לכל אחד מאיתנו יש סביבה שונה שבה הוא חי וגדל וצורה שבה כל אחד מאיתנו תופש דברים (ברמת האישיות) - אז הטענה שלך מאוד כוללנית ולאו דווקא נכונה.
אני לא פמיניסטית - אני לא מדברת בשם כל הנשים. אני מדברת בשם עצמי. אני כאדם וכאישה רוצה להרגיש שאת ההישגים שלי במהלך חיי אני משיגה בזכות האישיות שלי ולא בזכות המראה. יחד עם זאת - עדיין חשוב לי המראה שלי - ובגלל זה השקעתי את מיטב המרץ בשנה האחרונה לרזות. אני לא אומרת שנשים צריכות לשלוט בעולם כי הן טובות יותר - כי הן לא. נשים וגברים - כולנו נמצאים בקלחת חרא אחת גדולה וכל אחד יוצא ממנה בדרכים שלו. אני לא אוהבת להרגיש שמממנים אותי - אינספור דייטים ראשונים העברתי בויכוח על כך שאני מעוניינת לשלם על עצמי - לפעמים שכנעתי, ולפעמים שוכנעתי שלא.
בן הזוג שלי מרויח יותר ממני, ועדיין כשעברנו לגור ביחד התעקשתי שנשתתף בהוצאות לא כל אחד לפי יכולתו אלא שווה בשווה - למרות שיכל להיות לי מאוד נוח לומר לו שבגלל היכולות שלו אני אשמח אם הוא יכסה את החלק הארי של ההוצאות. שלא תבינו אותי לא נכון - בן הזוג שלי הוא האדם הכי מפנק ביקום. 4 חודשים אחרי שהתחלנו לצאת והיה לי יום הולדת הוא הצניח אותי ממטוס. הוא קונה לי פרחים, הוא אוהב אותי ורוצה שיהיה לי כיף ושתמיד הוא יוכל לספק לי את כל מה שאי פעם חלמתי עליו - וזה מרגיש נפלא להיות עם בן זוג כזה.
זה לא כי אני פמיניסטית, אלא כי אני אוהבת לחיות בהרגשה שאני, עצמי ואנוכי יכולה להרשות לעצמי לחיות ברמת החיים שלי כיום. המילה "אנוכי" גם מאוד מתאימה פה כי זו תחושת הישג שאיתה אני טופחת לעצמי על השכם ומגדילה לעצמי את האגו - לא כי אני אישה, אלא כי אני יכולה. כי אני מספיק מוכשרת ומספיק מוצלחת כדי להרויח את מה שאני מרויחה. תחושת העצמאות הזו פשוט עושה לי טוב.
אז לאט לאט כשאני מבינה שתקרת הזכוכית שלי נמוכה משלו אני מקבלת ומפנימה את הרעיון שתמיד יהיו לו יכולות כלכליות יותר גדולות משלי ואני לומדת לוותר על האגו בהקשר הזה. זה עדיין לא מוריד מהרצון שלי לתרום לאיכות החיים המשותפת שלנו אז אני עושה מה שכל בת זוג טובה עושה -
מבשלת
(אבל אני לא מגהצת - הוא יותר טוב בזה ממני)