Eowyn

גם אני מסכימה עם זה - לכן אני גם מעדכנת את השאיפות מפעם לפעם...

זה לא - מעניין לי וכיף לי - אז למה להשאר במקום? מאיפה לי לדעת מה אני אעשה כשאגיע למקום שבו יש לי את כל מה שציינתי? כנראה שיהיו לי כבר רצונות אחרים ושאיפות אחרות (אני מעדכנת אותן עם הזמן). חוץ מזה - את השאיפה לראות עולם אי אפשר באמת לממש עד הסוף - תמיד יהיה עוד מה לראות. כרגע - עם כוס תה ירוק

חבר שלי מתקלח בבקרים ותמיד מתבשם - החולצות שלו מריחות מעולה בסוף היום (מצד שני אני פוחדת לגלות איך הן יריחו אחרי 3 ימים...)

מוזיקה נחמדה, מוצרים טובים, מקום קטן שאין בו פיצוץ אוכלוסין של אנשים לבית אנה פראנק מומלץ להגיע באזור 9 בבוקר

זה לא מרדף, זו העשרה עצמית

אני וורקוהוליקית - אני בעיקר חושבת לאיזה סוג תפקיד אני רוצה לעבור בעתיד ולומדת את כל מה שאני צריכה כדי להגיע לשם, ותוך כדי משתפרת במקצוע שלי - מי שלא לומד נשאר בסטגנציה ונשחק. החיים שלי מאוד יפים עכשיו אבל אני שואפת לדירה בבעלותי, לרכב מגניב, משפחה, לטייל בעולם - למה לי להשאר שמחה בחלקי?

אם אתה מתכוון לבקר ביותר מ-3 מוזיאונים שווה לך להגיע למוזיאון המדע ולקנות את ה-museumkaart. הכרטיס עולה 50 יורו ומאפשר לך כניסה בחינם לכמעט כל מוזיאון בעיר. לינק לרשימת המוזיאונים הנכללת - http://www.amsterdam.info/museums/museumkaart/ (אגב - הכרטיס בתוקף למשך שנה, אז אם לא תרשום עליו את השם תוכל להעביר אותו הלאה) אל תשכח ללכת לבית אנה פראנק (רצוי בבוקר כשהתור קצר), ואן גוך, הבית של רמברנדט, ואם יש לך חיבה עזה לאומנות לך לרייקסמוזיאום. הקופי שופ הכי כיפי שישבתי בו היה ה-GREY AREA שנמצא ליד הסינגל קאנאל http://www.greyarea.nl/ בנוסף - בכל יום בשעות 11:00 ו-13:00 יוצא סיור חינמי בעיר מכיכר דאם - סיור רגלי של כשעתיים (אפשר לזהות את המדריכים לפי החולצות הכתומות \ אדומות שהם לובשים). בסוף הסיור לרוב נותנים למדריכים טיפים (באמת סיור שווה ומלא היסטוריה - הבאתי להם 10 יורו). גן החיות שם גם מאוד נחמד - בעיקר הביתן של הפרפרים.

לא אני. אם הייתי שמחה בחלקי בחיים לא הייתי מתקדמת או שואפת ליותר. אני יותר בקטע של ליהנות בחלקי ולשאוף ליהנות יותר. גברים רווקים לא מתקלחים. אם אתה רוצה בת \ בן זוג כדאי שתריח טוב. מטוס זעיר ללא טייס! מה מי מו מתי מתחיל? איזה כיף להתחיל את היום עם רגאיי על כל המשרד

כלים לניטור באגים (ג'ירה \ באגזילה חרטות כאלו) כלי לתפיסת http traffic כמו Http analyser, או לתפיסת טראפיק של פקטות בכללי - Wireshark רצוי להכיר עבודה עם מכונות וירטואליות (לומדים ב-2 דקות) המתודולוגיה היא החלק הבעייתי - (תריץ חיפוש בגיבוב על מבחן המקרר)

+1 נכון להיום כל מה שתצטרך כדי להכנס לתחום של QA זה הבנה במתודולוגיה של QA, ולהכיר כמה כלים.

יש אסכולה שלמה שטוענת שריצה יחפה \ בסנדלי ריצה דקים היא ריצה נכונה - אבל כשאתה רץ יחף אתה צריך ללמוד איך לרוץ נכון. אנחנו כבר לא הולכים \ רצים נכון, ולכן כדי להתרגל ללכת \ לרוץ יחפים או בסנדלי ריצה אנחנו חייבים לרוץ על הכריות ולהפסיק לנחות על העקבים. מצד שני יש אנשים כמוני (ב-15% של הפלטפוס) שלא יכולים לרוץ יחפים כי זה כואב. אז אני רצה עם מדרסים מותאמים אישית עם הגבהות בחלקים הבעייתיים כי בנוסף לכל זה גם הברכיים שלי דפוקות. אין דבר שנכון אוניברסלית - יש התאמה כללית לסגנון ריצה ובעיות רגליים.

שכחתי לציין שהתחלתי את היום בנסיעה מאחורי סילביה לבנה שאם אני לא טועה נהגתי בה פעם (הייתה שייכת למישהו אחר בזמנו) - אחחח התגעגעתי לתחת השמן שלה

בואי למרכז - ניקח אותך לשופינג. חייבת להסכים - בחורה שנראית כאילו היא הולכת על ביצים זה לא סקסי בעליל, ונעליים שטוחות יכולות להיות יפות באותה מידה אבל הכל תלוי בהליכה.

שלא תחשבי - אני לא כל יום על עקבים, הברכיים שלי לא מאפשרות לי ובדיוק קניתי כמה זוגות של נעליים שטוחות מקסימות. מה שאני אומרת זה שלעבודה משרדית עקב של 7 ס"מ זה סביר לגמרי לסיבובים של 10-11 שעות במשרד.

למה לי? המדרסים שלי הם ספציפיים לבעיות שלי ולא גנריים - חוץ מזה שהם אמורים לשמש אותי לספורט ולכן הם נמצאים בתוך נעלי הספורט שלי. גם חבר שלי נפל בזה - בפעם הראשונה מזה שתיים הוא גמור מת בבית עם 39 מעלות. אני בתורנות תה כל זמן שאני בבית והוא מזיע את נשמתו על הספה ולא מוכן לישון איתי כדי לא להדביק אותי (איש טוב זה) אז זה מה שעושים איתם! עקב 7 ס"מ זה עקב פונקציונלי - ליום יום. עקב 10-15 ס"מ זה לאירועים מיוחדים. שורש זה By Far אחד הדברים המכוערים ביותר שיש (אם כי אני לא מתווכחת עם הנוחות). ואלכוהות מעמעם את הכאב אז סביר שלא שתית מספיק

אני רשמית זקנה - תפוס לי הצוואר ויש לי מדרסים

מאיזו מסעדה בשם ברלוסקוני הזמנתי המבורגר עם פטריות מוקפצות וחזה אווז מעושן. ההמבורגר עם התוספות שלו הגיע עטוף בתוך נייר כסף עם כל המיצים שטפטפו ממנו למטה

1. איך נגיד, יש הבדל בין צורה שבה אתה מקבל בקשה מבחורה לבין הצורה שבה מציגים אותה בגיבוב חוץ מזה - איזה כוסית אתה - שיננית זה שטויות ועדיף להסתובב עם שיניים לבנות ויפות. 2. אני לא נכנסת בויכוחים הפולניים שלכם. אני מכירה את בנציון יותר מדי זמן בשביל זה. 3. תמיד יש לי חדר חשוך - קוראים לו המחסן שלי והוא נמצא ליד החניה. 4. אכלתי היום המבורגר שלא היה שווה לאכול. מאז הירידה במשקל אני אוכלת דברים משמינים, אבל רק כאלו שממש שווה לי לבזבז עליהם אימון. ההמבורגר שהזמנתי לארוחת צהריים לא היה אחד מאלו. אכזבה קשה.

בחייאת - יכלת לתאר את זה בצורה יותר וולגרית? מה זה "דוחפים לה לפה"? אני טסה בקרוב לכיוון - אבל סמוחטות זה לא הקטע שלי ואין לו מספיק שיער (על הראש, ובמקומות אחרים אני לא מתכוונת לתפוס). אפשר ועוד איך - כשגרתי קרוב לעבודה במרחק הליכה לקחתי את האוטו במטרה לצאת מהעבודה ישר לסידורים. הסידורים התבטלו ופשוט הלכתי ברגל הבייתה - יום אחרי זה הייתי צריכה להסביר להנהלת החניון ששכחתי שם את האוטו כדי שיוציאו אותי החוצה. מאז נהלי החניון השתנו ואין עם זה בעיה. איך אפשר לראות את השיט המתקתק הזה? יש לי בחילה רק מלראות את זואי דשנל... ולגיבוביישן מסוג אחר - הצטרפתי אתמול לאימון כושר מהעבודה ושרירי הבטן והירכיים שלי תפוסים. איזה כיף אני חייבת לציין לטובה את מדריך הכושר שהתאים לי תרגילים לבעיות הברכיים שלי ולא הכריח אותי לרוץ לשום מקום - כשהחבר'ה האחרים עשו ריצות יותר ארוכות אני פשוט עשיתי תרגילי בטן ויציבה.

בענייני ספריות: כשהייתי בתואר הראשון שלי כתבתי עבודת סמינריון על קרטוגרפיה בסין בתקופות עתיקות. בגלל שספר המפות שהייתי צריכה לסרוק היה עצום, הסורק היה כזה שלא היה ניתן להרים את המכסה שלו ואסור היה להוציא את הספר מהספריה - נאלצתי להסחב לאוניברסיטה ביום שישי עם לפטופ ביד אחת וסורק ביד השניה. קיבלתי 88 בסמינר (ציון מאוד גבוה אצל המרצה הזה) אגב - אני עדיין משחקת בסופפלקס על הלפטופ שלי בבית - משחק גאוני.

זה לא קשה - זה מציק. הגמדים לא באים לקפל אותה בלילה...

הגדרה מספיק קרובה כדי שאני לא אתווכח. חוץ מזה - שעוד אין פה חושך - פולניה אמיתית תהיה פה אחרי השקיעה

בואו לא נדבר על זה - אני חולה בבית ועושה כביסה.

אתה לא מנומס. זה לא יפה. בנציון עלול לשחרר עליך את ה-Minions. אם הוא היה אוליגרך הייתי נוהגת במשהו שונה לחלוטין... אבל בתכלס - אני בטוחה שיש מקומות נורמליים. אלו בארץ פשוט מביאים לי את החררה ואת הרצון לאכול מהר ולברוח - לא משנה למה הגעתי לשם (באחד מימי ההולדת של אבא שלי רמות החרדה היו כ"כ גבוהות שברחתי מוקדם). יחד עם זאת - דווקא המסעדה הרוסית שהייתי בה בבייג'ינג הייתה מעולה. אני רואה שזה הפך לביטוי שגור. בקבוק יין, סלסלה עם אוכל טעים, כוסות יין אמיתיות (לא פלסטיק!) וקח אותה לים - יש מזג אויר מדליק. אתה לא רוצה לקרוס. לאמא שלי יש אחת וכמות הפעמים שהיא מבלה במוסך לא פרופורציונלית לרכב כזה. ולגיבוב היומי שלי - אני חולה. נשארתי בבית היום. כואב לי הגרון והראש. הוורקוהוליזם שלי נכנס לפעולה (לא נכנסתי למייל שלי אבל הג'ירה כבר קיבלה ביקורון קצרצר). הלכתי לערוך תמונות ולראות פרקים ישנים של טופ גיר (היום אנחנו בעונה 16 בפרק של ה959 מול ה-F40).

זה לאו דווקא דבר טוב...