Black Joker

אני גם לא מבין איך זה בכלל בא בחשבון. בחיים אני לא אעיז לחשוב כך.

קודם כל, לא מצטטים הודעה מעלייך. דבר שני, אני ממש לא הבנתי את ההודעה שלך (ואפילו קראתי אותה פעמיים).

נכון, נכון... תסמוך עלי שגם להם יש כמה שירים שיוציאו את השכנים/שותפים מדעתם.

הכוונה היא, לפי דעתי, המקום בו נתקבלה החבילה, ע"מ לשלחה לישראל, הוא אחד הסניפים בקליפורניה. לפי דעתי, אין הרבה מה לעשות, שווה לנסות להתכתב עם USPS ולאחר-מכן, כל מה שנותר הוא לחכות.

אני מבין שעשיתי לכמה אנשים טובים, רע. לא זו הייתה הכוונה.

לצערי, אתה צודק.

מצד אחד אתה מעוניין להיפטר ממכונית שסיכויי מכירתה הם לא גבוהיים, אך מצד שני אתה חוזר לאותו הסיפור. די אירוני, למען האמת. יש הרבה מגאן בשוק והרבה יוצאות ליסינג, למצוא אחת מתחת למחירון זה ממש לא בעייה.

לפי החתימה שלי, ניתן להבין את היחס שלי לכלבים. מצאתי מכתב אחד מיני מיליוני מכתבים ברשת, אשר גרם לליבי לכאוב ולא מעט. מצטער מראש שאני לא שוכר מהיכן הוא ולכן לא יכול לרשום למי שמורות הזכויות. כשהייתי גורה, שעשעתי אותך בתעלולים שביצעתי וגרמתי לך לצחוק, קראת לי "הבת שלי" ולמרות כמה נעליים לעוסות ומספר כריות מחוסלות , הפכתי לידידתך הטובה ביותר. בכל פעם שהייתי "ילדה רע" היית מורה באצבעך כלפיי ושואל אותי : "איך יכולת לעשות לי את זה?", אך מייד היית מתרצה והופך אותי לליטוף בטן. החינוך הביתי שלי ארך מעט מהמצופה, עקב היותך מאד עסוק, אך יחדיו עבדנו על זה שנינו. אני זוכרת את הלילות בהם חככתי אפי באפך במיטתך, האזנתי לסיפורייך האינטימיים ולחלומותייך הסודיים, והאמנתי שהחיים לא יכולים להיות יותר מושלמים מאלו שהיו לי. טיילנו ורצנו יחדיו בפארק, נסענו יחדיו במכונית, אכלנו יחד גלידה (אני אכלתי רק את הגביע כי אתה טענת ש:"גלידה אינה בריאה לכלבים"...) ונהגתי לתפוס תנומה ארוכה בשמש בהמתנה לבואך מהעבודה בסוף היום. בהדרגה, הקדשת יותר ויותר זמן לעבודתך ולפיתוח הקריירה שלך, ויותר זמן בחיפוש אחר בת זוג. המתנתי לך בסבלנות, ניחמתי אותך ברגעי שברון-לב ואכזבות, מעולם לא הצקתי לך לגבי החלטותיך השגויות, קפצתי בשמחה לקראתך בבואך הביתה, והשתתפתי באושרך כשהתאהבת. היא, כעת אשתך, איננה "אוהבת כלבים". עדיין, קיבלתיה בלבביות בכניסתה לביתנו, הרעפתי עליה חיבה וצייתי להוראותיה. הייתי מאושרת כי אתה היית מאושר. אז הגיעו הגורים האנושיים ואני חלקתי איתך את התרגשותך. הייתי מוקסמת מעורם הוורדרד, מריחם הנעים, וגם אני רציתי לטפל בהם. רק שאתה והיא דאגתם שאני עלולה לפגוע בהם ונאלצתי לבלות מרבית הזמן סגור בחדר מרוחק. או, כמה רציתי לאהוב אותם, אך נאלצתי להפוך ל"אסירה של אהבה". עם התבגרותם, הפכתי לידידתם, הם השתעשעו איתי, טבלו בפרוותיי, תקעו אצבעותיהם בעיניי, חקרו את אוזניי ונישקו את אפי. אהבתי הכל בהם, בעיקר את מגעם – היות והמגע שלך הפך כעת לנדיר כל כך – והייתי מקריב את חיי עבורם, לו היה צורך בכך. נהגתי להתגנב למיטותיהם ולהקשיב לדברים שהטרידו אותם ולחלומותיהם הסודיים, יחדיו המתנו לקול מכוניתך החונה במוסך. היו זמנים, בהם כאשר שאלו אותך אם יש לך כלב ואתה שלפת תמונתי מארנקך וסיפרת סיפורים עלי בגאווה. זמנים אלו חלפו - כיום, כאשר שואלים אותך אותה שאלה, אתה עונה בקצרה :"כן" ומייד משנה נושא. הפסקתי למלא תפקיד חשוב בחייך. וכעת, נקרית בדרכך הזדמנות לקידום בקריירה שלך ע"י תפקיד בעיר אחרת, ועליכם לעבור לדירה בה לא מרשים להכניס בעלי-חיים. עשית את הצעד הנכון עבור "משפחתך", אך היו זמנים בהם אני הייתי משפחתך היחידה. התרגשתי מהנסיעה במכונית, עד אשר הגענו למכלאת בעלי-החיים. היה שם ריח של כלבים וחתולים, של פחד, של חוסר-אונים. אתה מילאת את השאלונים, ואמרת: "אני בטוח שתמצאו בית טוב עבורה"... העובדים משכו בכתפיהם והשיבו לך במבט כאוב. הם מודעים למציאות הניצבת בפני כלב או חתול בגיל העמידה, גם אם הם בעלי "תעודות". היה עליך להתיר את לפיתת אצבעות בנך בקולר שלי, בעודו צורח בבכי :"לא, אבא, בבקשה אל תיתן להם לקחת את הכלבה שלי!" ואני חששתי לו ולשיעור שהוא עלול ללמוד ממה שכעת הדגמת לו לגבי ידידות ונאמנות, אודות אהבה ואחריות ואודות כבוד לכל יצור חי. ליטפת את ראשי לפרידה, נמנע ממבט ישיר לעיניי, וסירבת בנימוס לקחת למזכרת את הקולר והרצועה שלי. מיהרת ללכת - זמנך היה קצוב וכך גם זמני שלי. לאחר עזיבתך, שתי הנשים החביבות טענו שסביר להניח שאתה ידעת מראש על השינוי העתידי בחייך ולא עשית די למצוא לי בית טוב אחר. הן הנידו בראשן ושאלו :"כיצד יכולת לעשות לי את זה ?"... הן מקדישות לנו זמן כאן ככל שהלו"ז העמוס שלהן מאפשר. הן מאכילות אותנו, כמובן, אך אני איבדתי את התיאבון כבר לפני זמן רב. בתחילה, בכל פעם שמישהו עבר ליד הכלוב שלי, מיהרתי לפתח הכלוב, מקווה שזה אתה – ששינית דעתך – שכל זה היה רק חלום רע... או מקווה שלפחות זה מישהו שאיכפת לו, מישהו שיאמצני ויציל אותי. כשהבנתי שאין ביכולתי להתחרות בחן של שכניי הגורים העליזים, חסרי התובנה לגבי עתידם, נסוגותי לפינה מרוחקת והמתנתי. שמעתי את צעדיה כשהיא באה לקחתני בסוף היום, וצעדתי לאורך המסדרון בעקבותיה לחדר נפרד. חדר שקט. היא הניחה אותי על השולחן, שפשפה את אוזניי ואמרה לי לא לדאוג. ליבי פעם בחוזקה בציפייה לקראת הבאות, ועם זאת הייתה לי תחושת הקלה. ימיה של אסירת האהבה נסתיימו. בהתאם לאופיי, דאגתי יותר לה. הנטל שעליה לשאת מקשה עליה ואני חשתי בזאת כפי שתמיד חשתי במצבי הרוח שהיו לך. בעדינות, היא כרכה חוסם עורקים סביב רגלי הקדמית, בעוד דמעה ניגרת על לחייה. ליקקתי את ידה באותה דרך בה נהגתי לנחם אותך לפני שנים כה רבות. במקצועיות היא החדירה מחט לווריד שלי. בעת שחשתי את דקירת המחט וחדירת הנוזל הקריר אל תוך גופי, שכבתי מנומנמת, מביט בעיניה הטובות ומלמלתי :"איך יכולת לעשות זאת לי ?"... אולי בגלל שהיא הבינה את השפה הכלבית שלי, היא אמרה :"אני כ"כ מצטערת..." היא חיבקה אותי והסבירה במהירות שזה בסה"כ התפקיד שלה להבטיח שאגיע למקום טוב יותר, היכן שלא אהיה נטוש ומוזנח או שאיאלץ להיאבק עבור עצמי – מקום בו יש אהבה ואור כ"כ שונים ממקום זה בכדור הארץ. בשארית כוחותיי, ניסיתי לשדר לה, באמצעות הנעת זנבי, שדבריי :"איך יכולת לעשות זאת לי ?" לא נועדו לה. זה היית אתה, הבעלים האהוב שלי, שחשבתי עליו באומרי זאת. אני אמשיך לחשוב עלייך ולחכות לך לנצח. הלוואי וכל אשר תפגוש בחייך יכיר לך נאמנות כפי שהכרת לי.

תתחדש, נשמע שמצאת אהבה.

לפי דעתי לא היה מדובר בוודקה, אלא סה"כ בהרגשה פסיכולוגית ותו לא. בכל מקרה, מזל טוב.

יוני, לפי המשפט הראשון, רציתי לרושם שאתה צודק, אבל כל מה שנכתב לאחר מכן, מראה שאתה לא.

נכון, אבל האפשרות להסתייע בהורים תמיד צריכה לבוא בחשבון.

לא הבנת את הנקודה, ה"מופע הראוותני" שהתרחש באיילון לא היה צריך להיות .

למה בחיים תמיד צריך לבחור במשהו אחד בלבד?

TRIVIUM SLIPKNOT. איתמר, אני אומנם לא מכיר אותך כלל, אך נשמע, לפי דברייך, כי אתה אדם מאוד הגון. אדם הגון היה עוזב את הדירה ומשאיר הכל מאחור.

גם לי שלחו דבר כלשהו דרך USPS וכבר עברו כמעט שלושה חודשים וההודעה שמופיעה באתר עדיין עומדת בעיינה. אני ביקשתי החזר ולשמחתי, קיבלתי.

אם אני אהיה צמחוני, שום דבר עדיין לא יישתנה.

זו בעיה מאוד מוסרית, שהסבר מסודר באינטרנט אין לי לתת עליה. זה מזכיר לי שפעם אחת הלכתי בדיזינגוף וראיתי שלט שתוכנו היה " מה היה קורה אם הכלב שלך היה פרה " , אני חייב להודות שלכמה רגעים הייתי קצת המום. בכל מקרה, לעניינו, ונשתדל לא לגלוש יותר מדי לצדדים : לצוד חיה ולשים אותה בראש הרכב זה דבר כ"כ מגעיל ודוחה, שהשאיר אותי כעוס. סנטה קיים (אין לי עצבים לרשום משהו רציני ולגרור שרשור אחריו).

לצערי הרב, לא.

יוסי, איך מוסרים כלבה בת 12?

כל כלב ראוי לגדול בתוך הבית, כמו כל בן משפחה אחר. דרך אגב, הוא ממש חמוד. שיהיה לכם כייף ביחד .

התמונה הנ"ל ורוב ההודעות בטופיק זה גורמים לי להתבייש להיות ישראלי. מצידי, תקראו לי יפה נפש, אבל אצלי מתעוררת חמלה רבה לאותו ייצור, שעונשו היחידי הוא שהיה בקרבת הצייד. לא נותר לי אלא רק לקוות שאלוהים ימצה את הדין עם אותו צייד.

גם BIG BOX הורידו למחיר הנ"ל של הפיונייר.

ממש השקעת, כל הכבוד. המשפט שסימנתי נשמע לי מעט מתנשא והאמת שהוא די הצחיק אותי (בלי שום קשר לפאביה).

האדישות של הנהגים בבוקר זה משהו שיכול להוציא אותי מדעתי לפעמים.