renaultfreek

בתור בעלים של סופר טנרה, וחבר בפורומים של הטנרה, נרשמתי למפגש אשר התקיים בבונדוץ (BONADUZ) בשוויץ. המפגש הוא לציון 30 שנה לדגם הנ"ל, וגם למועדון. המפגש נערך כ4 ימים, מיום חמישי ועד היום, בכל יום יוצאים לרכיבה משותפת, ובערב נפגשים לבירה אוו והיה הרבה מאוד בירה, והלינה היא באוהלים. הגיעו בעלי יאמאהה מכל אירופה (אנגליה, צרפת, הולנד, בלגיה, רומניה, גרמניה רוסיה, צ'כיה ועוד). התבקשתי לשמש בתור צלם שם, במשך ה4 ימים רכבתי כ550 ק"מ של שבילים, יש לציין שאף יאמאהה לא נתקעה למרות הגיל

רגע רוני שווצרים או שוויצרים? :lol:

שמר אני רומני - אישתי היא מאוד מאוד אם אגו נפוח נקרא לזה, היא בחיים לא תבקש עזרה, לא משנה מה חולה מתה, אבל עזרה בחיים לא, זה הפאק הכי גדול שלה ועל זה אני נלחם כל הזמן - לאחרונה יש לנו יותר מדי לחצים וריבים, ופשוט לא מוכנים לילד או ילדה, לא כרגע, כולם אומרים שזה ישתנה, אבל אני מרגיש שזה יוסיף לי עוד יותר לחץ ותחושת כבדות ממה שיש לי עכשיו, אני פשוט מרגיש שיהיה חבל על הילד - אני זה לא אישתי, אצלי לא זה לא, ולא משנה מה יהיה (היא כבר יודעת את זה), ברגע שיגמר הכסף אם כל הצער שבדבר, אני ואישתי לא נוכל לעזור, וגם הבהרנו את זה טוב מאוד, מי שיקח את הבית אמור לדאוג לאמא (וזה גם רשום בצוואה), כמו שרשמתי מקודם, אין לי יותר מדי סנטימנטים, בספטמבר אנחנו נוסעים לאוסטריה, ואשתי ממש רוצה שהאמא תבוא, והאמא גם רוצה, אני אמרתי לה שאין שום מצב שבעולם שזה יקרה, כי אני צריך את הזמן שלנו ביחד, ואם כל הכבוד אם האמא זה לא יהיה בכי ושאר הדברים לא עזרו ולא יעזרו. - איציק אני באמת שלא מבקש מהם כלום, גם אישתי לא, אבל ברגע שזה מגיע לתא המשפחתי שלי, ובא על חשבון הזמן שלי ושל אשתי ביחד, אז אני כבר לא מוותר, אישתי חשובה לי מאוד.

תודה לכולם על התגובות. איציק לגבי ילדים אני לא מתכננים כרגע (היה בתיכנון, אבל נדחה למועד אחר ). במפשחה שלה היה תמיד נהוג לתת שווה בשווה (כמו אצלי) לדוגמא, אחותה היתה בארצות הברית בירח דבש, נגמר להם הכסף התקשרו לאבא של אישתי שישלח להם עוד 10 אלף יורו, הוא אמר אין בעיה, והוריד לה 10 אלף שהיו מתכוננים בירושה (ואצלו הכל היה רשום וחתום), בקטע הזה הוא תמיד היה מחלק שווה בשווה. זה הסיבה הגדולה אשר פתחתי את השרשור הקודם לגבי אפריקה, כי מאז שהאבא נפטר, לי ולה לא היה זמן לטייל ביחד, כל פעם שתכננו לעשות משהו זה נפגע, ו99 אחוז זה בגללם, שתבין, שאני זה שהיתי מסיע אותו לבתי החולים, פעמיים נסעתי לקחת אותו מאוסטריה (לנסוע ברכבת ולחזור באוטו ביום למוחורת), כל מה שהוא או הם היו צריכים תמיד היתי שם והצד השני, אחותה ובעלה אפילו ליום הולדת לפני שהוא נפטר לא יכולו להגיע, בגלל שהם היו בקניות בעיר (מרחק של 7 ק"מ).

אכן זה החוק במקרה וההורים נפטרים, ואף אחד לא עשה את הצוואה, ברגע שאבא של אישתי ערך את הצוואה עם עורך דין, אז החוק לא תקף, כל עוד האמא חיה (נבדק מספר פעמים, אישתו של חבר טוב מאוד עורכת דין פה בשוויץ). אישתי כבר לא מעוניינת להכנס לכל הנושא הנ"ל, זה פשוט גורם לה לבכות, היא אומרת שלא משנה כמה כסף יהיה להם, הם יבזבזו את הכל מהר מאוד (יותר מדי מהר).

לנו אין צורך בבית, כל עוד האמא שם, וכל עוד האמא חיה, הכל שייך לה, הבעל מנסה לקחת את הבית או יותר נכון להשתקע בבית, וזה מה שמרגיז. לנו אין צורך בכסף, קנינו בית מהכסף שלנו, בלי עזרה, שנינו עובדים ומרוויחים טוב. אנחנו בעד שהאמא תבזבז על מה שהיא רוצה ועל מה שהיא צריכה, אבל היא מגיע בקרוב למצב שהיא לא יכולה להחזיק את הבית (בשוויץ לא נהוג לשלם את כל המשכנתא, עקב מיסים, מי שמשלם את כל המשכנתא צריך לשלם מיסים גבוהים יותר), שתבין החזקת בית של דונם וחצי אם גינה, בשוויץ מסתכמת לבן אדם אחד באלפי פרנקים שווצרים בחודש (לא מאות אלא אלפי), החישוב שאבא של אישתי עשה, שהכסף אמור להחזיק לה ל20 שנה בבית הזה (יש להם בנקאי פרטי, והוא אמר לה גם שבקצב הזה כמו שהיא מבזבזת אולי היא תוכל לגור 6 שנים בבית). האחות פרזיטית, ולא רוצה לעבוד, אין לה הכנסה, יש רק את האמא שדואגת, אין בעיה שאמא דואגת לילדות שלה, אבל אחותה יכולה להוזיז את התחת ולעבוד כמו כל בן אדם אחר, שתבין שהם לוקחים אותה לאוסטריה לחופשה רק בשביל שהיא תשלם על הדלק או שתקנה לילדה דברים (יש עוד דירה באוסטריה ששייכת לאמא ולדודה). לזה שלאמא אין חוט שידרה את זה אני יודע, לגבי מה שרשום בירושה, אי אפשר לשנות, רשום שברגע שמי שרוצה את הבית, חייב לתת חצי משוויו לילד השני (הבית שווה מעל מליון פרנק, ולהם אין סכום כזה). אבא של אישתי ז"ל ידע מה יהיה, והוא גם פחד שזה יגיע למצב שכזה, בגלל זה הוא כבכיול הפיל הכל על אישתי, אבל לשנינו אין כבר יותר אוויר למריבות הללו איתם, בעלה פשוט לא איכפת לו מכלום, אפילו ג'ויינטים על יד הילדה בת השנה וחצי לא מפריעים לו. לקנות נכסים היא לא תעשה, היא כבר בת 74, וכל הזמן אומרת שקשה לה והבית גדול לה מדי, אמרנו לה עדיף שתמכור, תקנה משהו שמתאים לה, ומהכסף שנשאר תהנה, תטייל תעשה מה שבא לה, היא מנסה לתקן או לעודד את אשתי בזה שהיא מביאה לה כסף כל הזמן, אישתי אומרת לה בפרוש שהיא לא צריכה את הכסף, שתשמור את הכסף בשבילה.

האמא לא רואה את המצב, האמא לא מוכנה גם לקבל את מה שאומרים, אי אפשר לדבר איתה בכלל. רשום בירושה, שמי שירוש את הבית, או אחד הצדדים שרוצה את הבית, צריך לשלם חצי לצד השני, הם כבר בתוך הבית, וחים על חשבון האמא (שמבזבזת סכומי עתק). הסברתי את זה גם לאשתי שתשב ותדבר אם האמא ואם האחות, והיא נסתה, אבל שום דבר לא עוזר :S כל הסיפור הזה פשוט מעציב ומעצבן ביחד :evil:

מתנצל מראש, זה הולך להיות ארוך. רובכם יודעים שאני מתגורר בשוויץ, ונשוי וללא ילדים , בשנתיים וחצי האחרונות התחיל משבר ביחסים של אשתי עם אחותה, בעלה של אחותה וכמובן האמא, למה כמובן? אני יגיע לזה. אני רק אפתח בזה שאחות של אישתי ובעלה לא איכפת להם מכלום (2 ימי הולדת שלפני שאבא של אשתי נפטר הם אפילו לא באו לבקר). לפני כשנתיים וחצי אבא של אישתי נפטר, ואת כל ההון ואת הבית הוריש לאמא, בצוואה היה גם כתוב שאישתי זאת אשר תיהיה אחראית על האמא עם הכסף (אמא של אישתי נולדה באוסטריה ואף פעם לא היה לה כסף, חמי תמיד היה מחזיק אותה קצר בקטע הזה), כי ידע שכל הסכום שהוא משאיר אחריו יגמר מהר מאוד (וזה סכום מכובד מאוד מאוד). ברגע שהוא נפטר הכל נפל על אישתי, האמא לא ידעה כלום, אפילו לשלם את החשבונות היא לא ידעה, חמי השאיר קלסרים מסודרים אם פירוט של הכל, איך ולמה, כמובן שזה היה מאוד קשה בשביל אשתי אבל היא התגברה על זה ולימדה את האמא הכל. כחודשיים לאחר מכן שנפגשנו לארוחה אצל האמא (אני רוצה לציין שכמעט חצי שנה הינו גרים רק אצל האמא בשביל לנקות, ולדאוג כמה שיותר לה), כמובן האחות והבעל הגיעו, וברגע שהם יצאו לעשן יחד אם אשתי, הגיע הרעיון מהבעל, הוא חושב שצריך לחלק כבר עכשיו את הירושה, ושאנחנו נביא כסף לאמא ברגע שהיא צריכה, אישתי כמעט הרגה על המקום בצעקות. אחות של אישתי לא עובדת כבר כמעט שנתיים וחצי, ואת כל הכסף שהיה לה היא כבר בזבזה (יותר נכון הבעל), לפני שנה ו3 חודשים נולדה להם תינוקת, ובמהלך הזמן של ההריון ולאחר מכן הם פשוט משתלטים על הבית של האמא (הם גם רצו מלפני זה לקנות את הבית, או לירוש אותה ברגע שהאמא גם תלך לעולמה). זה הגיע למצב שכל הדברים שלהם שם, כולל דברים של התינוקת, כשאישתי היתה חולה, והיא רצתה להיות בבית אם אמה, אחותה ובעלה, לא הסכימו שהיא תכנס אל הבית, ואמרו לה שהם לא מוכנים שהיא תכנס, ואם כן הם הולכים אם התינוקת, לבסוף האמא נכנעה ואמרה לה שהיא צריכה לחזור הביתה, אישתי נפגעה מזה קשות, במיוחד שהיא זאת שתמיד דאגה לה, ואחרי שהיא התעמתה אם האמא, התשובה שהיא קיבלה זה שהיא מקנאה באחותה שלה יש תינוק ולנו לא :shock: טוב ברגע הזה אני כבר קיבלתי את העצבים, ופשוט צרחתי על האמא, צעקות כאלו שהיא התחילה לבכות מרוב בושה, פשוט לא האמנתי איך היא מסוגלת להגיד דבר כזה. הזמן עובר והיו צריכים להכין מצבה בשביל חמי, אף אחד לא שאל את אשתי מה היא חושבת, הבעל פשוט הלך ועל דעת עצמו הכין מצבה (פשוט מכוערת, מזהב לבן), מבלי להתייעץ אם אף אחד, וכמובן האמא שותקת ואומרת שזה יפה (לפי מה שאני זוכר האבא רצה מצבה פשוטה מאבן, וההוא הכין צלב בגובה של כמעט 2 מטר), מאז אשתי לא עולה חלקה, ולא רוצה להתקרב לשם. הם פשוט רומסים הכל, ולוקחים לעצמם, האחות לא עובדת בכלל, וכל היום שורצת אצל האמא, במקום שהתינוקת תשן לבד, היא ישנה באותה מיטה של חמותי, רק בשביל שלאחות יהיה שקט בלילה, הבעל הפך לעצמאי, והיה צריך רכב חדש, האמא כמובן שלמה לו את הרוב (זה נפלט לה בטעות), חמותי היה בארץ אצל ההורים שלי, והאחות והבעל פשוט השתלטו לגמרי על הבית, קנו גריל, בזבזו את הכסף שהאמא השאירה בשביל אוכל, והזמינו חברים ומשפחה לעשות על האש בגינה. כל פעם שמנסים לדבר ולהסביר לאמא, היא לא מקשיבה או לא מקבלת את זה, אפילו החברות שלה אומרות לה את זה, לי קשה להגיד לא, וכשהיא מבקשת עזרה, אני תמיד שם, אבל עוד יותר מעצבן אותי לראות איך הם מבזבזים את כל הכסף שלא שלהם, כל הבגדים והצעצועים של הילדה חמותי קנתה, רק שהאחות לא תצתרך לבזבז כסף, או להוזיז את התחת. לבנתיים אני רושם את הדברים ורק מקבל את העצבים, אישתי כבר בקושי מדברת איתם, אבל עדין שהם צריכים משהו היא קופצת בלי להגיד לא, ולי את האמת נמאס, וגם אמרתי לה את זה, כי בסוף זה פוגע בזוגיות שלנו ואני לא מוכן לזה. מה אפשר לעשות? את האמת אני כבר מיואש מלדבר, ולהסביר אני פשוט מסתכל מהצד, ורואה איך הכל אצלהם קורס, ואיך הם מנצלים את האמא, ואותנו.

תודה לכולם על התגובות, כל הטיול עדין בגדר רעיון, טיול מאורגן אני לא יעשה, אני לא הבן אדם שמתאים לזה במקרה הכי גרוע נשלח את האופנוע לדרום אפריקה ומשם נראה אבל טיול יהיה בכל מקרה, עוד שבועיים אני צריך לצלם בשביל יאמאהה יש מפגש בין לאומי לציון 30 שנה לטנרה, ואחרי זה אני יראה מה מי מו

אכן, הmapsource של גרמין פתוח אצלי וגם האתר advrider פתוח, אז אני לא זורק סתם שמות

שמר אני עדין לא סגור על עצמי בדיוק מאיפה ואיך לעלות על אונייה זה לעבד את הפואנטה מהטיול אם נמיביה הבנתי שאין בעיה (המון שווצרים טסים לשם), הכוונה היא להיות באוגנדה, טנזניה ואז דרום אפריקה

אנשים, ובעלי חיים, אבל יותר אנשים, זה מה שגם אני מתמקד בצילום שלי. לגבי אילו מדינות אני עדין מברר, חששות גם לי יש כמו כל אחד שעושה טיול שכזה, ניקו למה לא מציאותי? התיכנון לרכב לספרד ומשם למרוקו, אבל עדין בתיכנון

אז ככה, שבוע הבא אני מסיים אם הלימודים שלי (ניהול לוגיסטי), וחיידק הטיולים מתחיל לחזור אלי, כולם מדברים על אפריקה, אשתי עדין מתגעגעת לשם, בפורומים שאני קורא אנשים נוסעים לאפריקה, אז למה לא? כסף יהיה (בנתיים מרוויח טוב מצילומים), חופש יש (שנה הבאה יש לי 5 שבועות חופש), אופנוע יש (הימאהה טנרה האהוב שלי), ותירוץ טוב יש (כמובן צריך לצלם שם אהם אהם), ספונסר לצמיגים וחלקים יהיה אפשר למצוא, לא אמור להיות בעיה, וכמובן שלפני הטיול האופנוע יעבור טיפול מקיף. אישתי התלהבה, והיא תיהיה מוכנה לפגוש אותי שם (איפה שלא יהיה), ומשם לטייל ביחחד. מה אתם אומרים? התיכנון הוא לרכב עד לדרום אפריקה ומשם לשלוח את האופנוע בחזרה לשוויץ (לגבי הארצות שאני יעבור אני עדין לא בטוח)

אכן הנקודה היא שבכל מקום זה ככה, במקרה הזה לא היה צורך בכלל להזמין מהאינטרנט. רוב הסיכויים שגם בארץ תיהיה חנות אשר תסכים למכור את אותו מוצר בפחות כסף, אין על מה להתעצבן יותר מדי, פשוט לעבור לחנות הבאה ולקנות את מה שאתה צריך משם.

אני לא כל כך רציתי להגיב, אבל קצת צורם שישר אומרים שזה מחלה ישראלית, הדבר נהוג בכל העולם (ומי שאומר שלא כנראה חי בבועה), אני מתגורר בשוויץ, מקצוע שני שלי זה צילום, הגיע הזמן להתחדש בעדשה חדשה נגשתי לחנות שקרובה למקום מגורי בכוונה לרכוש קנון 100 ממ L, בחנות אשר נקראת fotopro העדשה עולה כ-1118 פרנק שווצרי, בחנות אשר נמצאת כקילומטר ונקראת digitec אותה העדשה עולה 879 פרנק שווצרי, והיא היתה בהנחה ועלתה לי 800 פרנק. הראתי בחנות את המחיר שדורשים בdigitec והתשובה שלהם היתה לך תקנה שם אז קניתי משם, ועוד התחדשתי בתיק גב חדש למצלמה ועדין לא יצא לי 1118 פרנק, ושתבינו האחריות היא אותה אחריות, וגם לחנות ההיא יש סניפים בהרבה ערים. נו אז מה תגיד על זה?

אל תאמינו לרוני הוא כל היום במסיבות במקום לעבוד ואני והקנון מוכנים לתעד את זה שנה הבאה :twisted: ואפילו יש לי פה תמונה מפלילה של רוני מנסה לפתות שווצרית :lol: צריך לפרגן לרוני ולעומר (שגם בן אדם שחבל על הזמן), לעשות טיול שכזה זה לא קל, אני במקום עומר היתי מזמן נשבר, אבל לבן אדם יש עצבים מברזל (במיוחד אחרי שהוא ראה את רמת המחירים פה בשוויץ במיוחד הפיצות), אני אחרי רכיבה של 500 ק"מ כל סוף שבוע (שישי ושבת נסיעה לבזל מווינטרטור) כבר נשבר, הוא ממשיך וממשיך, ובמיוחד על זה שהם הצליחו לתקשר אם חמותי על זה כבר מגיע להם צלש :lol:

רוני אני רואה שבסוף מצאתם את הפונדו העבוד תמונות יפות, אולי אני אקפוץ שנה הבאה אליכם אם האופנוע

היה תענוג לארח את רוני ועומר, כל התמונות צולמו עם המצלמה של רוני, וכשאני שוכב בצד הכביש

כשאתה בשוויץ שלח הודעה, אקפוץ לבקר, יותר נכון אתה מוזמן לקפוץ לבקר :twisted:

בקו-אופ יש גם שוקולד טוב, בחברה שאני עובד אנחנו עובדים אם שפרינגלי, וקונים אותם קפואים בחבילות של קילו עד 5 קילו :twisted::twisted: עוד הפעם מי שבא מוזמן לשוקולד (טוב נו גם בירה הולך) עלי :lol:

תבוא לבקר תקבל :twisted:

עוד הפעם תודה על התגובות, וכמובן על התיקונים כל התמונות צולמו בRAW, כל התמונות צולמו אם ISO 800 עקב בעיית תאורה, התקרה מאוד מאוד גבוהה ופשוט האור היה בעייתי מאוד (מה שהיה יכול להפתר ב2 סטים של פלאשים אשר לא היו בנמצא ולדעתי היו יכולים לתרום המון לאווירה) תמונה 6 היא תמונה נפרדת, אלו תמונות שצולמו תוך כדי תנועה של הבחור (התבצע בISO 1200) לכיווני אהבתי את הכיוון שלך , אשמח לנסות אותם בפעם הבאה (אם תיהיה כזאת :lol:) והנה עוד מספר קטן של תמונות. כשאני מצלם לרוב אני אוהב להראות את הגודל של מה שאני מצלם, מול הסביבה שהוא מצתלם, כדי להמחיש, במיוחד במקומות אם תקרה גבוהה מאוד (כמו פה)

לצערי שברתי מספר פעמים צלעות , אין יותר מדי מה לעשות, הקטע הכי מעצבן זה לקום מהמיטה, או לנשום עמוק שלא לדבר על לצחוק או כל דבר אחר, הרבה מנוחה וללא תזוזות מיותרות ומהירות

אני תמיד לומד מכולם, זה נותן לי עוד מוטיבציה, להתקדם, כי לדגומא ההערות על המוצרים שהם לא בפוקוס, נתנו לי רעיון לתמונה אחרת אשר כן תתן אותן בפוקוס. אני למדתי שלקבל ביקורת זה החלק הכי חשוב, לא משנה כמה שהעבודה שלי טובה, תמיד יהיה משהו שניתן לשפר, או תמיד יהיה קהל יעד אם העדפות אחרות, ומכל תגובה אני יכול לנסות ולהשתפר ולהתאים את העבודות שלי לקהל יעד רחב יותר דווקא מי שיותר טוב ממני לא בדיוק אוהב לעזור, או לתרום מהידע שלו, אני שמח תמיד לעזור למי שרוצה ללמוד. לגבי הבוס, הוא התלהב מהתמונות (לא בדיוק הבן אדם שמראה את זה), והעביר את זה למחלקת הפירסום ושיווק של COOP, הם בודקים בשבילי גם שיתוף פעולה עתידי, עוד פרוייקטים שאולי יצא לי לצלם בשבלהם. בנתיים התפקיד שאני עובד בו בחברה, סוגר אותי מבחינת יכולת, וכשיוצא לי לצלם זה פשוט מרגיע אותי.

תודה לכולם על החוות דעת, לפי דעתי זה הדבר הכי חשוב, מזה לומדים היכן ניתן להשתפר. לגבי מקום העבודה, הבוס הגדול, ליווה אותי במהלך הצילומים, והוא זה שבחר את העובדים אשר אמורים להצתלם, התבקשתי יותר להתרכז בעובדים עצמם ולא בסביבה, ניתנו לי למהלך כל הצילומים כ50 דקות. לגבי coop, לא היה צורך מבחינתם בכלל להתרכז במוצרים, אנחנו חברת בת שלהם, ומספקים רק למסעדות, עסקים, מלונות ופחות ללקוחות הפרטיים, coop כמעט ולא קונים מאיתנו, אז לא היתה משמעות מיוחדת למוצרים, אלא יותר אל האדם אשר עובד. לגבי בנות במחסן עצמו יש כ100 איש, מיתוכם אולי 5 בנות, אשר לא קשורות למחסן בקשר ישיר, אני היתי מוכן לצלם אותן אבל הבוס הוא זה שקובע לגבי המחירים, coop נחשבים יותר יקרים מרשתות אחרות אשר בשוויץ, ואת האמת בלי שום הצדקה, הדבר היחיד שטוב זה המבחר, והירקות והלחמים הטריים, חוץ מזה המחירים יותר יקרים מרשתות אחרות, את מרבית המוצרים מזון, ומוצרי צריכה לבית אני ואישתי קונים בסיטונאות.