locomotive

אני בהלם ממך, אתה רציני? ממך לא ציפתי. אבל אתה צודק בתכל'ס. אני סתם מתעסק בקקה.

טוב, אם כולם כאן אז אפשר להתחיל; אני חושב שצריך להחביא את האפיקומן בפורום "שיפורים", גם ככה אף אחד לא מתקרב לשם.

אז בואו נתחיל בישיבת ה"אונליין". מי היה אחראי על הכיבוד?

אני יושב, אתם יושבים?

שאני ממש עייף והעיניים שורפות כבר. ולגבייך- אתה יודע, לימודים, חיים, עניינים.

בדיוק ככה היה אצלי, גם היום הם בקושי באים אבל גם אני בקושי נוסע. שמעתי לא מעט משפטים כמו "אתה גר בחור", "מה יש לעשות שם? ". מי ישמע הם גרים בדיסנילנד.

אין לי טוסטר בבית.

יותר חשוב מזה- אתה מורח את "השחר" או "ממרחית"?

חופשי!. לא עונה לחסום.

חופשי. אה, כן. זה הבן שלי.

זה לא סוד לאומי, כל מי שביקש ולא ביקש-קיבל.

אני כל כך עייף שאין לי כוח אפילו לישון. דניקס, אתה בדרך הנכונה.

מה שטוב בניקיונות האלו הוא שאתה נתקל בדברים ששכחת מקיומם. מצאתי קופסת נעליים עם מכתבי אהבה ביני לבינה, אני קורא ולא מאמין שכתבנו את זה האחד לשני. כמה תמימות, תמימות טובה. אלבום תמונות מתחילת הדרך, הרבה הרבה לפני הילדים. רק היא ואני, מטיילים בעולם ונראים ממש ילדים. תמונה מדירה ששכרנו בתחילת הדרך, על רצפת הסלון מזרן זוגי וטלויזיה, זהו, זה כל מה שהיה. ולא התלוננו, אני זוכר היטב שלא התלוננו. גם אז היה לנו רכב לימון שמצץ את הנשמה, כל כך שנאתי אותו- השנאה לקרייזלר היא כלום לעומת השנאה ללימון ההוא. הפח היה עקום ולא מתאונות- מהבעיטות שהייתי מעיף לה. אז ככה בזמן הניקיונות נכנסתי למוד נוסטלגי, אבל אני לא צריך תזכורת משום דבר, אני באמת אוהב את החיים, אומר תודה על מה שיש וסופג את הרגעים. מה שכן, השיטוט הזה נתן לי תמונת מצב, כיצד הגענו ממזרן בדירה שכורה למעט יותר שיש היום.

שמע תומר, תיזזתי כמו אהבל, נסעתי למרחקים לראות בני משפחה אבל זה לא היה הדדי. הם לא היו באים לכאן בטענה ש"ערד זה רחוק..." . אז מה אני? מגיע על כדור פורח? לי זה לא רחוק?. הוצאתי ים של כסף על דלק וביליתי שעות בכבישים אבל הם התרגלו לזה אז חתכתי. וואלה, פתאום הם באים, פתאום זה לא רחוק.

פעם גם אני הייתי נוסע המון, היום מי שרוצה אותי מגיע בעצמו.

בערך 8 לשנה.

מבלי לנתח את זה יותר מידי אני יכול לומר שזה לא משתלם לי. אחזקה בין 500 ל 800 ביטוח 300 טסט 120 דלק 400 +-

טוב, אני אבדוק.

היום נזכרתי בזכרון ישן, נזכרתי שכשהייתי בכיתה ב' או ג' התחפשתי לליידי. הפלאשבק הזה נתן לי חתיכת זאפטה. זה לא שהייתי תיכוניסט שניסה להריץ דאחקות, הייתי ילד קטן שלבש תחפושת מלאה עם שמלה וורודה, איפור, נעלי עקב, תיק, שרביט, כובע, עגילים. מה זה?! מה גרם לי לעשות את זה? מעניין מה עבר לאבא שלי בראש כשהוא ראה את בנו ככה. תפוחיז, אני עובד פשוט, לא מגיע לי שום רכב.

גאווה קוראנית.

לעזור לך בחיפושים?

מעלימה לאן?

כמובן, כן. שנינו רצים סביב הזנב.

האמת שכבר בשנה הבאה אני אתחיל להרגיש הקלה מסויימת בהוצאות, אבל בשנה שאחרי אני הולך לנשום כמו בן אדם לראשונה מזה הרבה שנים. אני מחכה ליום הזה בטירוף, קשה אפילו לתאר את זה.

התחת שלי משועבד לבנק לשנתיים הקרובות בהלוואה הנוכחית, ולאחר ומכן אני לוקח הלוואת ענק נוספת לבניית הבית. רכב לא בעדיפות עליונה אצלי.