לתובע/ת אין זמן להשקיע בכל תיקי התנועה שיש לו ביד, מאחר והוא מטפל בכמה מאות ביום.
לכן, הוא מעדיף להגיע לעסקת טיעון, שזה ברמת העיקרון הסכמה בין התובע לנתבע על הודאה
באשמה מצד הנהד, והחלטה ביחד על העונש.
מאחר ועו"ד מכירים את כל התובעים, הם מתארגנים איתם על עסקאות מעיסקאות שונות,
ואתה האזרח משלם את מייטב כספך תמורת העיסקאות הללו.
וכך יוצא שהתובע מאושר מאחר וסגר תיק בלי משפט ורשם לעצמו עוד V על עוד נהג שהוא
הרשיע, אתה מאושר מאחר ויצאת יחסית בזול, והעו"ד מאושר מאחר והוא עשה כמה אלפי
שקלים בכמה דקות של ישיבה עם התובע.
וכך כולם חיים באושר ועושר (טוב נו רק העו"ד ומערכת המשפט) עד עצם היום הזה