלים שלי עם ליאון גורלה לא ברור, לאחר שהוא זינק לידי. חזרה לרגע הסיום, בו ארזבפנימי עושה מה שכל נהג שתי פעימות טוב ומנייאק עושה, נכנס לפנימי, זורק את התחתלאלעד ומסיים ראשון. כן אלעד, לא היה שווה להשפיל את ארז במוקדמות – נהגים, ראוזאת כלקח לחודש הבא. רק טעות בסיסית אחתיש לארז ואלעד – הם שכחו את ההנחייה הראשית של חגי, ולא נתנו לבועז לעקוף. בועזמתגבר על האכזבה כאדם בוגר ואחראי, וארז מוצא מרשימת המתחרים בפורמולה (מזל שיוניתשם). אני שומר על ההתערבות שלי מול ליאון, כשהוא מסיים במקום אחד אחרי (תשיעיעשירי המכובדים). הצרפתים סוגרים אתהמסלול לארוחת צהרים והתאוששות (וקניות בסופר המקומי כמובן), ואנחנו שמים דרכינולמצוא משהו לאכול. קשים חייו של חבר נבחרת. (הערה לבנות החבורה– זה שהבנים סביבכן מדברים כל הזמן על יפות, חתיכות וכוסיות ומתכוונים למכוניותמסביב, אל תעלבו - זה לא אתן, זה הם!).

עזבתי אתכם אתמול לאחר ארוחת צהרים, ולפני מקצההנשים (ועומר הנער), במה שעמד להפוך להיות אחר צהרים סוער. אמנם הגשמים שבחוץנפסקו, אבל השמים המעוננים ומוזיקת הרקע הסוערת רימזו על מתח מתקרב... זה התחיל בשלושה מהצרפתים שהחליטו לתת לנו מפגןיכולות. אכן אנשי הפורמולה יודעים לנהוג. (לא יוהאן, אנחנו לא קונים את זה. לאעושים ספין בשביל המצלמה. הצרפתי באמת הסתחרר ושלא יחפש תרוצים). ואז עלו הבנות - ההתחלה היתה דוקא רגועה - אפילוג'ני כבר לא מסוממת, והצליחה לתת בגאז עד הילוך שישי, ואפילו לזכור אחר כך איפההיא נמצאת. אבל דוקא אז, כששלווה של שישי אחר הצהרים ירדה על העולם, ומערכת העיכולשלנו סיימה להתמודד עם ארוחת הצהרים, החליט הצוות הבכיר להודיע על עשרת המאושריםשנבחרו לפורמולה ישראל. אפשר היה לחתוך את המתח בסכין, כשהנדונים נקראו לגרדום -סימון אלישקוב, חגי פראן, אביב קדשאי, גיא כהן, שלומי בלאיש, ליאון טאובס, יוהאןחזיז, רן דקל, ארז ליבן, אבי שימשישוילי (אבי סליחה, אני בטח לא הראשון שמשבש אתהשם שלך), ערן איגלר ועבדכם הנאמן (כן, אפילו אני...). אני רוצה לברך את מי שבחר -סוף סוף כבר אין שלושה "עומר". (פאוזה של כבוד לאלו שלא נבחרו). ולאחר מכן - מקצה פורמולה לממשיכים. אחרי שחטפנו על הראש בנושא הקלאץ' לפתע הכל הולךחלק. אפילו אני הצלחתי בארבעה נסיונות (סתאאםם..). אני ברכב האדום אחרי ליאון -כלומר, בשאריות הרכב האדום, אחרי שעקרו לו את המושב כדי שהגורילה תכנס לתא הנהג.אני מתיישב באין מושב, ומוצא את עצמי מתחת לגובה הדפנות, מסתכל על השמיים."הצילו" אני אומר, והצרפתי מסביר לי שזה בסדר. אני עומד על קצות האצבעותומציץ, ומקבל סימן לצאת לדרך. מתיחה של הרגלים קדימה, ואני מצליח להתרומםלפוזיציית נהיגה סבירה. מתחילים, ובסיבוב הראשון לפתע אני שוב מאבד אחיזה, וצונחלתחתית תא הטייס. עצירה ליד הבקר משמאל - שמנסה להדק את החגורה ואומר לי - זה הכיטוב שאפשר.. אני יוצא שוב. ימין, האצה, חמישי, פול גאז, ברקס, לימין, עקומה לשמאל,גאז ואז בעזיבת הגאז לקראת העיקול אני שוב צולל פנימה לקרקעית, כשמה שנותר לי זהללחוץ על הברקס, לשמוע את חריקת הצמיגים ולקוות שאני לא הולך להרוג את הבקרשמשמאל. הרכב נעצר בסוף הספין, אני מושך את עצמי למעלה, אומר שלום לעולם, מסובב אתהרכב לכיוון הנסיעה ונכנס לפיטס - "שימו מושב ומהר אני מבקש". קצתריצות, ולפתע אני יושב בגובה נורמלי. רק הראש כבר לא פה. לא טוב. אם לא היתהההתרגשות, הייתי צריך להגיד שאני לא רוצה להמשיך. אבל הראש לא חושב. נותן גאזויוצא. ימין שמאל ימין לישורת, ופול גאז..... הרכב בקו נכון, ואני בולם במאתייםוקצת, רק כדי לגלות שהמסלול רטוב יותר משחשבתי, והגלגלים ננעלים. אני מתקן, אבלמבין שכבר אין לי מסלול. סוף. נגמר. חלאס. מחשבה מהירה עוברת - סיבוב ההגה ימינה =ספין עצבני. ישר = ירידה לדשא. והעפת קונוסים. אני בוחר בביניים, ברקס מדורג, ולקראתהסוף הגלגל השמאלי על הדשא, עוצר באלגנטיות, והרכב נתקע עם גלגל מתחת למדרגה ומנועעל האספלט. שיט. אני אחסוך לכם את דברי הצרפתי. בואו נגיד ככה -אמא שלי לא הייתה יכולה לנסח את זה טוב יותר אם הייתי חוצה אוטוסטרדה באדום. לפחותלא פרקתי את הרכב. מצלמים אותנו. הצלם צועק לי "חיוך"והשפתיים מחייכות. הצלם צועק לי "חיוך גם בעיניים" וזה לא הולך. משפטהמפתח "אני ג'ני שמעוני, ואני בנבחרת פורמולה ישראל". לא ממש ברור לילמה דווקא ג'ני שמעוני, אבל אני עושה מה שאומרים לי. כנראה שיש לזה סיבה. (. הודעהלאמא של אבי - הוא לא כועס עליך. הוא פשוט לא מצליח לחייך). היום נגמר, המכוניות עולות למשאית, השמש שוקעת,וכולם זזים לארוחת ערב. השמחים והעצובים.

שישי בצהרים. אחרי האוכל (כמובן – רק שלוש מנות). מקצה הבוקר נגמר.בחוץ גשם, הפורמולות יושבות להן ביובש תחת דלתות המוסכים הסגורות, ובעקבות תצוגתהתכלית של "דונה והמסתחררים" מאתמול (דיסק ראשון בדרך – לתשומת לב אשתושל ערן) אנחנו נוהגים היום על Turing cars או בעברית Tourist cars – רנו RS בהן אנו נדרשים להפגין את כישורי הנהיגה שלנו. התחושה – אכזבה. חצי שנה לא ירד גשם במסלול, ודווקא עכשיו שיטפונות –לא יודעים לעשות שום דבר כמו שצריך הצרפתים האלו. נהגי הקליאו טורבו מרגישים במגרשהביתי – ליאון מנסה לשבור את השיא שלו מישראל בשריפת צמיגים (שבועיים), האחים א(שמפאת דיסקרטיות לא נציין את שמם) ושהבטיחו דריפט בכניסה לישורת החליטו להמר עלנהיגה שקולה ונשארים על הילוכים 1-2-3 (הערה מהצרפתי – זוזו כבר...) עומר הילדיזכה פעם ראשונה בחייו לנהוג על אוטו אמיתי (לא, לא באמת, הוא כבר נהג, אבל אלתספרו להורים שלו). יעקב בסיבוב הראשון. אין לי מושג איך הוא נהג, אבל כשהוא יורד משתנההדרישה ל – "תחבשו קסדות ברכב". הדרישה מאוד פשוטה – תנהגו כמובפורמולה. תראו לנו יכולת טכנית. המדריך יושב ליד, אז אי אפשר לזייף (בנות –לתשומת לבכן). אני עולה ראשון על הטווינגו. רכב נחמד בצבע כחול של כוסיות. האוטוזורם בסיבובים, והצרפתי נרדם לידי. המגאן והקליאו חולפים על פני בנתזי בוץ ומים,ואני מעיר את הצרפתי כדי לשאול אם זה האוטו או אני . "נסה אולי גם הילוכים3-4-5" הוא אומר, ושוקע חזרה לנחירה קלה. ליאון והמגאן חולפים על פנינובדריפט. הצרפתי במגאן צורח משהו (HELP זה גם בצרפתית?), ואני מתמקד בבלימה הקרובה. (ולא, חגי – בדקתי.אין הילוך שישי במגאן, לא ברור לי לאן הגעת..) אין מאורעות מיוחדים. אפילו אלירן לא מצליח להכניס את הרכב לספין, והאירועהמרגש ביותר הוא הגעתן של הבנות אחרי מסע השופינג של הבוקר. התעלומה נפתרת – יתכן שחציבקבוק "רסקיו" הוא האחראי לזחילה של ג'ני מאתמול. טענתה של מאיה שהיא לאהתכוונה שג'ני תיקח את כל הבקבוק לא ממש נשמעת משכנעת. עומר הנער מגיע שפוף נראה שהצעקות של הצרפתי מאתמול הורידו לו עודחמישה ס"מ מהגובה (שגם מראש לא היה משהו). לפחות הבוסטר יושב טוב על הכסא שלהמגאן. דונה ובועז בדיבור צפוף (את באמת חושבת שסבב בירות לצרפתים ישכנע אותם לתתלך עוד צ'אנס? זה צרפתים, נסי קוניאק אולי). מקצה אחר הצהרים מתחיל, ואנחנו מחכים לפרק הבא של "קופיקו בעירהגדולה" בו נגלה האם ג'ני כבר לא מסוממת? האם ויקטור יצליח להסתחרר גם ברנו?האם ערן יצליח לדחוף את 200 הסנטימטרים שלו + קסדה לתוך הרכב בלי לעקור את המושבממקומו, והאם הצרפתי יברך הגומל בסיום היום...

בתשובה לשאלותיכם - חיבור האינטרנט פה מחורבן - יש מלא תמונות בפייסבוק שהועלו בקישור לדף של פורמולה ישראל.

לגבי הספינים - כן, כל ספין מוציא. הרעיון זה לא לקחת נהגים שעלולים לאבד שליטה (ספין ביום הראשון אומר שלא הקשבת ולמדת והפנמת את האוטו לאט לאט אלא ניסית להביא אותו למגבלות בלי שאתה מכיר אותו). ולגבי אני מהקלאטש - רוני, מי כמוך יודע שצריך גם להגזים קצת כשכותבים משהו, בטח סאטירי (טוב, נו, זה היה רק 13 פעמים על הקלאטש, אבל מי סופר).. המשך יבוא. מבטיח... יש צבע מסויים של ברז שאתה מעדיף? (מגבות מצטער - רק בלבן)

ערב, בירות (ששש... אסור), מעלים תמונות לפייס. אחרי ארוחת ערב (מוטיב חוזר בטיול הזה). אכלתם פעם גלידה ירוקה בטעם לא מזוהה? רק צרפתים מסוגלים.. מחציתו השנייה של היום מוקדשת לבנות הנבחרת, אשר מהוות השראה לכולנו! מייד אחרי הצהרים החל חלקו השני של היום. הבנים גורשו החוצה מכיתת הלימוד, לקור שלמעלה, והבנות (ועומר הילד) נכנסו לתדריך. עם סיומו החל הגשם, ומקצה ה ladies - שמעתם פעם על עוזרים עם מטריות שעומדים ליד רכב הנהג כדי שהקסדה שלו לא תרטב? אז זהו, שיש כזה דבר.. מזנקים... אה, לא. סליחה. יוצאים לדרך. קצב צב ממוצע. המדריכים צועדים לצד המכוניות (טוב, נו, אני מגזים קצת). הילוך ממוצע - שני, ובישורות אולי גם שלישי לפעמים. הרבה פירגון מצד הבנים. הסיבובים רצים, והבדלי האופי מתחילים להתבטא - דונה נותנת בגאז, ומפליאה בנהיגת מרוץ אמיתית. מאיה נוסעת ברוגע עד לרגע שדונה עוקפת אותה. נדמה שיש שם קטע של "לא יכול להיות... אני אראה לה מה זה..".. והמרדף מתחיל. שתי המכוניות הצהובות קורעות את המסלול, כשהן חולפות על פני אחת הנהגות שלא מוצאת את דוושת הגאז, וליאת שמישהו החליט שצריכה לשבת בישיבת זקנות כשהיא צמודה להגה (שתי כריות אחראיות לנושא). סיבוב אחרון, ודונה מחליטה לבדוק את התנהגות הרכב בירידה מהמסלול עם שני גלגלים בהילוך רביעי. התוצאה היא שני ספינים מהירים, תעופה קלה לעבר הגדר ועיצוב מחדש של הרכב (הרבה עשן צמיגים גם). המדריך הצרפתי תולש את יתרת שערותיו, תופס טוסטוס וטס לכיוון. לכל הנוסעים שלום, והמדריכים שולפים מהניילונים רכב חדש. הבנות גומרות את המקצה, ואלוהים גומר את המבול. המקצה הבא מעניין במיוחד - עומר הילד (בלי בוסטר) מזנק ראשון אחרי הפייס קאר. חמש המכוניות מצליחות להתפזר על המסלול באופן כזה שהצרפתים מוציאים עוד שתי מכוניות כפייס קאר נוספות (כן, תמיד יש פעם ראשונה), אבל אין ארועים מיוחדים. הצרפתי מסמן לעומר על סיום המקצה וכניסה לפיט. עומר עושה פרצוף תמים ויוצא לסיבוב נוסף על המסלול, וויקטור מאחוריו. הצרפתי מזנק לקליאו שלו, חותך דרך הדשא ובחריקות צמיגים וקיצורי דרך (נראה לי לא הוגן) הוא מצליח להשיג אותם ולהחזיר אותם לפיט. שמונה אנשים נעמדים סביב הרכב של עומר ומאיימים עליו בקולות רמים. עומר מתחבא מתחת לבוסטר. הצרפתי מתחיל לתלוש את השערות של בועז. המקצה מתחיל. נראה לי שהוחלט על התערבות סודית - מי עושה את הספין הכי מרשים. ויקטור עושה את הראשון. ערן עונה לו בספין משלו עשרים מטר לאחר מכן, והרכב הנוסף שאיתם מוסיף בספין משלו. ורק עומר עובר בינהם בנהיגה קלילה וממשיך בדרכו (מה לעשות, כנראה מעל הבוסטר הראייה טובה יותר)... סיום יום, והצרפתי מרעים בנו קולו - אני מ ז ו ע ז ע (נסו להגות את זה במבטא צרפתי כבד). כל מי שעשה ספין - בחוץ (חגי, מצטער..). מחר אמור להיות גשם, ובוחנים אפשרות להביא לנו מכוניות אחרות (או לעשות הסבה לאופניים). תלוי במזג האויר. כל כוחותינו שבו בשלום. נזקים ברכוש - אחד רכב, שני עקבים (של ג'ני ושל ליאת), ושתי בלוריות שיער - של הצרפתי ושל בועז. וכל מה שנותר זה ארוחת ערב (כן, אני יודע שזה לא הגיוני לבקש ממסעדה צרפתית לעשות לנו ארוחה איטלקית, אבל מה לעשות - חברים, מגיע לכם שקיבלתם ספגטי דלוח ברוטב עגבניות מקופסה. פעם הבאה נסו אוכל צרפתי). לילה יורד על העיירה הצרפתית השלווה. עוד יום של אקשן הסתיים. מחר יאיר יום חדש על עוד יום של רעש מנועים, ספינים ואוכל צרפתי.

צהרים, כבדות של ארוחת להרים בגוף (כן, ארבע מנות, ככה זה בצרפת...). על המסלול. שמיים מעוננים, הגשם כל הזמן כמעט מגיע.. זה מתחיל הבוקר מוקדם מדי - השעון המעורר עוקר אותנו בשש וחצי מהמיטה (עוד חושך מוחלט פה). אוכל (שוב, מוטיב חוזר) ולמסלול. יוהאן אולי תרגם לנו את ההסבר הטכני מצרפתית. יש לנו חשד שהוא הופך את כל ההוראות כדי לשפר את סיכוייו. סיבוב ראשון על הוואנים. מסבירים לנו את הקווים והמסלול. הכל באויר, מנהל הקורס מאיים על חיינו אם נעשה ספין (בצרפתית זה נשמע הרבה יותר מאיים). באופן עקרוני - ספין ואתה בחוץ. מחולקים לחמישיות, וחמישיה נכנסת לכלים. אין כמו רעש מנועים על הבוקר. ההוראה לכאורה פשוטה - תנו קצת גאז ותעזבו את הקלאץ לאט. בפועל, בממוצע האוטו נכבה ארבע פעמים לכל אחד לפני שיש פוקס ומתחילים לנסוע (לי בערך שבע עשרה. מביך). סיבוב ראשון אחרי ה"פייס קאר" - בערך עשרים קמ"ש, וספין ראשון - האוטו הלבן נעלם מהשורה לפתע (כאן עולה השאלה התאורטית אם ניתן לעשות ספין מעמידה בלבד). הצרפתי די מזועזע, אבל אין ברירה, אז ממשיכים. עוד חצי סיבוב, וגם אחד הצהובים מחליט לבדוק את הנוף ב 360 מעלות. הניצולים ממשיכים לנסוע (או לקרטע). עוד כמה סיבובים, והפייס קאר יורד (בשלב הזה הנהג שלו נושם לרווחה שאת החלק הזה הוא סיים בלי שנכנסו בו מאחורה נראה לי). המהירות מתגברת לאיטה, ונהג הרכב הלבן מחליט כנראה שהספין הקודם לא היה מרשים מספיק. הפעם הוא מצליח לעשות שני סיבובים שלמים, ולהעצר על העפר. מרשים מאוד, ובזה ירד מספר המתמודדים על המקומות באילת באחד. (לא, לא כיף לראות את הפרצוף של הבנדם לאורך היום - באסה). אלי אבוחצירה מרשים בנהיגה יפה. זוכה למחיאות כפיים כשיורדים מהמקצה (אלי - הערה קטנה, אסור להניף את שתי הידים למעלה כשמוחאים לך כפיים, אתה עלול למצוא את הרכב בקיר הקרוב). המקצה השני כבר רץ בזריזות. ההלם עבר קצת. אלעד מרשים בנהיגה יפה (הצעירים האלה...). הבנות, ששייכות לקבוצת אחר הצהרים התעוררו משנת היופי ומגיעות לרענן את הנוף והאוירה (פורמולה ישראל - קבלו חת חת על רעיון מקצה הבנות). מאיה וליאת מתחילות להפציץ תמונות (ואני חוטף על הראש על הבלוג הקודם - אז למען ההבהרה, וכי היה מאוחר ולא הייתי אחראי לגמרי לכתיבתי אבהיר שהיה כיף לנסוע ברכב הבנות, שרו לנו "אוצי שמוליק" ושירי עם נוספים, היה שמח, אכלנו ופלים עם כיתוב בערבית שנור (שהיא הנהגת הפלסטינאית המפורסמת ) חילקה לנו, וללא ספק לא בר השוואה עם שום רכב, שלא לדבר על רכב ה"ילדים" (כינוי לכל מי שבן פחות מעשרים וחמש) בו כולם פשוט נרדמו במושבים האחוריים ישר אחרי השוקו והלחמניה)). מקצה שלישי. תורי. התרגשות, חשש - אמנם יש לי נסיון, אבל האם אני אתחבר לאוטו? החלטה אסטרטגית - אני הולך לנהוג לאט לאט.. אני מעולה בלעשות ספינים.. מתחילים. אני רביעי. שלושה נוסעים, ואני נאבק בסטאטר (17 פעם - כבר אמרתי, אבל זה לא מביך פחות בפעם השנייה). עד שאני מזנק כולם כבר נעלמו. חצי הקפה עד שהתחת של הרכב הצהוב נראה לפני. תחושה מדהימה. המון כוח. קצת גז ביציאה מהסיבוב בשני, והגלגלים האחוריים מנסים לעקוף. יותר קל לתקן משחשבתי, אבל אני נצמד להחלטה על מהירות נמוכה. חמישה סיבובים אחרי הפייס קאר עוברים בשניות, והנה מתחילים.. אני מנסה להכנס לשגרת נסיעת מרוץ - הגה, גז, ברקס, הגה וחוזר חלילה. לא מסתדר לי ההילוכים. זה הפוך מבאלפא, ואני פוחד להוריד הילוך במקום להעלות. אני מוצא את עצמי בניוטרל פתאום. זה מוזר, כי אמרו לנו שאין ניוטרל באוטו. מכה עצבנית על הידית (לא לספר לצרפתים) וההילוך החמישי נמצא פתאום. רק שהצהוב האיטי הזה יזוז הצידה.. עקיפה.. וגז. ארז, שבלבן לפניו, מזמן לא נראה באופק. מקורות יודעי דבר אומרים שהוא היחיד שנראה כאילו הוא נוסע במשהו יותר מהיר מקורקינט. שמונה סיבובים עוברים בצ'יק. הצלחתי לא לעשות ספין. התחושה הכללית שסבתא שלי היתה נוהגת יותר מהר ממני. יורדים. כולם בפרצופים אדומים, או התרגשות, או העובדה שהמהמהירות הדם עלה אחורה למוח. במחשבה שנייה - מהירות ממש לא היתה, אז זה כנראה האדרנלין של ההתרגשות. כל המעשנים (וגם כמה שלא נראה לי) לוקחים סיגריה של אחרי. ליאון מבטיח שהבחורה שתעשה לו רבע מזה תזכה מיידית לטבעת (וזה עוד בלי ספינים - בנות, לתשומת לבכן). מקצה הצהרים מודאג. מיליון שאלות - מתי גז, איך ברקס, מה לגבי הוישרים (זה אני לא בטוח ששאלו). הצרפתי נראה רגוע יותר. חצי עבר וכל המכוניות עוד שלמות, רק ארבעה ספינים (לא נורא חגי, אמרו שמי שעשה ספין ונשאר על המסלול ימשיך ולא יפסל, אתה יכול לחזור לחייך). חצי יום עוד לפנינו, ומקצה הבנות מעורר לא מעט עניין. דרור טוען שליאת לא תצליח להתחיל לנסוע. יש התערבויות לגבי השאלה אם מישהו ישבור את השיא שלי בכמות הפעמים שהרכב נכבה. האחים (שלא נציין את שמם מפאת דיסקרטיות) מתכננים איך מחר הם תוקפים את שומאכר ומשיגים אותו בזמנים על המסלול, והאם להכנס לישורת האחרונה בדריפט (אני יודע שזה נשמע הזוי, אבל אני מתחיל להכיר אותם, ולחשוב שאולי זה אפילו יצליח להם). אם חשבתי שיהיה לי פה טיול קל לעשיריה, עכשיו אני כבר לא בטוח... אם מותר לי להמר על מישהו, אני מהמר על עומר הקטן (בלי בוסטר בסוף), אבל נראה איך הוא אחר הצהרים. מנוחת צהרים נעימה לכולם, ונעדכן על מצב הפצועים וההרוגים בהמשך היום.

האדרנלין שוצף. שמונה בערב, חזרנו מהמסלול. טפשי, לא, לא נהגנו, קיבלנו חליפות, ליטפנו את המכוניות, אבל היתה אוירת אקשן. היכונו למחר בבוקר. צמיגים יחרכו, ספינים יבוצעו, הישראלים יחנכו את המסלול.. היום התחיל בשתיים לפנות בוקר. בעיניים טרוטות התייצבו כולם ממושמעים בשדה. חולצות חולקו (ויתרו לנו על לחבוש כובעים בלילה). ארבע ורבע - נקבעו צילומים לפני העליה.. ומי לא בא?? האחים א (אמנע מלחשוף את השם המלא, על מנת למנוע זיהוי) - הדיוטי פרי קרא להם... לא, צוות המטוס לא ממש ידע איך לאכול את העובדה שרבע שעה אחרי הבורדינג כולם עוד מחכים לצילומים (הנושא החם - האם עומר שמלאו לו 16 (אולי) זה עתה יסע עם בוסטר). בסופו של דבר מצאו כולם את עצמם על המטוס, צפופים ומזיעים אך מרוצים. אני די בטוח שהמטוס המריא, אבל כנראה שישנתי, כי אני לא זוכר שזה קרה. אבל הגענו בסוף (כן, גם דיווח על האוכל באלעל אני לא יכול לספר, והסרטים גם ישארו עלומים לעד - מקווה שלא נחרתי). לסניף יורופקאר המקומי יקח עוד הרבה זמן להתאושש ממתקפת הישראלים שחטפו את כל הוואנים (טיפ קטן - רצוי לא לדפוק את הדלת ברורס של היציאה מהחנייה. נימנע מלציין שמות..) ארבע וחצי שעות נסיעה, מורל גבוה (נאלצתי להיות הנהג של הוואן של הבנות - סיוט...) בגטים צרפתיים דלוחים של תחנות דלק, חטיפים, ונוף מדהים - ירוק, ועוד ירוק ועוד ירוק. רק אביב נעלם קדימה כל הזמן. לא סיפרו לו שהמרוץ זה בחודש הבא.. בועז מפליא בסיפורים - כן, צריך אומץ להרים כזה פרוייקט. אבל יותר מזה צריך כנראה סבלנות להתמודד עם כל ההורים של... שלא התקבלו (מאכזב לגלות שלא הייתי הנהג הכי מהיר בג'ימקאנה מבין כולם, אבל ההבדלים בין הראשון לאחרון הם בחלקי שנייה, כך שנקודת ההתחלה צמודה..). רואים הדמייה של המסלול באילת - מרשים. דיונים על סלילת האספלט במסלול (הידעתם שיש לנו גם מהנדסת כבישים בנוהגים?) ולבסוף - עם שקיעה, המסלול. המכוניות. מכונות מדהימות - כנראה שאצטרך לוותר על ארוחת ערב ובוקר כדי להכנס לתא הטייס, סליחה, הנהג - כמה קטן ככה צפוף. ליטופים לקרבון, מודדים חליפות (אני לא זוכר איך קוראים לו, אבל כשהוא עם חליפה נשבע לכם שאחד הנהגים זה אל בנדי) - מבטיח לכם שמחר תמונות הפייסבוק של כולם יהיו בחליפות... מחכים למחר, עם השאלה - גשם, או לא.. עד כאן - מתוקתק להפליא, עועושה מצברוח. ועכשיו צריך להעביר את הזמן על חימום המנועים מחר.. האקשן מתחיל

אין בעייה. אני מבטיח גם להשפריץ עליך קצת מהשמפניה. אבל אל תעמוד רחוק מדי מהפודיום...

טוב, אז אחרי שגמרנו להזיע, לנגוח שוורים, לדווש אופניים, להפוך גרוטאות, לרוץ, לרוץ עוד, וגם לנסוע קצת (אבל יחסית מהר כנראה ) נשמח לדעת על איזה מכוניות אנחנו מדברים בעצם? פורמולה רנו ג'וניור? (1.6), פורמולה רנו 2000? קצת נתונים טכניים? הסקרנות....

ליאון - אז תקבל ממני בצרפת את עשרת השקלים שלך חזרה כמו שהבטחתי.... ייייייייייייייייייישששששששששששששששששששששששששש......................!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יוסי, תגובה יפה והולמת. גם אם אני מסכים עם נושא השור הזועם וכו' (ואני מסכים), זה לא רלוונטי. ככה הם עשו, וזה הכללים שהם קבעו, וזה יכול להיות נכון יותר או פחות - עדיין שאפו על היוזמה והביצוע. טעויות מותרות ומובטחות בהתחלה תמיד. הכי חשוב - שזה יביא לעוד, ולא שזה יביא למיליון התנהלויות בית משפט שיגרמו לכל יזם שיחשוב על לעשות משהו לחשוב שנית, ולהחליט שהוא עדיין לא איבד את השפיות ולכן לא יעשה.. וסליחה לGMC / דודג', לא סוג הרכב שאני מתמחה בו כנראה...

אולי עדיף באמת שתאשר לנהוג בטנדר דודג' ביקורת תמיד יכולה להיות. אבל תכבד אחרים, גם אם דעתם אינה כדעתך. כל בחינה, תמיד, יהיו מי שיסכימו עם אופן עשייתה, ומי שלא. בטוח יש נהגים טובים שלא עלו לשלב השני בטוח יש נהגים טובים שלא יבחרו בשלב השני. ככה זה החיים. כל הכבוד לאלון וחבורתו על הרמת המיזם. על שאר הרוח, החזון. אני בטוח שבינתיים המיזם בהשקעה גדולה, שעלולה להפוך להפסד עוד יותר גדול. אני מאחל להם מכל ליבי שזה לא יהיה כך. אם חשוב לך ספורט מוטורי (ולכל מי שחשוב) - פרגנו, תימכו, תנו ביקורת בונה, ועשו מה שאתם יכולים כדי שהמיזם הזה, ואחרים בעתיד, יצליחו. רק כך נשנה את המציאות המוטורית המחורבנת בארץ המוגבלות הבלתי אפשריות שלנו.

אלון, בועז, שאר המארגנים, אני רוצה להגיד תודה על יום מתוקתק להפליא (רק במזג האויר פישלתם...) ואם היו לי עוד מחשבות על לקנות סיאט (לא, לא באמת היו לי), אז משחק השש בש המהיר שערכנו המדריך ואני, בין הרגע שלחצתי על הגאז ובין הרגע שהמכונית הואילה בטובה לזוז מהמקום שיכנע אותי שזה לא האוטו בשבילי (הפסדתי בשש בש). חבל שהמראיין נרדם בתחנת הראיון שלי, אבל כנראה זו אשמתי... פעם הבאה אשתדל להיות מעניין. ואחרי התוצאות של מבחני הכושר היום, אשתי שואלת אותי איפה הייתי כל פעם בחודשיים האחרונים כשאמרתי לה שאני בחדר כושר, אז אם אפסל על זה, אני ממש בצרות... נותר לאחל בהצלחה למאושרים, ולקוות שלא נצטרך לחכות שנה שלמה בשביל ארועים נוספים. אז שאפו גדול על מה שהיה עד עכשיו! נ.ב. נסו לדאוג שבצרפת לא יהיה חמסין...

בועז, אני רוצה לחזק. זה לא פשוט להרים ימי מיונים מאורגנים. זה לא פשוט לבחור מתודה, וכל מתודה שתבחר תהייה שנוייה במחלוקת. זה לא פשוט להרים את זה כלכלית, ואני מבין את הצורך במרוצי גרוטאות למינהם (אבל כן, חשוב למען הספורט המוטורי שהמרוץ האמיתי - לא של הפונפונים והכוסיות, גם יוצג ככזה, וזה כדי שהספורט המוטורי שיתפתח פה יהיה של נהגים ולא של יחצנים וסלבריטאים). הסדר והארגון היה למופת, למרות התקלות - לכל אורך הדרך, מרגע הפרסום, דרך הרישום, ודרך ימי המיון (וזה למרות הבלאגן ביום הראשון - חסרה היתה כנראה חזרה גנרלית). אני מקווה שיום מיוני ההמשך יהיה רציני, כי שם כבר נדרשת בחינה הרבה יותר רצינית של הרבה מאוד יכולות - ואין דין נהיגת קארטינג כדין נהיגת מרוצים! התנהגות שונה, טכניקה שונה, ולמרות שזה נראה כאילו דומה, יש הרבה מאוד הבדלים. ואין דין נהיגת מרוץ כדין נהיגת סיבוב לבד - אנחנו רוצים נהגים שלמים, רצוי גם מכוניות שלמות במרוץ, תרבות נהיגה ואחריות אישית וכללית. רק שתמשיכו, ושיהיה כל כך מוצלח שתרצו לעשות עוד והרבה. עומר

אני רוצה להגיד שאפו!! אחרי שקראתי כל מה שכתבו אתמול הגעתי בלי ציפיות הבוקר. היה מסודר, מאורגן, בעשרה לתשע כבר התחיל התדריך, היה מתוקתק הכל (כן, היו קצת תקלות, אבל זניח), אפילו הבנתי את ההגיון של המיונים. כל הכבוד לטל החמודה שהנחתה את הקבוצה שלנו לאורך הדרך, ולכל המדריכים שעשו הכל במקצועיות. ועכשיו נותר רק לחכות לתשובות, ולקוות להתראות בעוד שבועיים... עומר

וזה הרבה יותר צפוף מדייהטסו שרייד....

התחרתי על המסלול הזה, ועם המכוניות האלה - וזה חבל על הזמן! גם המסלול, וגם המכוניות. זה לא המהירות הסופית, אלא הטכניקה והשילוב של האצות / האטות / סיבובים ועקיפות... (ולא, זה לא דומה לאיילון) אז לא לזלזל. חווית חיים עומר נירהוד

אלון, אני עם נסיון בכלי רכב דומים לפורמולה רנו, במרוצים באירופה (ואפילו אלוף טורקיה ומקום שני בצרפת), ובכל זאת, אני לא "כלי" בקרטינג - יש הבדלים בסוגי הנהיגה. אני מאוד מקווה שמדד הקרטינג לא יהיה מדד הבחירה היחיד, וכנראה שמה שאתה כותב לא ממש מדוייק...