זה נושא מעניין, וקשה. וכואב. ומעצבן.
המחשבה להגר מהדהדת לי בראש כבר המון זמן, רק קשה לי עם העובדה שביום מן הימים כשיהיו לי ילדים - סבא וסבתא זה לא משהו שיהיה במרחק נסיעה. וכשההורים יזדקנו - מי לעזאזל יטפל בהם? ההורים נתנו והשקיעו ועמלו כדי שיהיה לי טוב, ואני פשוט אשאיר אותם כאן ושירקבו?
וכן... אני יודע, אני לא יכול לחיות בצל ההורים כל החיים, זה נכון. אבל מצד שני, משהו בי מוסרית פשוט לא נותן לי מנוח בקטע הזה. מצד שני, ההורים לגמרי מבינים ותומכים בצעד הזה - אבל עדיין משהו בתוכי מאוד חלוק בנושא הזה.
זו כנראה שאלה שלעולם לא תהיה לה תשובה, כי להישאר כאן ולהתפלל שיהיה טוב זה בערך כמו להישאר עם בעל מכה ולקוות שיום אחד הוא יפסיק להרביץ, אבל גם לעבור זה לא בהכרח התשובה.
משהו במדינה הזאת פשוט לא עובד, וזה כל כך מושרש וכל כך עמוק כאן שאני בספק אם זה אי פעם ייפתר.